"מדובר בפנטזיה ציונית ותיקה בדבר פיתוח מנהיגות פלסטינית בעלת מאפיינים מסורתיים, כפריים ופריפריאליים שתהיה ממוקדת בניהול חיי היום־יום, נטולת מאפיינים פוליטיים ושאיפות לאומיות, וחשוב מכל - לא תנהג ככתובת אחת, אלא כאוסף גורמים מקומיים. דיין קידם את הרעיון באמצעות בריתות שניסה לפתח עם ראשי העיריות בשטחים לאחר 1967, שרון קידם את הדגם הכושל של אגודת הכפרים בסוף שנות ה־70 וראשית ה־80, ובשנים האחרונות עולים בשיח הפוליטי בישראל רעיונות בדבר סדר של אמירויות או קנטונים על בסיס חמולתי שיכונן בשטחים".
"את האמונה ביכולת להביא בהדרגה למיטוט חמאס ולפיתוח סדר חדש במקומו, יש להחליף בתובנה ולפיה רק השתלטות מלאה על האזור תביא למימוש אותו יעד אסטרטגי. הדבר עשוי לאפשר פיתוח שלטון אזרחי מקומי על בסיס כוחות דוגמת פעילי פתח, ראשי עיריות ואיגודים מקצועיים מקומיים שלא מזוהים עם חמאס. אותו המינהל יקיים זיקה הדוקה לרשות ויעניק מענה לצורכי האוכלוסייה ולסדר הציבורי, כשברקע תהיה ישראל אחראית לביטחון, דבר שעשוי להצטמצם ככל שהפלסטינים יפגינו מסוגלות בתחום הזה. מנגד, המשך המצב הקיים עלול לתעל את ישראל לשלושה תרחישים מסויטים שיקרינו לשלילה ולאורך זמן על ביטחונה הלאומי: המשך שלטון חמאס, כאוס מוחלט, וחמור מכולם - שליטה ישירה, מלאה וללא הגבלת זמן של ישראל על עזה".
*הדעות המובעות באתר של מרכז משה דיין הן של המחברים בלבד.