זה כשלושה שבועות מנהלת הרשות הפלסטינית במחנה הפליטים ג'נין מבצע חריג בכל קנה מידה ביחס לפעולותיה בעבר. 300 אנשי מנגנוני הרשות לוחמים באנשי "גדוד ג'נין", המונה בין 150-100 חמושים. עד כה פירקו עשרות מטעני חבלה, עצרו למעלה ממאה והרגו חמישה, לרבות מפקד גדוד ג'נין. המוטיבציה העיקרית של הרשות נובעת מהרצון להוכיח לישראל, אך במיוחד לממשלו הנכנס של הנשיא טראמפ, שהיא מסוגלת להשליט את מרותה כתנאי הכרחי לכל הסדר מדיני שינסה לקדם. הדבר כולל גם את רצועת עזה, נוכח אי-האמון המובלט של ישראל ביכולת הרשות להיות חלק מכל הסדר ליום שאחרי ברצועה. אלא שהבעיה איננה מסתכמת ביכולת להפעיל כוח, אלא גם באתגר חברתי שחשיבותו, במיוחד לטווח הארוך, לא פחותה מזה הביטחוני.
מחנה ג'נין פרוס על פחות מחצי קילומטר רבוע שבו מתגוררים 16 אלף בני אדם, רובם פליטים מאזור קיסריה-חיפה שעקרו מזרחה במלחמת 1948. המחנה עלה לתודעה העולמית במבצע חומת מגן כשכוחות צה"ל ניהלו בו באפריל 2002 קרבות שעלו בחייהם של 23 חיילים ו-52 פלסטינים. מאז נערכו במחנה עוד פשיטות רבות של צה"ל, האחרונה שבהן בספטמבר האחרון. אין במחנה משפחה שלא איבדה לפחות אחד מבניה והדבר יצר אתוס מקומי של גבורה והקרבה לאומית. אולם, המחנה הוא גם מוקד של עוני ותנאים קשים המחברים כבר שנים בין רשתות טרור לרשתות פשיעה.
*הדעות המובעות באתר של מרכז משה דיין הן של המחברים בלבד.