"בחודשים האחרונים מתחדדת התחושה שהפוליטיקה הערבית בישראל מצויה במבוי סתום, כשברקע סדרת אירועים שהתרחשו בכנסת: החל מההצבעה על החוק האוסר טיפולי המרה, שחשפה פערים מהותיים בין חברי הרשימה המשותפת (חד"ש תמכה, בעוד רע"מ - נציגת התנועה האסלאמית - התנגדה, ויתר המפלגות נעדרו מההצבעה); עבור בהתנגדות הרשימה המשותפת להסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, שלוותה בשיח ביקורתי בחברה הערבית, שחלק ממנה מזהה הזדמנות ביחסים עם העולם הערבי; וכלה בפרשת ההצבעה על הקמת ועדת חקירה בנושא הצוללות, שבה פעלה רע"מ בראשות ח"כ מנסור עבאס בתיאום עם הליכוד, תוך הבהרה כי מפלגתו אינה סולדת מקשר עם מפלגת השלטון אם הוא מועיל לציבור הערבי הרחב.
שילוב האירועים מעיד על הגעת הרשימה המשותפת לצומת דרכים שבו עליה לבצע הכרעה אסטרטגית: להמשיך לנופף בסיסמאות עבר או להשתנות באופן עמוק. אף שביצעה מהלכים חסרי תקדים - ובראשם המלצת כלל חבריה על בני גנץ לראשות הממשלה - היא עדיין מתקשה לצלוח את הרוביקון לעבר נכונות להשתלבות בקואליציה כלשהי..."