התקשורת הסורית אחרי אסד: הזדמנויות ואתגרים ברקע מציאות פוליטית משתנה

מאמר זה הוא פרי שיתוף פעולה בין מרכז משה דיין לבין הוצאת "מערכות". 

נפילת משטר אסד בדצמבר 2024 גרמה לזעזועים בתחומים רבים בניהול המדינה הסורית, ובהם גם ענף התקשורת. המהפכה של ברית ארגוני המורדים בהובלת אחמד אל־שרע (שכונה בעבר אבו־מחמד אל-ג'ולאני), דחפה לקדמת הבמה גורמים ופעילים שהיו אמונים במשך שנים על יצירה והפקת תוכן ותעמולה אופוזיציוניים ומחתרתיים - והעניקה להם בן לילה את היכולת והסמכות לנהל מערך תקשורת ממסדי־מדינתי. תהליך הבזק הזה יצר תקדים בעולם התקשורת הערבי, רווי התהפוכות והשינויים בעשור האחרון: לראשונה "העיתונאי הערבי החדש",[1] שהיה לפירותיו של המפגש בין מהפכת הדיגיטל העולמית לאירועי "האביב הערבי", ושצמח בכיכרות המחאה ובהמשך בשדות הקרב – נטל את המושכות בניהול מערך תקשורת רשמי במזרח התיכון.

לפי שעה, נראה שהנוף התקשורתי אותו פוגשים אנשי המדיה של המשטר הסורי החדש יכול לעודד אותם כנקודת מוצא להמשך. זאת, יש לציין, בראש ובראשונה הודות לתהליכי הלמידה שהפגין דווקא הנשיא המודח אסד במהלך מלחמת האזרחים במדינתו,[2] שתכליתם הייתה מתיחת פנים למערכי התקשורת והתעמולה הסוריים הממלכתיים והתאמתם, ככל הניתן, לרוח השינויים שחווה שוק התקשורת הערבי כולו בימי "האביב הערבי".

ניכר כי הרקע והניסיון שצבר אסד בעולם התקשורת, בשנים שקדמו למינויו לנשיא, סייעו לו בהבנת חשיבותה של המערכה התקשורתית במחאות נגדו.[3] אחרי שהאשים את התקשורת והרשתות החברתיות במחאה ובניסיונות ההפיכה נגד משטרו בשנות המחאה הראשונות, הוא הוביל שינוי בנרטיב שנועד להעצים את גרסת המשטר ה"מהימנה" מול תיעוד המתרחש ברשתות והדיווחים בערוצים ערביים ומערביים על האירועים במדינה.[4] בסיסו של השינוי היה בהנחיה ללשכות הנשיאות, זרועות ההסברה, משרדי הממשלה, וזרועות הצבא והביטחון לפתוח חשבונות רשמיים בפלטפורמות דיגיטליות מובילות מפייסבוק ו־X (טוויטר לשעבר) ועד אינסטגרם ויוטיוב. אלה סיפקו הצצה לנעשה במסדרונות המשטר, ללוח הזמנים הנשיאותי, לפעילות משרדי הממשלה ולהישגיהם של כוחות הביטחון בשטח – בטקסט, בתמונות ובווידאו – ומסביב לשעון. זאת ועוד, בתגובה לפרסומים בחשבונות אנונימיים ברשת על המתרחש בסוריה, הקים אסד מערך של חשבונות אוהדים את המשטר הסורי, שפרסמו מדי יום תמונות של פניה היפות של סוריה "השלווה": תמונות נוף, תשתיות מתועשות, ו"רגעי קסם" מהשווקים העשירים בכל טוב וממקורות המים שלה.[5] אסד עשה שימוש נרחב ברשתות החברתיות גם במסגרת הקמפיינים שקיים במערכות הבחירות לנשיאות בסוריה ב־2014 וב־2021.

לצד זאת, אנשי מערך התקשורת של המשטר החדש יכולים להתעודד מהמאמצים הניכרים והמשאבים המשמעותיים שמשקיעות קטר, סעודיה ותורכיה בתחום התקשורת בסוריה שאחרי אסד, ובסיקור התקשורתי של המתרחש במדינה בעידן שלאחר המהפכה. דווקא על רשתות התקשורת המובילות בשלוש המדינות – ובהן אל־ג'זירה הקטרית ואל־ערביה הסעודית, מהמשפיעות ביותר בעולם הערבי, נאסרה הפעילות בשטחי סוריה בתקופת הנשיא אסד, בטענה ל"עידוד טרור" ותמיכה מובהקת בנרטיב של המוחים והמורדים.[6] ואולם, לאחר נפילת המשטר, הייתה זו אל־ג'זירה שסיפקה שידורים חיים ותיעודים בלעדיים בין היתר מהשתלטות על מוקדי השלטון בדמשק ובהם ארמון הנשיא,[7] מביתו הפרטי[8] ומחגיגות הפלת המשטר בכיכר המרכזית בבירה.[9] בהכוונת המשטר הקטרי, הרשת מעורבת גם בהכשרה ובהדרכה של אנשי תקשורת סורים – וזאת מתוך מדיניות קטרית מובהקת לשליטה בסדר היום התקשורתי ב"מלחמה הרכה" על הרייטינג המדיני במזרח התיכון.[10] ובתורכיה למשל, שהייתה ל"בסיס האם התקשורתי" של ארגוני מורדים רבים נגד אסד ושמשטחה פעלו ערוצי תקשורת אנטי ממסדיים, הפך ערוץ Syria TV לאחד מאמצעי התקשורת הממסדיים הבולטים של המשטר החדש.[11] זאת, כחלק מהפיכתה של תורכיה אבן שואבת בשיאו של "האביב הערבי", עבור עיתונאים ערבים רבים שנמלטו ממדינותיהם על שום דעותיהם נגד משטרי ערב. אלו זכו לכר נוח לפעילותם העיתונאית, ובהבעת הערכתם על האירוח התורכי טיפחו את תדמיתו של הנשיא ארדואן. בעקיפין, גרמה הפעילות העיתונאית הזו לחיזוק השפעתה התקשורתית של תורכיה על המזרח התיכון.[12]

מגמות נוספות שצפויות לסייע לשיקום וביסוס מערך התקשורת בסוריה שאחרי אסד ניתן למצוא בדיווחים על הקפאת ואף שלילת רישיונותיהם של עיתונאים ואמצעי תקשורת ערביים ואיראניים שפעלו בסוריה בימי אסד, ושהיו שותפים לטיפוח הנרטיב של משטרו, בטענה כי היה להם חלק פעיל במערכה ארוכת השנים נגד המורדים;[13] ומשובם של עיתונאים סורים רבים להשתמש בשמותיהם האמיתיים בגלוי, אחרי שנים ארוכות שבמהלכן הציגו עצמם בשמות עט מחשש לרדיפת המשטר.[14]

מנגד, ניכרים האתגרים בפני אנשי מערך המדיה של המשטר החדש. אמצעי התקשורת ששירתו את הנשיא אסד, ובדגש על מערך העיתונות המודפסת והדיגיטלית, עדיין מתקשים לשוב לתפקוד מלא אם בכלל, ברקע דיווחים על מחסור חמור בעובדים בעלי ניסיון בתחום. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בעיכובים רבים ומשמעותיים בפרסום תכנים בפלטפורמות שונות;[15] ובשיח הערבי מובע חשש מהשתלטותה של "התקשורת הג'האדיסטית" – זו שתכניה בלטו בשידורי התעמולה של ארגוני מורדים ובהם היא'ת תחריר אל־שאם (הרשות לשחרור אל־שאם) – על המיינסטרים והפריים־טיים הממסדי הסורי. לחששות אלו יש אחיזה במציאות, הודות לשורה של תקריות, שאירעו במכוון או שלא בשידורי הטלוויזיה הסורית הממלכתית בימים הראשונים שלאחר הפלת אסד – כמו שידוריהם בזמן צפיית השיא של המנונים ונשידים (נעימות), במסגרתם התנוססו דגלים וסממנים ג'האדיסטיים נוספים.[16] חששות אלה הם גם חלק מפולמוס רחב שהתנהל בתקשורת הערבית בשבועות הראשונים שלאחר המהפכה בסוריה, בדבר יכולתן של תנועות אסלאם פוליטיות לשלוט כראוי במדינות ערביות ריבוניות.[17] פולמוס זה דומה בקווי האפיון לזה שהתפתח סביב הדחתו ב-2013 של נשיא מצרים ואיש תנועת האחים המוסלמים מחמד מרסי, כשנה לאחר היבחרו. בפולמוס זה בלטו במיוחד תיאוריהם של פובליציסטים ועיתונאים בגנות "האחים" על מה שתואר כ"רצף הטעויות" שביצע מרסי בימי כהונתו: כישלונו בניהול מוסדות המדינה, נטייתו המובהקת לטובתם של "האחים", ומיקוד פעילותו במימוש האינטרסים של התנועה על פני אלו של החברה המצרית כולה.[18]

אתגרים אלה מעלים שאלות על אופיו העתידי של מערך התקשורת בסוריה שאחרי אסד. האם יהיה שונה מאלה של משטרי המלוכה והקצונה באזור, שמימיהם הראשונים בשלטון ראו בתקשורת אמצעי מרכזי לביסוס שלטונם ובשם כך הקימו שופרות רשמיים שהתיישרו בהתאם ל"צרכים הלאומיים"?[19] האם יפיח רוח חדשה בפניה הישנים והמוכרים של התקשורת הערבית הממסדית, שהתאפיינה במשך עשרות שנים בתכנים ארכאיים ובתוכן שבלוני שנועד לפסל מציאות התואמת את סדרי היום של לשכות הנשיאות ובתי המלוכה הערביים? האם יפעל להנגשת התוכן בצורה מגוונת ואטרקטיבית יותר, ברוח השינויים הדרמטיים שהתחוללו בעשור האחרון בעולם התקשורת הערבי? האם ייתן מקום לקולות אחרים, אופוזיציוניים למשל, ולמיעוטים? וכיצד ישרטט את הנרטיב התקשורתי ביחס לישראל – הן בהקשרי המלחמה בעזה והתנהלותה במרחב הערבי בכלל, והן בהקשר הסורי, אחרי עשורים שבהם טיפח מערך התקשורת הסורי הממסדי את הנרטיב האנטי ישראלי־ציוני והפרו־פלסטיני המובהק, והדהד בציניות רבה את מאבקם של הדרוזים מהצד הסורי של הגבול "להשבת אדמותיהם החוקיות ברמת הגולן הכבושה".

הזדמנויות ואתגרים אלה ישפיעו על עיצוב מערך התקשורת בסוריה בשנים הבאות, כשברקע תמשיך להדהד סוגיית יכולתו של אל־שרע לשרוד בשלטון. מלאכת עיצוב מערך התקשורת הממסדי צפויה להיות חלק מרכזי בתהליך ביסוס המשילות של המשטר, ולשקף בצורה זו או אחרת את חבלי הלידה שהוא מתמודד עימם וסדרי העדיפויות שהוא מציב לעצמו. ביסוסו של מערך תקשורת פעיל יסייע למשטר החדש גם במאמץ ארוך הטווח לקבלת לגיטימציה גלובלית, ולבטח ישמש אמצעי למידה על סוריה החדשה בעיני הקהילה הבין־לאומית.

ד"ר תום שרון הוא חוקר במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה ובוגר בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, המתמחה במחקר מגמות בתקשורת הערבית. עבודת המחקר שפרסם בהנחיית פרופ' מאיר ליטבק ניתחה השוואתית את הפולמוס במאמרי דעה ופרשנות בכלי תקשורת ערביים מובילים ביחס לתנועות אסלאם פוליטי ורדיקלי במזרח התיכון - אלקאעדה, האחים המוסלמים ודאע"ש.

*הדעות המובעות בפרסומי מרכז משה דיין הן של המחברים בלבד.