בין המונדיאל לחמאס: אל-ג'זירה ב"שנה הקטרית"

בצמד קלטות שפרסם אימן אל-ט'ואהרי בספטמבר 2020 ובינואר 2022 תקף מנהיג ארגון אל-קאעדה באופן תקדימי ובמילים בוטות את קטר ואת אל-ג'זירה, ענקית הלווין המשדרת משטחה והמזוהה כל כך עם האמירות. אל-ט'ואהרי כינה את קטר "מדינה מדומה" בה מהדהדת האנדרטה האמריקאית בדמותו של בסיס CENTCOM (פיקוד מרכז של ארצות הברית) הגדול במזרח התיכון, והאשים את המשטר במתן לגיטימציה לקיומו של "המפעל הציוני". את אל-ג'זירה האשים בבגידה, שבאה לידי ביטוי בפתיחת משרדים בירושלים, בסיוע בהכשרת דעת הקהל לנרמול היחסים עם ישראל ובזמן המסך שניתן לדוברים ישראלים בשידוריה. לחיזוק טיעוניו, אל-ט'ואהרי ביקש "לחשוף" מקרים בהם סילפו, לכאורה, עורכי הרשת במכוון וממניעים פוליטיים מסרים שהעביר קודמו, אוסאמה בן לאדן, ומקרים אחרים בהם הושארו על רצפת חדר העריכה קטעים מראיונות עמו או צונזרו ראיונות בשלמותם. לחיזוק המסר, תובלו שתי הקלטות בקטעי ארכיון המתעדים ציוני דרך היסטוריים בקשר שבין ישראל לקטר (דוגמת ביקורה של שרת החוץ לשעבר ציפי לבני בדוחה ב-2008). הקלטות גם הכילו קטעים מפגישות והתבטאויות מהשנים האחרונות, כולל מביקורו של אמיר קטר בוושינגטון ופגישתו עם נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ, בו התפאר תמים בן חמד א-ת'אני בחשיבות הקשרים האסטרטגיים והכלכליים עם ארצות הברית, ובעשייה המשותפת למיגור הטרור ומימונו. המסקנה הבלתי נמנעת מכל אלה, נימק אל-ט'ואהרי, היא שבעיני קטר – "המג'האדין הם הבוגדים וישראל היא עובדה מוגמרת".[1]

קשה לדעת מתי צולמו ונערכו הקלטות – חלק מסדרת פרסומים של זרוע ההסברה של אל-קאעדה שנועדה להדוף את הדיווחים לפיהם אל-ט'ואהרי כבר אינו בחיים, או לחלופין מנותק לחלוטין משדרת הפיקוד של הארגון. ואולם מסריהן מעידים על תפנית ביחסי הארגון עם אל-ג'זירה שלא בכדי זכתה בכינוי "ערוץ הטלוויזיה של בן לאדן".[2] היה זה בן לאדן, שמתוך הבנת העומק של חשיבות המדיום התקשורתי בניהול המערכה מול המערב, בחר באל-ג'זירה כערוץ המתאים ביותר להעברת מסריו בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת. הוא זיהה את הקו התקשורתי שהובילה התחנה משנותיה הראשונות – אימוץ תנועות האסלאם הפוליטי וטיפוח הנרטיב הג'האדיסטי, בהנחייה ואכוונה מפורשת של הממסד הקטרי. בן לאדן אף זיהה את חיפושיה אחר "הגיבור" שיחדיר אותה ללב הקונצנזוס הערבי ויסייע לה לנגוס בהגמוניה התקשורתית הסעודית; וכן את העובדה שבלטה על פני יתר כלי התקשורת כמכתיבת סדר יום תקשורתי.[3] בחודשים שלאחר פיגועי 11 בספטמבר שידרה אל-ג'זירה למיליוני בתי אב בעולם הערבי ובאופן בלעדי קלטות ובהן נאומי התרסה של בן לאדן כלפי הממשל והציבור האמריקאי, אך עוד שנים קודם נהג מנהיג אל-קאעדה להופיע על מסכי הרשת – פרי יוזמותיו וקשריו עם מפיקים בה. מסמכי השלל שנלקחו בידי כוחות "אריות הים" ממתחם מגוריו של בן לאדן במבצע לחיסולו במאי 2011 אכן המחישו את הקשר ההדוק שהחזיק בן לאדן עם עיתונאים וכתבים בכירים באל-ג'זירה. [4]

יותר מכל נראה שמסריו של אל-ט'ואהרי בשתי הקלטות מעידים על התסכול והאכזבה ממה שמסתמן כשינוי מגמה באופי הסיקור התקשורתי של אל-ג'זירה. שינוי זה מבטא באופן מובהק את שאיפותיה הפוליטיות של האמירות הקטנה מהמפרץ, וכן את התמורה הדרמטית המתחוללת במעמדה האזורי של קטר בשנה האחרונה, ששיאה היה החלטת הממשל האמריקאי להעניק לאמירות מעמד בכיר של "בעלת ברית שאינה חברה בנאט"ו".[5] מהמשבר העמוק עם שכנותיה במפרץ ועם מצרים, שהסתיים ב"פסגת הפיוס" בעיר אל-עלא שבסעודיה בינואר 2021, יצאה קטר כמנצחת בעיני הקהילה הבין-לאומית, בהתנהלות דיפלומטית וכלכלית נבונה שהותירה תסכול וחוסר אונים מצד המדינות שהחרימו אותה.[6] חלק מהלחצים העצומים שהופעלו עליה כללו גם את הדרישה החוזרת לסגור את שידורי אל-ג'זירה[7] – דרישה אחת מיני רבות שהועלו בשנים האחרונות, ושלא נענתה. זאת ועוד, קטר מנצלת בתבונה את הנסיגה האמריקאית מאפגניסטאן בשנה שעברה, את המלחמה באוקראינה ואפילו את המשבר בשיחות הגרעין בין איראן למעצמות, כחלק מהניסיון לטפח את תדמיתה כ"גורם ניטרלי ושפוי" המסוגל לתווך ולהוביל לפתרון סכסוכים: כך עשתה בניהול המגעים בין ארצות הברית לטאלבאן לפני הנסיגה, במהלכה ולאחריה, כך עשתה במינוף עתודות הגז שבשטחה במשבר באוקראינה, וכך עשתה בניסיונה לנצל את קרבתה לממשל בוושינגטון ובטהראן גם יחד כדי להציע סיוע בשיחות הגרעין הקורסות.[8]

על כל אלו מנצחת מטרת העל שהציב הממשל בדוחה כבר לפני כעשור: אירוח משחקי המונדיאל ב-2022 (השנה המוגדרת בחזונו כ"שנה הקטרית"), שמעבר ליוקרתם הספורטיבית ועלותם חסרת התקדים – נחשבים למקפצה הדיפלומטית המשמעותית ביותר בעבור האמירות הקטנה מהמפרץ. בדרך למימוש המטרה, נראה שקטר צלחה שני אתגרים משמעותיים שאיימו על עצם קיום המונדיאל בשטחה: קמפיין עולמי המתנהל נגדה בשנים האחרונות הקורא להחרים את המשחקים ואף לשלול ממנה את זכות האירוח, בטענה לניצול ופגיעה שיטתיים בזכויות אדם במסגרת העבודות הקדחתניות על הקמת התשתיות והמתקנים לאירוח המשחקים;[9] וניסיונות, בעיקר מצד מתחרותיה על "הרייטינג המדיני" – סעודיה ואיראן – "לשאת בנטל" אירוח הטורניר. הייתה זו סעודיה, שבשיאו של המשבר במפרץ, ניסתה נמרצות לשכנע את הקהילה הבין-לאומית כי משימת אירוח המשחקים "גדולה מדי" על האמירות הקטנה, ו"התנדבה" לסייע באירוח האוהדים וחלק מהמשחקים. גם איראן, על אף יחסיה הדיפלומטיים התקינים עם קטר, חותרת לנסות ולקחת חלק במעטפת הלוגיסטית של הטורניר.[10]

קטר לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להגיע למעמד הנכסף עליו עמלה זמן רב כל כך, על תקן "אמירות במחלוקת" – כשהיא במשבר דיפלומטי עמוק עם שכנותיה וכשתדמית התמיכה בטרור ממשיכה לרחף מעליה. כדי לא לקלקל את חגיגות "השנה הקטרית", היא פונה כבמקרי עבר למעצמת התקשורת הממותגת והמובילה בעולם הערבי – אל-ג'זירה, באסטרטגיה השומרת על הקו התקשורתי מעורר המחלוקת שלה בגבולות גזרה מתוחמים. גבולות הגזרה הללו נועדו למנוע מהתחנה "לשבור את הכלים", או להקים עליה קול צעקה בעולם הערבי ובמערב כבעבר.

אסטרטגיה תקשורתית זו מתבטאת בראש ובראשונה בסיקור התקשורתי של הנעשה אצל שכנותיה בפרט ובמדינות האזור בכלל. מאז "פסגת הפיוס" שהכריזה על סיום המשבר המפרצי, ניכר שינוי משמעותי בקו התקשורתי של אל-ג'זירה במה שכמעט לא הותיר זכר למערכה התקשורתית החריפה בין הצדדים.[11] יתר על כן, שידורי התחנה הפכו אמצעי למדידת "הדופק" של הסכם הפיוס: הנמכת הטון, שינוי הרטוריקה וזניחת העיסוק החטטני והפרובוקטיבי בענייניהן של המדינות שהחרימו אותה עשויים להעיד על כוונותיה של קטר ועל שאיפתה בהצלחת התהליך.[12]

הסיקור האוהד והמזדהה כל כך עם תנועות הג'האד העולמי, שאפיין את שידורי התחנה בראשית דרכה ובמיוחד בעשור הראשון של המילניום, בשיאה של הפלישה האמריקאית לעיראק, משתנה בשנים האחרונות גם הוא. המציאות החדשה שהתהוותה לנגד המצלמות במהלך ואחרי "האביב הערבי" לא הותירה ספק בידי עורכי התחנה בשאלה לצד מי הם ניצבים. אולם קו זה החל להשתנות כאשר "המוחים" הפכו ל"מורדים" עם הידרדרות המחאות למלחמות אזרחים, וניצולם של גורמי ג'האד עולמי את קריסת המשטרים הישנים. במצב החדש, בו הפכו מיליונים מתושבי האזור לנתינים בשטחים המוחזקים בשליטת ארגוני ג'האד, אימצה אל-ג'זירה, בדומה לכלי תקשורת ערביים מובילים רבים אחרים, קו תקיף וביקורתי כלפי ארגונים קיצוניים כמו דאע"ש, גם במקרים שבהם המסר שירת את המשטר הסורי.[13]

יחד עם זאת, וחרף המאמצים לשמור על קו תקשורתי שלא יוצר פוטנציאל למשברים דיפלומטיים, ממאנת אל-ג'זירה לזנוח נושאים שהיו בליבת העיסוק וסדר היום שלה, וכחלק מהאסטרטגיה התקשורתית המתוחכמת ממשיכה לעסוק בהם – גם אם על אש קטנה ובאופן פחות בוטה. אסטרטגיה זו מתבטאת במתן האפשרות לכתביה ומגישיה הבכירים "לשחרר קיטור" בחשבונותיהם הפרטיים ברשתות החברתיות, בטענה כי אין מדובר בשידוריה הרשמיים של הרשת, וזו אינה בהכרח מסכימה עם עמדותיהם האישיות; וכן ב"העתקת מרכז הכובד" של התוכן מאל-ג'זירה לערוצים פחות נצפים של הרשת (דוגמת הערוצים אל-ג'זירה "ישיר", או AJ+) ולפלטפורמות תקשורתיות מוכרות ונפוצות פחות בקטר. כך, בשם עקרון "העיתונות החופשית", מאפשרת קטר להעמיק בסוגיות רגישות אלו.[14]

ביטוי מובהק לאסטרטגיה תקשורתית זו ניתן למשל לראות בהמשך העיסוק של אל-ג'זירה בצעדיו הפוליטיים מעוררי המחלוקת של נשיא תוניסיה קיס סעיד, שבמוֹקדם צמצום מרחב המחיה של תנועת אל-נהצ'ה, שלוחת האחים המוסלמים במדינה. אל-ג'זירה ממשיכה להעניק במה וקשב למתנגדיו של סעיד, להפגנות בגנות צעדיו, ולביקורת מצד אנשי התנועה. לצד זאת, ממשיכה אל-ג'זירה, גם אם בפחות ארסיות ובולטות כבעבר, למתוח ביקורת על התנהלותו של המשטר המצרי בראשות א-סיסי, בדגש על סוגיות הקשורות לזכויות אדם – ובמיוחד בקריאה המתמשכת לשחרור אנשי צוות של התחנה, כתבים וצלמים, שעצורים במצרים מזה זמן רב ואינם עומדים למשפט. בהקשר זה ראוי גם לציין שעל אף שהפחיתה באופן דרמטי את המתקפות הפומביות נגד נשיא מצרים ופועלו לדיכוי תנועת האחים המוסלמים במדינה, ניתן עדיין למצוא לעתים "הבלחות" של ביקורת על המשטר, בטורי דעה ופרשנות המפורסמים באתר האינטרנט של הרשת, וכן בחשבונותיהם האישיים של כתבים ומגישים בכירים בתחנה.[15] ואולם, לא ניתן להשוות בין היקפו ועומקו של סיקור האירועים בתוניסיה ובמצרים היום, לזה שאפיין את התחנה בימיו הסוערים של האביב הערבי ותוך כדי נפילת האחים המוסלמים במצרים (2013-2012), אז שימשה התחנה כבמה לקולם הזועק של מנהיגי "האחים" שהודחו מהשלטון ושבו למעמד הנרדפים והכלואים. על כן אין זה פלא שכבר אז דרש הנשיא א-סיסי לסגור את משרדי התחנה בקהיר כתנאי לפיוס. הסיקור המוטה באהדתו ל"אחים" גם גבה ממנה מחיר כבד בנטישת צופים וירידה דרמטית ברייטינג.[16]

הסיקור המקיף והאוהד במידה רבה של השתלטות הבזק של ארגון הטאלבאן על אפגניסטאן בימי הנסיגה האמריקאית מהמדינה בקיץ 2021, שב והזכיר את אל-ג'זירה "של פעם". כך, כתב התחנה היה ליחיד שליווה את אנשי הארגון בליל יציאתו של אחרון החיילים האמריקאים מהמדינה, בעודם צועדים לארמון הנשיאות ומתיישבים על כיסאו של הנשיא המודח-נמלט.[17] בעוד מתחרותיה בלווין ציטטו  באופן לקוני את הודעת דובר משרד החוץ האמריקאי – הייתה זו אל-ג'זירה שסיקרה במשך דקות ארוכות בשידור מקביל מוושינגטון ומכאבל ובמסך מפוצל את האירוע ההיסטורי: בצדו האחד של המרקע תועד אחרון החיילים האמריקאים יוצא משטחי אפגניסטאן, ובצדו האחר הודיע הדובר האמריקאי על "השלמת המשימה במדינה".[18]

מעל לכל, ממשיכה לעמוד הסוגיה הפלסטינית בראש מעייניה של התחנה ונחשבת לטאבו ששום אירוע או נסיבות לא יצדיקו את שינוי אופי הסיקור שלו. העוינות המושרשת כלפי ישראל, לצד האהדה והתמיכה בפלסטינים בכלל ובארגוני טרור ובראשם חמאס בפרט, ממשיכות לאפיין את הסיקור והתכנים של הרשת גם ב"שנה הקטרית". בסיקור החדשותי ובתוכניות התחקיר והאירוח מאדירה התחנה את פועלם של ארגוני "ההתנגדות" ברצועת עזה תחת ההובלה של הזרוע הצבאית של חמאס. אל-ג'זירה מהדהדת "הישגים צבאיים יוצאי דופן" של הארגונים ובמקביל ממשיכה להדגיש בסיקורה את "מצבה הכלכלי וההומניטרי העגום של רצועת עזה".[19] בשנים האחרונות בלטה אל-ג'זירה בסיקור פרו-פלסטיני מובהק של אירועים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני (דוגמת משבר המגנומטרים בהר הבית ב-2017 וסבבי לחימה דוגמת מבצע "צוק איתן" ב-2014 ו"שומר החומות" ב-2021), כחלק ממה שהסתמן כניסיון לשוב לקונצנזוס הערבי ולהחזיר למסך צופים שנטשו אותה. הודות לקו הסיקור החד-משמעי שלה זכתה התחנה באות הוקרה מראשי חמאס.[20] אל-ג'זירה אף החריפה את השיח העוין כלפי ישראל בעקבות מותה של עיתונאית הרשת הבכירה שירין אבו עאקלה בתקרית ירי בג'נין במאי 2022. הנרטיב המוביל והלא-מפתיע של התחנה מציג את ישראל כאשמה במותה, טוען ל"רצח מכוון" של העיתונאית שביקשה "לספר על האמת מהשטחים הכבושים"[21] וקורא לצעדים בין-לאומיים שיובילו להעמדה לדין של האחראים.

בשורה התחתונה, "השנה הקטרית" מספקת עבורנו הזדמנות נוספת להתרשם מעוצמת ההשפעה של קטר על אל-ג'זירה. האסטרטגיה התקשורתית המתוחכמת שמוביל המשטר הקטרי, המתבטאת ברובה בשידורי אל-ג'זירה, מהווה ראי להתנהלות הקטרית כולה באזור – שאפתנות פוליטית ורעב תמידי ל"רייטינג מדיני", מסייעת בהבנת רגישותה וחשיבותה של השנה הזו בעבור המשטר, ותורמת להבנת חשיבותו של עולם המדיה בניתוח אירועים ותהליכים פוליטיים באזורנו.

תום שרון הוא דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, המתמחה במחקר תקשורת ערבית. עבודת הדוקטורט שהוא כותב מנתחת השוואתית את הפולמוס שהתנהל במאמרי דעה ופרשנות בכלי תקשורת ערביים מובילים ביחס לתנועות אסלאם פוליטי ורדיקלי במזרח התיכון - אל-קאעדה, האחים המוסלמים ודאע"ש.