מעגליות ושליטה במסר: מחזור הנרטיבים של חמאס במערכה התקשורתית ב"חרבות ברזל"

מאמר זה הוא פרי שיתוף פעולה בין מרכז משה דיין לבין הוצאת "מערכות". 

השימוש במדיום התקשורתי הוא נדבך משמעותי במשנתם האידאולוגית של ארגונים ותנועות אסלאם פוליטיות ורדיקליות בתפיסת ניהול המערכה נגד האויב. הזירה התקשורתית הפכה למרחב פעולה אסטרטגי נוכח נחיתות צבאית, המחייבת את החלש להדהד את הישגיו מול החזק.^[1] המיומנות במרחב זה לא נועדה רק להפצת מסרים, אלא גם מאפשרת הנדסת מציאות חלופית הנשענת על מיתוסים שקריים, חצאי אמיתות ודיס־אינפורמציה, מתוך הנחה שהשליטה בנרטיב - בזירה הפנימית וכלפי חוץ - עשויה למנף הישגים פוליטיים.^[2]

את קפיצת המדרגה המשמעותית בתהליכי הלמידה, השינוי וההתפתחות בתפיסת השימוש במדיה בניהול המערכה ביצע בעשור האחרון דאעש. הארגון ראה במרחב התקשורתי כלי הכרחי לפריצה לתודעה האזורית והעולמית, והתקשורת שימשה אותו לתיאור עצם קיומה של הח'ליפות על אדמות סוריה ועיראק.^[3] "בית הספר לתקשורת" שהקים ושכלל, שהפך את הטרור להפקה הוליוודית בתיעוד מסעות כיבושיו וביסוס שלטונו האכזריים בעיראק ובסוריה בין השנים 2014–2016, היה לפרק חדש במלאכת התעמולה הג'האדיסטית. השימוש המושכל, התכליתי והחדשני של הארגון בתקשורת, וניצולה למיתוגו בתודעה העולמית, היה ממרכיביו הקטלניים, והעצים את ההרתעה והחרדה מפניו. כמו כן תרם להבנות העומק של תדמית "שונוּתו" ולימדה רבות על "הדופק" שלו.

בשנים האחרונות ניכר תהליך למידה והתפתחות דומה בקרב תנועות וארגונים אחרים, ובהם גם מתחרים אידאולוגית לדאעש כמו חמאס, שמינפה באופן מושכל ותכליתי את השימוש במדיה במהלך מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר ובמהלך מלחמת חרבות ברזל. היא פועלת נמרצות לשליטה בנרטיבים התקשורתיים - בזירות המקומית והערבית הרחבה - בניסיון לקזז את הפער הצבאי מול ישראל ולבסס נרטיב של "ניצחון" מול כל נרטיב מתחרה בשיח, ובדגש על טשטוש הנסיבות שהובילו למצבה העגום של רצועת עזה ותושביה בתום שנתיים של מלחמה.

יחידת "ההסברה הקרבית" האמונה על תיעוד, הפקה ופרסום של חומרי התעמולה של הזרוע הצבאית של התנועה, היא מהגורמים המובילים את המשימה לשליטה בנרטיב התקשורתי. בדיווחים על אודות פעילותה מודגשת חשיבות היחידה, המהווה חלק בלתי נפרד מחוליות המחבלים הפועלות בשטח, והיא פועלת בתיאום עם זרועות המודיעין של התנועה.^[4]

אחיזה מוקפדת בקצב האירועים התקשורתיים

גולת הכותרת של האסטרטגיה התקשורתית של חמאס במערכה התודעתית מול ישראל היא רטוריקה חזרתית ומעגלית, שתכליתה שימור המומנטום בניהול הנרטיבים בשיח. זוהי אסטרטגיה היברידית, מתובלת בהתקרבנות ובאנטישמיות אסלאמיסטית,^[5] שנשענת מצד אחד על בנק מסרים ומילים שבלוני ושכיח; ומצד אחר מתנהלת בתגובתיות ובאופורטוניזם, הנאחזים בקפידה באירועים והתרחשויות המהווים מוקדי שיח אזוריים וגלובליים ומעוררי עניין - לשם תיעולם לחיזוק הנרטיב החמאסי במערכה. את דפוס הפעולה הזה יוצקת התנועה למערך ההסברה הרחב והמגוון שלה, הפועל במנעד פלטפורמות - ברשת, בטלוויזיה וביישומונים להעברת מידע (דוגמת טלגרם), וכן באמצעות עיתונאים המזוהים עימה ועיתונאים "עצמאיים," שהם פעילי התנועה הלכה למעשה.

מחקר מקיף שערך מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש מאיר עמית, מעלה כי במתקפת הטרור ב־7 באוקטובר, עיתונאים המקורבים לחמאס אף קיבלו התרעה מראש על המתקפה המתוכננת והגיעו לאזור הגבול מבעוד מועד לצורך תיעוד האירועים, ובהמשך חדרו עם מחבלי חמאס ליישובים ישראליים. גם מניתוח זהות ההרוגים שהוגדרו "אנשי תקשורת" במלחמה, עולה כי כ־60% מהם היו חברים בארגוני טרור או מזוהים עמם, ובדגש על חמאס והג'האד האסלאמי.^[6]

לצורך קיבוע הנרטיבים בזירה הבין־ערבית הרחבה, נשענת התנועה גם על כלי תקשורת בעלי נטייה ואופי סיקור אוהד לתנועות אסלאם פוליטיות, רובם מזוהים עם המשטר הקטרי. בכלי תקשורת אלה אפשר למצוא בעקביות את המסרים שמפיצה התנועה בכלי התקשורת הרשמיים והבלתי רשמיים שלה.^[7]

בין הנרטיבים הבולטים שבהם מיושמת אסטרטגיית החזרתיות והמעגליות הטענה ל"ניצחון" במערכה; האשמות בדבר פגיעה מכוונת וללא הבחנה של צה"ל בילדים ובאוכלוסיות חלשות בעזה; הצגת ישראל כמי שמנהלת "מלחמת השמדה" נגד העם הפלסטיני, ובמסגרתה ממיטה הרס וחורבן חסרי רסן ברצועה; טענות בדבר הרעבה מכוונת של תושבי עזה; וכן האשמות ברדיפה ובסיכול ממוקד של עיתונאים פלסטינים, שנועדו כביכול לפגוע ב"מלאכת חשיפת האמת על המלחמה". נרטיבים אלה שבים ומופיעים בצורות שונות מראשית המערכה ולאורכה, תוך התאמתם להתפתחויות בשטח. מטרתם לשמר את המומנטום בשיח התקשורתי, "להטריד" את הקשב הבין־לאומי בממד הקורבני של המתרחש בעזה ולאתגר את ישראל במנעד רחב ככל הניתן של זירות במישור המדיני.

במסמכים רשמיים שהפיצה חמאס במהלך המלחמה ולאחר הפסקת האש,^[8] היא מציגה את נרטיב הניצחון בשורה של תיאורים אפולוגטיים: ההונאה והתחכום בניהול מתקפת הפתע; ההלם וההפתעה שאחזו בצה"ל ובדרג המדיני, עד כדי "השתנותה של ישראל לעד"; בידודה הבין־לאומי והעמקת השסע החברתי בתוכה; כישלונה בהבסת "ההתנגדות", בהשבת השבויים באמצעים צבאיים ובגירוש תושבי עזה; ומעל לכול - חזרתה של הסוגיה הפלסטינית למוקד סדר היום העולמי.^[9]

על התגובתיות והאופורטוניזם התקשורתי של חמאס אפשר היה ללמוד מזיהוי הפוטנציאל שבשיח שהתנהל בישראל ובעולם בסוגיית הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה במהלך המלחמה. חמאס ראתה במחלוקות הסוערות לצורך קידום תעמולה שקרית של רעב ומחסור במוצרי יסוד בעזה, תוך שימוש ציני באוכלוסיות חלשות.^[10] כך התנהל קמפיין מוקפד שאימצו כלי תקשורת ערביים מובילים, המתאר תורים ארוכים של נשים וילדים המשוועים למילוי סיריהם הריקים, ובמסגרתו הופצו תמונות - חלקן מפוברקות - של ילדים מורעבים, רזים וכחושים. "התפאורה" ששימשה קמפיינים שכאלה, בדמותם של מראות ההרס והחורבן בסביבה האזרחית ברצועה, סייעה להעברת המסר המתקרבן;^[11] בואם של החורף והגשמים העזים הקפיצו ממגירת הנרטיבים גם את הקמפיין הממוחזר על "עזה הטובעת", בדמות מאהלי המפונים והעקורים הסובלים מפגעי מזג האוויר;^[12] והעיתונאי הבכיר של רשת אלג'זירה בעזה ערב המלחמה, ואא'ל אלדחדוח, זוהה כמי שיכול להיות השגריר המתאים ביותר לקידום נרטיב הפגיעה המכוונת בעיתונאים וב"אמת העזתית". אלדחדוח, הנחשב למקורב לראשי חמאס בעזה ומי שקיבל אישית מהתנועה את "אות הסיקור המצטיין" בתום מבצע "שומר החומות" (מאי 2021),^[13] גילם את הדמות האידאלית למשימה גם על שום המחיר האישי ששילם במלחמה: הוא איבד כמה מבני משפחתו ונפצע בעצמו. תמונותיו ממרר בבכי כשהוא נושא את ילדיו לקבורה בעודו לבוש באפודת "העיתונאי" השיגו אפקט תודעתי משמעותי במלחמת התעמולה בישראל, והפכו אותו דמות מבוקשת לראיונות בנושא "המלחמה נגד העיתונות בעזה" בתקשורת הערבית.^[14]

השליטה בדינמיקה התקשורתית האזורית

על תהליך הלמידה שעברה חמאס בפיתוח האסטרטגיה התקשורתית הרטורית שלה, אפשר ללמוד מ"אימוץ" דפוסי פעולה דומים לאלה שנקטו תנועות וארגונים שניהלו מערכות צבאיות רחבות במרחב המזרח־תיכוני בשנים האחרונות, ושהשקיעו מאמצים ניכרים גם בממד התודעתי. למשל, כאשר ארגוני המורדים בסוריה ביקשו לגייס את תמיכת הקהילה הבין־לאומית ולשמר מומנטום בשיח התקשורתי האזורי והעולמי במאבקם המתמשך להפלת משטר אלאסד בעשור הקודם, הם הפיצו דיווחים רבים, חוזרים ומגוונים שהאשימו את המשטר הסורי בהרעבה מכוונת של אזורי הלחימה;^[15] באופן דומה פעלו החות'ים במהלך המערכה שהובילה סעודיה למיגור כוחם, בין השנים 2016–2021. הם שבו והדהדו בתקשורת טענות לפגיעה חסרת הבחנה בחפים מפשע, והאשימו את הסעודים ברצח ילדים ובהרעבתם. מאמצים מרוכזים אלה במישור התעמולתי והתודעתי עוררו מעת לעת עיסוק נרחב בתקשורת העולמית, ואף הובילו ללחץ דיפלומטי בין־לאומי. בתימן הייתה לכך השפעה רחבה, והיא פגעה קשות ביכולת הסעודית להכריע את המערכה.^[16]

החזרתיות והמעגליות של המסרים במערכה התקשורתית של חמאס מסייעות לה להתמודד עם הסתירות האינהרנטיות העולות לעתים במסגור הנרטיבים שהיא מקדמת. למשל כאשר בכירי התנועה ודובריה הרבו במהלך המלחמה להדהד את זעקתם להפסקת אש מיידית וכוללת ברצועה, אך בה בעת הדגישו כי חמאס, עזה והעם הפלסטיני "עומדים איתן" במערכה. בהתאם לכך, הדגישו את הנרטיבים המפארים את "עמידתה האיתנה של עזה בגפה" ואת "עצמאות החלטתם של עזה ועמה" מחד גיסא; והשמיעו קריאות ל"סיוע ולהתגייסות של העולם הערבי והאסלאמי להצלתם" מאידך גיסא. את הנרטיבים ליוו לא פעם בעמימות שנדמתה כמכוונת, במיוחד בסוגיות שהגדירה הנהגת חמאס כרגישות.

הדבר בלט בעיקר בכל הנוגע לצעדים שהתנועה התחייבה להם במסגרת הסכם הפסקת האש, כמו ויתור על השלטון ברצועה, פירוק מנשק ונוכחות גורמים זרים בעזה ביום שלאחר המלחמה. גורמים בתנועה הביעו בגלוי תמיכה בהעברת האחריות הניהולית לידי ועדת הטכנוקרטים שהוקמה מכוח ההסכם. לעומת זאת, מסריהם בנוגע להנחת הנשק נותרו מעורפלים: האמירות על הסכמה לכך מצוטטות בתקשורת בעקיפין או מפי גורמים אנונימיים, בעוד הסתייגויות נשמעו פומבית מפי בכירי התנועה. גם ההצהרות בנוסח "כל כוח זר שייכנס לעזה צריך להתמקד באכיפת השקט וביישום הפסקת האש" נותרו עמומות, ואינן מבהירות אם בכוונת התנועה להתפרק מנשקה - ואם כן, באילו תנאים ובאיזה מתווה.^[17]

האסטרטגיה התקשורתית המתוחכמת של חמאס נשענת במידה רבה גם על בקיאותם של בכירי התנועה וראשי מערך התעמולה שלה בדינמיקה המשתנה של השיח בתקשורת הערבית,^[18] ובנרטיבים המעצבים אותו. מאז 7 באוקטובר 2023 הפכה המלחמה לאחד ממוקדי העיסוק המרכזיים במדיה הערבית בעשורים האחרונים. היקף הסיקור הרחב שב והציף את המחנאות המאפיינת את הדיון בסוגיות רגישות במרחב הציבורי הערבי. מחנאות זו משקפת את התחרות ארוכת השנים על עיצוב סדר היום התקשורתי במזרח התיכון בין מערך התקשורת העצום שמנהלת סעודיה, ובין מכונת התקשורת המשומנת ורבת ההשפעה שמוביל המשטר הקטרי.^[19]

הסכם הפסקת האש וחילופי השבויים שהוכרז באוקטובר 2025, בסמוך לציון שנתיים לפרוץ המלחמה, שימש מקרה בוחן מובהק לדפוס זה. בעוד בתקשורת הפרו־סעודית הציגו אותו כהישג דיפלומטי המוביל ליציבות אזורית ולפגיעה בשלוחותיה של איראן, כלי תקשורת קטריים ופרו‏־קטריים - המזוהים עם "ציר ההתנגדות" - הציגו את ההסכם כניצחון שהושג באמצעות כוח הלחימה וכראיה ליכולתה של ההתנגדות לכפות על ישראל נסיגה חלקית מעזה ושחרור אלפי אסירים.^[20]

חמאס פעלה למנף היטב מוטיבים אלה במסריה התקשורתיים וממשיכה להישען גם בתקופת הפסקת האש על מערך התקשורת הקטרי, ובראשו רשת אלג'זירה, לצורך קיבוע מסריה בתודעה הערבית הרחבה. למרות דיווחים שהתקשורת הקטרית, ובעיקר אלג'זירה, תומכת פחות בחמאס מבעבר, בפועל הסיקור שלה עדיין תורם משמעותית להפצת המסרים של חמאס ולהשפעתה בזירה התקשורתית. מעקב רציף אחר שידורי הרשת מעלה כי גם בתקופה שלאחר הפסקת האש היא ממשיכה להעניק כר נרחב לקידום הנרטיב התקשורתי של חמאס: בשידור הצהרות ונאומים מלאים בשידור חי של בכירי התנועה, בתיאור ההתמודדות ו"האתגרים" של התנועה ביישום הפסקת האש נוכח "המצב הקשה" שנותר בעזה לאחר נסיגת צה"ל ובעיסוק נרחב ב"סבל ההומניטרי" ברצועה.^[21]

שליטתה של חמאס בנרטיב התקשורתי - הן בזירה המקומית הן בזירה הערבית הרחבה - היא מרכיב מרכזי ביכולתה לשרוד פוליטית וארגונית. התנועה משקיעה מאמצים ניכרים בעיצוב תודעה ובהכוונת השיח הציבורי המקומי, האזורי והבין־לאומי, ומפגינה יכולת גבוהה לייצר, למחזר ולהתאים נרטיבים למציאות משתנה. זאת תוך ניצול פערי מידע, רגשות הזדהות ומנגנוני מדיה מתקדמים. הישענותה על "בעלות ברית" תקשורתיות - ובראשן אלג'זירה ושאר אמצעי התקשורת הקטריים - משמשת עבורה מכפיל כוח במאבק על הנרטיב. תהליכי הלמידה שעברה התנועה מעידים על הפנמת חשיבותה של התודעה כזירת הכרעה משלימה למערכה הצבאית. מכלול ממצאים זה מדגיש את הצורך בבחינה מתמדת של מושגי ההכרעה וההרתעה בעימותים א־סימטריים במזרח התיכון, וכן את חשיבות הבנת הדינמיקה התקשורתית - לא רק ככלי פרשני, אלא כתנאי יסוד לגיבוש מדיניות אפקטיבית בזירה המדינית והביטחונית כאחד.

ד"ר תום שרון, בוגר בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, הוא חוקר במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה המתמחה במחקר מגמות ושיח בתקשורת הערבית. במחקריו מנתח את השפעת הדינמיקה התקשורתית האזורית על תהליכים פוליטיים במזרח התיכון.

*הדעות המובעות בפרסומי מרכז משה דיין הן של המחברים בלבד.