פתרונות אזוריים לאתגרים אזוריים במזרח התיכון

שנת 2021 התאפיינה במאמץ דיפלומטי לפיוס בין שני המחנות היריבים במזרח התיכון הסוני - קטר ותורכיה מצד אחד, ומצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות מהצד האחר. התמונה המשותפת של יורש העצר הסעודי מחמד בן-סלמאן, האמיר הקטרי תמים אל-תאני והשיח' האמירתי טחנון בן-זאיד, בעיר הנופש המצרית שארם א-שייח[1] בצל ההתקרבות בין קטר לבין שכנותיה למפרץ ביטאה היטב את רוח התקופה. גם המפגש באנקרה בין מחמד בן-זאיד, יורש העצר של איחוד האמירויות לנשיא תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן, בנובמבר 2021, סימל מפנה דרמטי ביחסים שעד כה התאפיינו ביריבות עוינת.[2] בעקבות פגישה זו איחוד האמירויות הקצתה סכום של 10 מיליארד דולר להשקעה בתורכיה.[3]

המחלוקת בין שני המחנות הללו נגעה בעיקר לעמדותיהם הסותרות כלפי האחים המוסלמים מאז פרוץ "האביב הערבי" (שנים 2011-2010). קטר ותורכיה תמכו באחים המוסלמים, בעוד שמצרים (שאחרי יולי 2013), סעודיה ואיחוד האמירויות ראו באחים המוסלמים איום על הביטחון והיציבות הפנימית והאזורית. סוגיה נוספת במחלוקת נסבה סביב ההתייחסות לאיראן. לקטר ולתורכיה קשרים כלכליים חשובים עם איראן[4] שאותם הן מבקשות לשמר, בעוד שסעודיה והאמירויות רואות בחתירתה של איראן להגמוניה אזורית משום איום קיומי עליהן. מצרים, מצדה, ניסתה להציג עמדה מפשרת ביחס לאיראן.[5]

היריבות בין שני המחנות הללו באה לידי ביטוי במוקדי עימות אזוריים, ובעיקר במלחמות האזרחים בלוב, בסוריה ובתימן, שם כל מחנה תמך באופן פעיל בקבוצות יריבות, בעיקר באמצעות משלוחי נשק וסיוע כספי. בעוד שהיריבות בין איראן לסעודיה (שלעתים קרובות מוגדרת במונחים דתיים כיריבות סונית-שיעית) נתפסה כסיבה שבעטיה מלובה המלחמה במדינות כושלות, [6] הרי שלאמיתו של דבר העוינות הפנים-סונית היא זו שהניעה את הסכסוכים ברחבי האזור מאז ההפיכה במצרים ב-2013. מה אם כן מסביר את המאמץ הדיפלומטי האינטנסיבי לשים קץ ליריבויות הללו שאפיינו את העולם הסוני בעשור האחרון והובילו להתערבויות צבאיות מרובות ברחבי האזור?

ישנם חמישה הסברים משלימים להתפתחויות הללו. ראשית, עם עלייתו של ממשל ביידן בינואר 2021, מנהיגי המחנות היריבים נאלצו להכיר בעובדה שהמזרח התיכון אינו עוד בראש סדר העדיפויות של וושינגטון.[7] שנית, ההתקרבות משני צדי המתרס הסוני היא גם תגובה לשיחות האיראניות-סעודיות המתקיימות בבגדאד מאז אפריל האחרון[8] במסגרת מאמץ לקדם פתרונות לאתגרים אזוריים.[9] שלישית, ההבנה שהאחים המוסלמים נמצאים בנסיגה במצרים ובמקומות אחרים ברחבי העולם הסוני, הפחיתה במעט את העוצמה האידיאולוגית של היריבות בין שני המחנות.[10] רביעית, הבידוד הגובר של תורכיה בכמה חזיתות הוביל את ארדואן לנסות ולאתחל את יחסיו עם מצרים, סעודיה והאמירויות. חמישית, זעזועים עולמיים – המחיר המאמיר של הגז הטבעי , ההשפעות החמורות של שינויי האקלים ומגיפת הקורונה שהשפיעה על הסחר העולמי, כמו גם תחרות חריפה יותר בקרב המעצמות העולמיות - כל אלה יצרו תמריצים לפיתוח ערוצי הידברות כמבוא ליחסי גומלין פוריים בכל הנוגע להתמודדות משותפת עם בעיות השעה במרחב הכלכלי ובמרחב האקולוגי.

דומה שהפנייה של תורכיה לעולם הערבי הסוני היא תגובה לבידוד הגובר שלה במזרח התיכון. ראוי לציין שאנקרה חוותה בשנים האחרונות מתיחות ביחסיה עם רוסיה ואיראן במוקדי התרחשות כמו סוריה, עיראק, הים השחור ואזרבייג'ן. גם הנוכחות הצבאית הרוסית בים השחור נתנה לתורכיה סיבה לדאגה.[11] תורכיה מצדה עוררה את זעמה של רוסיה בשל מכירת מטוסים ללא-טייס לפולין ולאוקראינה, וגם משום שהכריזה בפומבי על סירובה להכיר בסיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה.[12] לאחרונה, נראה כי תורכיה מסיטה את הלחץ הרוסי על ידי התקשרות בחוזי גז ונשק, שאם יתממשו יגבירו את התלות הטורקים ברוסיה.[13]

מערכת היחסים של תורכיה עם איראן התערערה גם היא ב-2021. המשך הכיבוש של תורכיה את צפון מזרח סוריה ויחסיה העוינים עם משטר אסד, תמיכתה הצבאית באזרבייג'ן במלחמת נגורנו קרבאך ב-2020, התרגילים הימיים המשותפים עם אזרבייג'ן בים הכספי,[14] התרגילים הצבאיים המשותפים שלה עם פקיסטן ואזרבייג'ן ליד הגבול האיראני ב-12 בספטמבר[15] והפלישות הצבאיות שלה לצפון עיראק יצרו מתיחות משמעותית עם איראן בכמה חזיתות.[16] התפתחויות ספציפיות אלו משקפות הבדלים מהותיים ביותר בין איראן לתורכיה לגבי עתידן של סוריה, עיראק, אזרבייג'ן, ארמניה (נגורנו-קרבאך) ואפגניסטן.

נראה כי הניסיון של ארדואן לשפר את יחסיו עם יריביו הערבים הסונים במזרח התיכון הוא הימור שנועד למנוע הישארות מאחור, שכן לאחרונה עלו מספר יוזמות דיפלומטיות שעשויות לשנות את היחסים במזרח התיכון. ועידת בגדאד לשיתוף פעולה ב-28 באוגוסט 2021 אורגנה בשיתוף צרפת, שעמה היו לתורכיה חילוקי דעות משמעותיים בלוב, במזרח הים התיכון ובמקומות אחרים.[17] בעוד שוועידת בגדאד נעדרה תוכן ממשי, ונערכה במידה רבה כדי לחזק את סיכויי הבחירה מחדש של ראש ממשלת עיראק מצטפא אל-כאט'מי, היא עדיין הצליחה לקרב רבים מהשחקנים האזוריים המשמעותיים. במהלך הוועידה נפגשו לראשונה האמיר הקטרי תמים בן-חמד אל-ת'אני ונשיא מצרים עבד אל-פתאח אל-סיסי,[18] כאשר היריבות המצרית-קטרית הייתה זו שמלכתחילה קירבה את תורכיה וקטר ב-2013. תורכיה ביקשה לספר את יחסיה עם משטר אסד בעקבות המאמץ של עבדאללה מלך ירדן השיב את המשטר בדמשק לחיק העולם הערבי.[19] פורום הגז של מזרח הים התיכון (East Mediterranean Gas Forum – EMGF) והסכמי אברהם הינם דוגמא ליוזמות רב-צדדיות נוספות שתרמו לבידוד תורכיה במזרח התיכון. הצלחת ה-EMGF משכה תמיכה סעודית ואמירתית, והובילה לתרגילים צבאיים משותפים של סעודיה והאמירויות ביוון שכללו את הצבאות היוונים והמצרים.[20] במקביל, יוון וצרפת התקשרו בהסכם הגנה חדש, שאינו תלוי בנאט"ו, ושנראה מכוון כלפי תורכיה.[21]

הדיפלומטיה של תורכיה והדיפלומטיה הפנים-סונית הרחבה יותר, משקפות גם תשומת לב אזורית גוברת להתאוששות כלכלית בעיצומו של הלם כפול - מגיפת הקורונה ושינויי האקלים. פרסומו של דו"ח הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (Intergovernmental Panel on Climate Change – IPCC) באוגוסט 2021, הוביל לקריאה עולמית למאבק בשינויי אקלים.[22] תורכיה ומדינות אחרות במזרח התיכון חוו ממקור ראשון את השפעות ההתחממות הגלובלית בדמות שריפות יער הרסניות והצפות חסרות תקדים.[23] תורכיה, סוריה, עיראק וירדן חוו גם בצורת ומחסור במים. היעדר הגשמים בתורכיה הוביל לירידה של 21 אחוזים בייצור הכוח ההידרואלקטרי שלה בשנת 2021, והאט את יכולתה לגוון את מקורות האנרגיה שלה.[24] מזג האוויר הקיצוני תרם גם לעלייה דרמטית באותה שנה במחירי הגז הטבעי, במיוחד באירופה.

הזינוק במחירי הגז הגיע בתזמון גרוע במיוחד עבור תורכיה, שאמורה כעת לנהל משא ומתן מחודש מול Gazprom הרוסית על חוזי גז ארוכי טווח, במקום אלו המתוכננים להסתיים בדצמבר 2021. בשנים 2016 - 2019 תורכיה צמצמה משמעותית (ב-35%) את יבוא הגז מרוסיה. אנקרה תכננה לצמצם עוד יותר את התלות שלה בייבוא גז רוסי יקר על ידי משא ומתן על תנאים טובים יותר עבור הגז המוזרם והגדלת יבוא הגז הטבעי הנוזלי (Liquefied Natural Gas - LNG). תורכיה הפכה ליבואנית LNG השנייה בגודלה באירופה והשמינית בגודלה בעולם ב-2019 הודות למחירי LNG נמוכים והחלטתה להשקיע רבות בתשתית LNG בשנים 2016 - 2019. ב-2020 הרוב המכריע של הגז הנוזלי הגיע לתורכיה מארצות הברית, שמכרה אותו בסכום נמוך פי שישה ממחיר יבוא הגז הרוסי והאיראני.[25] עם זאת, ב-2021 מחירי הגז הנוזלי זינקו, והניסיון התורכי להשתמש ב-LNG האמריקאי כדי לגוון את אספקת הגז ולהפחית את התלות ברוסיה, נפגע. עליית המחירים נבעה בעיקר משילוב של עלייה בביקוש לגז מול היצע מוגבל, התאוששות כלכלית באסיה, בצורת בברזיל, ושילוב של התאוששות תעשייתית יחד עם חורף קר במיוחד וקיץ חם במיוחד באירופה.[26] תורכיה משקיעה בין 12 ל-15 מיליארד דולר בשנה ביבוא גז, ומחירי הגז הגבוהים שיעמדו בפניה במהלך המשא ומתן הקרוב עם Gazprom מגיעים בתקופה שבה כלכלת תורכיה כבר סובלת ממשבר נזילות בגלל ירידת ערך המטבע התורכי ואינפלציה שהגיעה לשיא של שני עשורים ועומדת נכון לינואר 2022 על 36%.[27] התלות של תורכיה במוסקבה כוללת גם את הכמויות הגדולות של חיטה מיובאת מרוסיה, שבה תורכיה משתמשת כדי לייצר קמח לצרכי יצוא, מקור חשוב נוסף של סחר החוץ התורכי.[28]

היחסים המעורערים של תורכיה עם רוסיה[29] וארצות הברית, בנוסף לעימות שלה עם יוון, הובילו את אנקרה לחזר אחרי מצרים.[30] למצרים יש פוטנציאל לספק לתורכיה גז נוזלי במחיר סביר,[31] מה שיסייע לתורכיה לגוון את מקורות הגז שלה עד שהיא תוכל להתחיל להפיק גז טבעי משלה בשדה סאקריה בים השחור (ככל הנראה ב-2023).[32] עם זאת, האפשרות שתורכיה תצליח למנוע ממצרים להעמיק את קשריה עם שותפיה במזרח הים התיכון נראית לא סבירה. לכן, שאלת המפתח היא האם תורכיה מוכנה להתפשר על הגבולות הימיים המזרחיים של הים התיכון כדי לעבוד עם פורום הגז של מזרח הים התיכון (EMGF), הכולל את קפריסין, יוון וישראל (כמו גם צרפת, איטליה, ירדן, והרשות הפלסטינית).[33] בכל מקרה, נראה כי האינטרס התורכי בשיפור הקשרים עם מצרים מונע במידה רבה מרצונה להימנע מתלות מחודשת בגז הרוסי.[34]

לאחרונה, אף נראה שתורכיה מעוניינת לשתף פעולה עם ישראל לצורך יצוא גז טבעי לאירופה.[35] ברקע להתפתחות זו החלטת ארצות הברית לסגת מתמיכתה בתכנית להקים צינור גז מישראל ליוון דרך קפריסין (EastMed).[36]

לבסוף, הדיפלומטיה הפנים-סונית משקפת צורך גדול יותר בסחר ובהשקעות פנים אזוריות, לאור השפל הכלכלי העולמי.[37] הכלכלה העולמית עדיין חווה את הזעזועים ממגיפת הקורונה, בכלל זה שיבושים בשרשרת האספקה ​​העולמית ועלויות הובלה גבוהות יותר. לכן, הפוטנציאל לגידול במסחר, תיירות והשקעות עבור מדינות סוניות, יריבות לשעבר, מייצג הזדמנות משמעותית לחיזוק הנזילות ותזרימי ההון באזור. האסטרטגיה של איחוד האמירויות היא למנף את מיקומה הגאו-אסטרטגי ולהפוך למרכז עולמי של סחר והשקעות רב-לאומיות. היא רואה בסחר כמקפצה לצמיחה כלכלית, ושואפת להרחיב מעגלי סחר בין-אזורי, בין אפריקה, המזרח התיכון ואסיה.[38] כתוצאה מהשבר הפנים-סוני, הסחר ההדדי של איחוד האמירויות ותורכיה ירד מ-14.7 מיליארד דולר ב-2017 ל-8.5 מיליארד דולר ב-2020.[39] ההתקרבות המחודשת בין תורכיה לאמירויות הובילה להתאוששות מהירה של השקעות ישירות של האמירויות בתורכיה, במיוחד בתחומי הבריאות, טכנולוגיה עילית, ואולי המעניין ביותר - אנרגיה, הגנה ופיתוח נמלים.[40] תורכיה, העומדת בפני סנקציות של ארצות הברית והאיחוד האירופי, רואה במצרים שוק ייצוא משמעותי שדרכו ניתן יהיה להרחיב את מעגלי היצוא של מוצרים תעשייתיים לשווקים פוטנציאליים באפריקה ובעולם הערבי.[41] תורכיה אף קיוותה שהיא תוכל לנצל את התחרות הכלכלית בין סעודיה והאמירויות,[42] אלא שהפנייה של תורכיה לסעודים באפריל 2021 לא סיימה את החרם הסעודי הבלתי רשמי, והיבוא הסעודי מתורכיה נותר בנקודת שפל.[43] בינואר 2022 ארדואן הכריז שיבקר בסעודיה בפברואר הקרוב, לראשונה מאז רצח ג'מאל חשוקג'י (באוקטובר 2018).[44] עם זאת, לא ברור האם הביקור ייצא לפועל לאור הדיווחים האחרונים כי ארדואן ואשתו נמצאו חיוביים לנגיף הקורונה.[45]

הפיוס הפנים-סוני מקבל ביטויים שונים ומתבצע ברמות שונות. תורכיה ואיחוד האמירויות, מסיבות שונות, נראות כמי שמחויבות לו יותר. אף שניתן לראות את הפיוס האמירתי-תורכי אך ורק כעסקה,[46] הרי שהנושאים הקשורים לפיתוח נמלים ולתחבורה עשויים להצביע על ראייה אסטרטגית רחבה יותר.[47] ההבדלים האידיאולוגיים בין הנשיא ארדואן לנשיא סיסי נותרו אבן נגף מרכזית בנורמליזציה המצרית-תורכית.[48] באופן דומה, חוסר האמון והעוינות בין יורש העצר הסעודי מחמד בן-סלמאן והנשיא ארדואן הגבילו כל התקדמות בין סעודיה לתורכיה. מצד שני, פגישתו של האמיר הקטרי תמים בסוף אוגוסט עם הנשיא סיסי בוועידת בגדאד מציעה הזדמנות אמיתית לשבור את הקיפאון הקטרי-מצרי. נראה שגם ההתקרבות בין קטר לסעודים ואיחוד האמירויות מתקדמת. יחסים אלה נותרו שבריריים ומבחנם יהיה בהיקף הנוכחות והפעילות התקשורתית של האחים המוסלמים בתורכיה ובקטר; המשך המעורבות הצבאית של תורכיה בלוב; התפתחויות בסוריה ובעיראק; והמתיחות המתמשכת סביב גבולות ימיים ותשתיות גז במזרח הים התיכון. זעזועים בינלאומיים סללו את הדרך לפיוס פנים-סוני, אך אינטגרציה אזורית רחבה יותר עדיין תלויה בסכסוכים אזוריים בלתי פתורים, ובכאלה שצצו לאחרונה.

ד"ר ברנדון פרידמן הוא חוקר בכיר ומנהל תכנית המחקר במרכז משה דיין.

* מאמר זה הוא גרסה מתורגמת ומעודכנת למאמר שפורסם לראשונה בכתב העת Tel Aviv Notes של מרכז משה דיין ב-30 בנובמבר 2021. אנחנו מודים לעידו יהל על הסיוע בתרגום המאמר.