"הופעתה של מיליציית אבו שבאב המאתגרת את חמאס, שאותו מכנה ראשה, יאסר אבו שבאב, "ארגון טרור" - עשויה להצביע על שינוי בתודעה העזתית. ההפגנות לפני כמה שבועות וההתארגנות של אבו שבאב מצביעות על שבירת מחסום הפחד מחמאס, ועל קבוצה גדלה והולכת של פלסטינים המעריכים שחמאס לא ישוב לשלוט על חייהם. בה בעת, סוגיית החסות על המיליציה מעלה שאלות לגבי המדיניות הישראלית ביחס ל"יום שאחרי", כמו גם באשר לסכנה שבחימוש המיליציה והתבונה שבהסתמכות על גורמי כוח מקומיים.
בניגוד לטענות לפיהן ישראל כשלה תמיד בהפעלת כוחות מקומיים, הניסיון הישראלי דווקא מגוון. לעתים הוא כושל, כמו במקרה של "המשמרות הלאומיים של כפרי הדרום" שישראל ניסתה להקים בלבנון ב-1982, ולעתים הוא מוצלח. דוגמה טובה היא צבא דרום לבנון (צד"ל) שהורכב מכוחות מקומיים שפעלו בחסות ישראל מאז שלהי שנות ה-70 עד שנחלשו מול התחזקות אמ"ל וחזבאללה".
*הדעות המובעות באתר של מרכז משה דיין הן של המחברים בלבד.