בעקבות עיצובה מחדש של המפה הפוליטית מוקמו הערבים בכנסת בקוטב האופוזיציוני לממשלת נתניהו. הם נדחקו עוד יותר לשולי העשייה וההשפעה הפוליטית. יחד עם זאת, ייתכן שדווקא מצב זה טומן בחובו פוטנציאל להתעוררות פוליטית ולאומית תוך כדי יצירת אחדות שורות וגיבוש מאבק אופוזיציוני הן במסגרת פרלמנטארית והן במסגרת חוץ-פרלמנטארית.
הטיעון כי הערבים משפיעים באמצעות הצבעה בבחירות על עיצוב המדיניות, על קביעת ראש הממשלה ואף על הרכב הממשלה – אינו נכון ומופרך ביסודו.כל עוד האזרחים הערבים לא יפתחו אופציות חלופיות, השפעתם תמשיך להיות שולית וכוחם האלקטוראלי לא יתורגם לכוח פוליטי ממשי. התפתחות אופציות חלופיות מותנית בעליית מנהיגות ערבית חדשה שתהיה מוכנה ליטול על עצמה סיכונים מרחיקי לכת, אפילו במחיר פירוק השותפות עם השמאל הישראלי. נייר עמדה זה נכתב בידי אסעד גאנם, חוקר במכון לחקר השלום בגבעת חביבה וחוקר אורח בתכנית לחקר הפוליטיקה הערבית בישראל.
הנייר משקף את דעת הכותב בלבד.