שרשרת ההתקוממויות העממיות המכונה "האביב הערבי" היא ללא ספק מן האירועים המכוננים החשובים ביותר בתולדות המזרח התיכון המודרני. הספר שלפנינו מבקש לבחון את השפעתן של התקוממויות אלה על החברה הערבית בישראל. שלא כגישה הרווחת האופיינית למחקרים רבים על החברה הערבית בישראל ואשר מתמקדים אך ורק ביחסי המיעוט הערבי עם המדינה, מחקר זה מציע זווית ראייה חדשה בבואו לבחון כיצד השפיעו אי-היציבות במרחב הערבי והתפרקותו הן על הדינמיקה הפנימית בחברה הערבית בישראל והן על יחסה למדינה. התובנה המרכזית העולה ממחקר זה היא, שהאכזבה העמוקה מהמרחב הערבי הגועש האיצה מגמות של פרגמטיות ורציונליזציה של השלמה ביחסו של המיעוט הערבי למדינה. בתגובה על ההתפוררות במרחב הערבי, המיעוט הערבי בישראל חותר להעצים את שיח האזרחות מתוך תסכול מ"האביב הערבי" שלא הוליד דבר מלבד אנדרלמוסיה ואנרכיה ובשל התגברות התחושה כי המרחב הערבי חדל להיות עוגן נפשי ומורלי בעבורו.