"מלחמת חרבות ברזל מצטרפת לסדרת מערכות בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי המסתיימות באופן מורכב: ישראל קוצרת הישגים אסטרטגיים והצלחות צבאיות, אבל חשה חמיצות ואף כישלון, ומנגד הצד הערבי סופג מהלומות עזות ויוצא נפסד מבחינה צבאית, אבל מתייחס למלחמה כאל הישג היסטורי - בעיקר מפני שבתחילתה ישראל נפגעה או הופתעה, ובסיומה ישראל לא מימשה הכרעה.
כך היה במלחמת סיני - שכמו במלחמה הנוכחית לוותה בלחץ אמריקני על ישראל לבצע נסיגה טריטוריאלית ולסיים את העימות - וכן במלחמת יום-הכיפורים, באינתיפאדה השנייה, במלחמת לבנון השנייה ובמבצע צוק איתן. בזיכרון הקולקטיבי הערבי האירועים הללו נתפסים לרוב כהישגים שנבעו מהפגנת הקרבה ויכולת לספוג פגיעות קשות, וכן עמידה איתנה ("סומוד") שלא אפשרה לישראל להכריז על ניצחון מוחלט. התופעה לא אמורה להביא את ישראל למסקנה שהובסה, אך צריכה להיות מובנת, כדי שיגובשו דרכי פעולה ויעדים מפוכחים בהתמודדות עם האויבים באזור".
*הדעות המובעות באתר של מרכז משה דיין הן של המחברים בלבד.