"ההתקפות האחרונות על אדמת איראן – רחבות היקף, ממוקדות תשתית ובלתי שגרתיות בהיקפן – מערערות את יציבות המשטר באיראן באחת מתקופותיו הקשות ביותר. עם זאת, השאלה החשובה איננה רק מה מידת הנזק שנגרם, אלא אם נפער סדק גדול מספיק בליבת כוחו של המשטר, הן בממד התודעתי והן בממד הפונקציונלי.
המשטר האיראני לא שורד רק בזכות משטר עריצות ודיכוי, אלא בזכות תמהיל מתוחכם של פחד, גאווה לאומית, נרטיב דתי, רשתות כוח כלכליות, ויכולת הסתגלות מרשימה. בניגוד למה שניתן לחשוב, הוא איננו שברירי או נטול תמיכה. הוא פיתח מנגנוני חיסון עמוקים לכל ניסיון לערער עליו מבפנים. ונכון, מול כל אלו נבנית מגמה נוגדת של ציבור עייף ומדוכא, אך גם פחות מפוחד. חדירה ביטחונית חיצונית היא לעיתים טריגר ללכידות, אלא שבשעה שהיא נלווית להשפלה לאומית – היא עלולה להפוך למראה שמאלצת ציבור לשאול: אולי אין באמת הגנה? אולי המשטר פשוט חשוף ורק מתיימר לעוצמה?"
*הדעות המובעות באתר של מרכז משה דיין הן של המחברים בלבד.