אחת התמורות החברתיות הבולטות הניכרות בעולם הערבי ובארצות האסלאם במאה ה-20 היא מעורבותן של נשים במרחב הציבורי והפוליטי. לא כל הנשים הפעילות נמנות עם הזרמים האסלאמיים, אולם תופעה זו לא פסחה עליהם ובשורותיהם ניכרת השתתפות פוליטית וחברתית גוברת של נשים. השתתפות זו נתנה את אותותיה גם בתנועה האסלאמית בישראל. בשני העשורים האחרונים בולטת מעורבותן האינטנסיבית של נשים רבות במסגרת הפעילות התנועתית ברבדים שונים, בתחומים חדשים ובתפקידים שבעבר נשים לא נטלו בהם חלק. מעורבותן הושפעה מאידיאולוגיות אסלאמיות מודרניות ומהתפתחויות כלכליות, חברתיות ופוליטיות חוץ אסלאמיות הנובעות ממציאות החיים במדינת ישראל, והמבטאות את ייחודיותה של התנועה. שלא כמו במרחבים אחרים, התנועה האסלאמית כאן פועלת במדינה דמוקרטית בעלת רוב יהודי ואוריינטציה תרבותית מערבית. המקור האידיאולוגי האסלאמי העיקרי שלאורו עוצבו תפיסות התנועה האסלאמית בישראל הוא משנתם הרעיונית של האחים המוסלמים. מאמר זה מבקש לבחון את השפעת המורשת האידיאולוגית של "האחים" על התנועה האסלאמית בישראל ועל פעילות נשים במוסדותיה. שכן, התנועה האסלאמית לא צמחה בחלל ריק, וניכרים בה סממנים המוכרים מתנועות מקבילות ותיקות יותר במרחב הערבי.