מאז הפלישה האמריקנית לעיראק באפריל 2003 הפכה מדינה זו לזירת מאבק אלים בין העדות השונות השוכנות בה. מאבק זה, לצד יריבויות על רקע שבטי, פוגע במרקם החברתי העדין וביציבותה של המדינה. אף כי מאז הקמתה של עיראק בשלהי 1920 ערערו מתחים עדתיים ויריבויות שבטיות את יציבותה הפוליטית, קיים עדיין חסר משמעותי בחקר השבטיות והעדתיות במדינה הזאת. ספר זה נועד למלא חסר זה על ידי שימוש במקורות רבים ומגוונים, ובכללם מקורות ארכיוניים. הספר מתרכז ביחסי שלוש העדות הגדולות בעיראק — הערבית-הסונית, השיעית והכורדית — בין השנים 1958-1920. הדיון מתחקה אחר תהליך התפתחותה של עיראק כמדינה וכחברה, שבה עדת מיעוט — העדה הערבית-הסונית — שלטה על רוב שיעי ועל מיעוט כורדי בעל נטיות בדלניות. הספר מתאר את התפתחות היחסים בין העדות האלה לנוכח תהליכי המודרניזציה שעברה החברה בעיראק בתקופה הנידונה, ועוקב אחר התפקיד שמילאה השבטיות במסגרת העדתית, ביחסי הגומלין הבין-עדתיים ובמסגרת הפוליטית של המדינה.
ד"ר אלי אמריליו הוא חוקר בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון ומומחה לעיראק המלמד במרכז הבינתחומי בהרצליה והינו עמית מחקר במרכז משה דיין באוניברסיטת תל-אביב.