"אחת הבעיות היא המתח שבין שאיפות חמאס לשקם את הרצועה לבין סירובה לוותר על הנשק. השימוש של חמאס באזרחים כמגן אנושי וברכושם כתשתית צבאית מציג אותה כמי שמקריבה אותם למען שרידותה. התפישה הזו נכונה לימי המלחמה, אך פחות מתאימה לימי רגיעה שבהם חמאס חוזרת להיות תנועה חברתית שדאגה לאוכלוסייה הרבה לפני שהפכה לארגון טרור. סגנו לשעבר של סינוואר, ח'ליל אל-חיה, סימן בימים האחרונים את השיקום בראש סדר העדיפויות של חמאס. הוא גם התייחס לפער שבין יחסה לציבור בעת המלחמה לעומת ימי השגרה והדגיש את החובה להפגין חמלה וסולידריות כלפי הציבור. מאנשיו דרש "להיות גברים בימי השיקום כפי שהיו גברים בימי המלחמה". אל-חיה רמז שתמו ימי האכיפה האלימה של חמאס בזמן המלחמה וכעת מתחיל עידן השיקום והחמלה.
אלא שישנו גם תנאי לשיקום שחמאס מתעלמת ממנו. המדינות שאמורות לתרום לשיקום הרצועה, ובראשן ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, מתנות את סיוען בהתפרקות חמאס מנשקה ובסיום הממשל שלה. אלא שחמאס חושבת שתוכל לרבע את המעגל ולקבל הן את משאבי השיקום והן השלמה בין-לאומית עם הישארותה ככוח צבאי ברצועה. יש להניח שמנהיגיה מעריכים שמצוקת האזרחים תעודד את הקהילה הבין-לאומית לסייע לשיקום גם ללא פירוק חמאס מנשק בטענה שהאזרחים אינם אשמים. זוהי כמובן הערכה הגיונית. היא תחוזק ככל שעיתונאים יקבלו גישה רבה לכל חלקי הרצועה ההרוסים ויעוררו דעת קהל בנושא".
*הדעות המובעות באתר של מרכז משה דיין הן של המחברים בלבד.