מלחמת ארצות הברית בעיראק, שהביאה בשנת 2003 לסילוק משטר הבעת' בארץ זו, יצרה מציאות חדשה במזרח הערבי. עיראק הפכה למדינה הערבית הראשונה בשליטת השיעים, שהיו בעיני עצמם במשך מאות שנים "המדוכאים עלי אדמות". גם בלבנון, העדה השיעית מתעצמת והולכת, הן מן הבחינה הדמוגרפית והן מן הבחינה הפוליטית, ומזמן איננה עוד עדה שולית בארץ הארזים אלא עדה ראשית הנאבקת על הגמוניה. חשובה יותר מהתפתחויות אלו, היא העובדה שבשנים האחרונות הפכה איראן השיעית למעצמה אזורית. כל התמורות הללו יחד יצרו את קשת ההשפעה האיראנית- שיעית המשתרעת מן המפרץ הפרסי, דרך הסהר הפורה ועד לחופי הים התיכון — קשת שלגביה טבע המלך הירדני, עבדאללה, את המונח "הסהר השיעי".
מציאות חדשה זו במזרח הערבי, נידונה בכנס שנערך במרס 2007 במרכז משה דיין ללימודי המזרח-התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. המרצים בכנס בחנו את יחסי הכוחות המשתנים בין הסונה לבין השיעה, והתמקדו בשלושה נושאים: הפולמוס המתנהל בין הסונה לבין השיעה; המרכיבים השונים של "הסהר השיעי"; והתגובה של המחנה הערבי הסוני לאתגר השיעי החדש.
קובץ זה הוא בעיקרו פרי ההרצאות שנישאו בכנס. כתיבת המאמרים הושלמה בקיץ 2007.