פרופ' (אמריטוס) דוד מנשרי הצטרף למרכז דיין (אז מכון שילוח) ב-1969. הוא יסד את מרכז אליאנס ללימודים איראניים (2005) ועמד בראשו עד פרישתו מאוניברסיטת תל אביב ב-2011. באוניברסיטת תל אביב הוא כיהן כראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, היה מופקד הקתדרה לתולדות איראן המודרנית וכיהן כדיקאן לתוכניות מיוחדות (ובכלל זה היה ראש בית הספר לתלמידי חו"ל, אחראי על המכינות הקדם-אקדמיות, היחידה למדענים עולים). לאחר פרישתו מאוניברסיטת תל אביב היה נשיא המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן. פרופ' מנשרי היה פרופ' אורח באוניברסיטאות מובילות בעולם: פרינסטון, קורנל, שיקגו, ייל (ארה"ב), אוקספורד (בריטניה), מונאש ומלבורן (אוסטרליה), מאינץ ומינכן (גרמניה) וואסדה (יפאן). ערב המהפכה האסלאמית שהה באיראן למחקר על החינוך הגבוה באיראן בתמיכת קרן פורד (ארה"ב) כאורח ב"ממרכז למחקר חברתי" באוניברסיטת טהראן.
פרופ' מנשרי פעיל בשורה ארוכה של עמותות, בישראל ובחו"ל. הוא חבר בהנהלה הבינ"ל של ארגון פגוואש (ארגון שזכה בפרס נובל לשלום ב-1995) והינו ראש פורום פגוואש הישראלי. הוא חבר בהנהלה הולמית של Scholars for Peace in the Middle East, מייסד ויו"ר "קרן מכבים למלגות", כיהן כעשור כיו"ר International Sephardic Education Fund, היה ממייסדי ונשיאו הראשון של "המרכז הישראלי להעצמת האזרח".
תחומי מחקריו של פרופ' מנשרי כוללים, דת, חברה ומדינה באיראן המודרנית, אסלאם רדיקלי (עם דגש על שיעה), יחסי איראן-ישראל, המפרץ הפרסי, מרכז אסיה ותולדות החינוך במזרח התיכון. פרופ' מנשרי כתב או ערך עשרה ספרים. בין ספריו בעברית: איראן במהפכה, איראן: בין אסלאם ומערב, ובאנגלית: Post-Revolutionary Politics in Iran: Religion, Education and the Making of Modern Iran; Iran: A Decade of War and Revolution. ספרו על החינוך באיראן תורגם לפרסית וראה אור באיראן ב-2018.
הוא כתב שורה ארוכה של מאמרים אקדמיים על איראן והמזרח התיכון. בין השנים 1978 ו-1999 הוא כתב את כל 22 הפרקים על איראן בשנתון מרכז דיין, Middle East Contemporary Survey.
