תקציר
מאמר זה יעסוק באנטישמיות כמכנה משותף של שלוש תנועות קיצוניות שפרחו במדינות דמוקרטיות־ליברליות בשני העשורים האחרונים: הסלפיה־ג'האדיה, הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני, והוא יבחן את איום הטרור כלפי יהודים ומדינת ישראל הגלום בתנועות אלו ובאלו שמקבלים השראה מהן או מזוהים עימן מבחינה רעיונית. שלוש התנועות הקיצוניות מזינות אלו את אלו, בעיקר במרחב פעילותן ברחובות וברשתות החברתיות. לצד מרחב זה, כיום יש להן שתי זירות מרכזיות שבהן הן יכולות להילחם בפועל ולרכוש ניסיון קרבי לצד ידע בתפעול אמצעי לחימה שונים: סוריה ואוקראינה. בשתי הזירות הללו מצאו קיצוניים יחידות שתואמות להשקפת עולמם, וגם אם מדובר במיעוט שולי, עדיין יש סיכוי שאותם קיצוניים ישובו לארצותיהם טעונים לא רק באידיאולוגיה שמצדיקה אלימות ודוגלת באלימות נגד אלו הנחשבים בעיניהם אויבים, אלא גם עם הידע הנדרש לתכנון ולהוצאה לפועל של מתקפות טרור. הואיל ואנטישמיות, באחת מצורותיה – הקלאסית, המודרנית או כאנטי־ציונות – היא חלק בלתי נפרד מקיצוניים אלו, נשקף איום ליהודים וליעדים ישראליים, ויש להכירו. איום זה מתגבר נוכח משבר הפליטים באירופה, המשמש זרז המניע את הימין הקיצוני ואת השמאל הקיצוני כאחד.