נישואי תערובת בין נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל לגברים יהודים אזרחי ישראל: משא ומתן על שבירת גבולות אתניים

בקרב חוקרים שוררת הסכמה כי נישואי תערובת הם אחד הגורמים החשובים בהגדרת המבנה החברתי, וכי באמצעותם ניתן לחשוף את הגמישות של גבולות החברה הנוגעים לגזע ולדת. חציית גבולות בתחומים שונים – גזע, דת, מעמד או בתחום האתנו-תרבותי – באמצעות נישואי תערובת מלמדת לא רק על הבחירה האינדיבידואלית של הפרטים חוצי-הגבולות, אלא גם על עומק השסעים בחברה ועל היחסים בין הקבוצות בה.[1] נישואי תערובת בין יהודים ישראלים לפלסטינים אזרחי ישראל הם מקרה מבחן ייחודי העשוי לשפוך אור על ההשלכות של נישואי תערובת בין בני זוג הנבדלים זה מזה במוצאם האתני, בדתם ובתרבותם, בעיקר בחברות שסועות מבחינה אתנית.

מאמר זה מבקש לסכם את התובנות שעלו במחקר שנערך על סוגיה זו. המחקר התנהל באמצעות ראיונות עומק עם עשר נשים פלסטיניות (מוסלמיות ונוצריות) אזרחיות ישראל הנשואות לגברים יהודים, ובמרכזו עמדו שלוש שאלות: (1) מהן הנסיבות המשפיעות על בחירתן של פלסטיניות אזרחיות ישראל בנישואי תערובת? (2) האם יש נסיבות מסוימות המאפשרות לנשים אלה לחצות גבולות חברתיים? (3) כיצד מנהלות נשים אלה משא ומתן עם קהילתן ועם הקהילה של בעליהן על "חציית הגבולות" שלהן?

רקע
קלמין (Kalmijn) טוען שקיומם של נישואי תערובת מצריך שלושה תנאים: העדפה של מאפיינים מסוימים של בן הזוג (בחירת בן הזוג), זמינותן של אפשרויות מפגש בין בני הזוג וקיומן של סנקציות פורמליות או בלתי פורמליות המוטלות על בני הזוג בגין בחירתם להינשא.[2] לפי תיאוריית ההזדווגות (Assortative Mating Theory), הסבירות להתרחשותם של נישואי תערובת גבוהה יותר בקרב פרטים בעלי מאפיינים דומים מבחינה חברתית-דמוגרפית ומבחינת ההון האנושי כגון גיל, השכלה, רמת הכנסת ורקע חברתי-כלכלי.[3] בכמה מחקרים נמצא כי מרבית הפרטים בנישואים בין-גזעיים הם בעלי רמת השכלה דומה. התדירות של נישואי תערובת של בני זוג ממוצא אתני שונה תלויה גם בשאלה באיזו מידה הפרטים יכולים לפגוש שותפים פוטנציאליים. מחקרים אחדים מלמדים שרמה גבוהה של השכלה מגדילה את הסיכויים לפגוש חברים מחוץ לקבוצת האם.[4] רכיב נוסף בנישואי תערובת הוא קיומן של סנקציות פורמליות ובלתי-פורמליות המוטלות על בני הזוג. מבחינה היסטורית נישואים מחוץ לקבוצת האם היו אסורים מבחינה פורמלית או גרמו להטלת סנקציות מצד הקבוצה, כגון השפלת הפרט, נידויו או הנמכת מעמדו החברתי. [5]

היחסים בין אזרחי ישראל הפלסטינים והיהודים התעצבו לנוכח סכסוך מתמשך שהחל שנים רבות לפני הקמתה של מדינת ישראל. אף שהערבים החיים בישראל הם אזרחים, הם סובלים מהפליה בדרכים רבות שגרמו להיווצרות פערים חברתיים וכלכליים בין שתי האוכלוסיות.[6] אף על פי כן, בעשורים האחרונים חלו באוכלוסייה הפלסטינית בישראל שינויים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים חשובים, כגון ירידה בשיעור הילודה, התרופפות המבנה המשפחתי המורחב, התגברות האינדווידואליזם ועלייה ברמת החיים. גורם חשוב במיוחד הוא העלייה ברמת ההשכלה, בעיקר בקרב נשים. שינויים אלה השפיעו על דפוסי הנישואים של נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל, כגון דחיית גיל הנישואין, ובהשוואה לעבר רבות יותר נשארות כיום רווקות. [7]עם זאת, השתמרו במידה רבה הדפוסים המסורתיים של הנישואים וכן התפקידים שמכתיבה ההשתייכות למגדר.

בשל ההפרדה החדה בין שתי האוכלוסיות, מעטים הם קשרי הגומלין ונקודות המפגש ביניהן. רוב הישראלים סבורים כי חציית גבולות באמצעות יחסים רומנטיים היא בלתי אפשרית ובלתי נתפסת. כאשר יחסים רומנטיים כאלה נוצרים בכל זאת ולמרות החסמים, הם מושפעים במידה רבה  מסטריאוטיפים ומהסכסוך הישראלי-ערבי. [8]השיעור הנמוך של נישואי תערובת בין-אתניים בישראל הושפע גם מהעובדה שמבחינת חוק המעמד האישי אין הפרדה בין דת למדינה ואין הליכים או מנגנונים חלופיים לעריכת נישואים אזרחיים. לפיכך נישואי תערובת בין בני דתות שונות מתקבלים בהבנה רק כאשר אחד מבני הזוג ממיר את דתו לדת של בן זוגו. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2008, [9]רק 2.1% מהגברים היהודיים הנשואים בארץ היו נשואים לנשים פלסטיניות אזרחיות ישראל. השיעור שונה במידה רבה כאשר מביאים בחשבון את דתה של האישה: רוב הנישואים (97%) היו עם נשים נוצריות ורק 3% מהנישואים היו עם נשים מוסלמיות.

ממצאים
המחקר מלמד שהנשים שהשתתפו במחקר מחזיקות בעמדות דומות בכל הקשור לחשיבותה של ההשתייכות הדתית והעדתית בתהליך בחירת בן הזוג: הן סבורות שמוצא אתני או דתי שונה של בני הזוג אינו אמור להשפיע עליהן בבואן לבחור את השותף לחייהן. עם זאת, ההפרדה הגיאוגרפית הטבעית בין ערבים ליהודים בישראל משפיעה על התפיסות של בני שתי האוכלוסיות הקשורות לשאלה אילו שותפים ראויים מבחינה חברתית ואילו נחשבים לבני זוג פוטנציאליים. לפיכך מפגשים בין נשים פלסטיניות ישראליות לבין גברים יהודים לא נתפסו בעיני הנשים כגורם המרחיב את גבולות "שוק הנישואין" המקומי. יתר על כן, המרואיינות תופסות את היחסים בתחילת הדרך כשלב לא מחייב, שבמהלכו נישואים אינם בגדר אפשרות ממשית.

המרואיינות במחקר – נשים נוצריות ומוסלמיות – ניהלו משא ומתן עם בני משפחותיהן על ההחלטה להינשא לבן זוג שאיננו משתייך לקבוצה האתנית שלהן. הן תיארו סנקציות חברתיות שונות המוטלות על פלסטיניות ישראליות הנישאות ליהודי, ובהן דחייה, כעס, ובמקרים מסוימים ניתוק כל קשר (המרואיינות שחוו סנקציות כאלה העירו כי עוצמת הסנקציות התרופפה בחלוף הזמן). מאחר שהחברה הפלסטינית היא בעלת אופי קולקטיבי, נשים בנישואי תערובת מחויבות להתחשב בתגובות הן מצד משפחתן הגרעינית והן מצד משפחתן המורחבת. עם זאת, נסיבות מסוימות משפיעות על התגובות מצד משפחתה של האישה, כגון היעדר אב-משפחה, גדילה בסביבה חילונית ורצון של המשפחה שבתם לא תישאר רווקה.

מפגשים של הנשים הפלסטיניות הישראליות עם המשפחות היהודיות של בני זוגן הושפעו לא רק ממוצאן האתני של הנשים, אלא גם מדתן. ברוב המקרים המשפחה גילתה התנגדות לנישואים בנימוק שדתה של האישה תשפיע על דתם של הילדים. יתר על כן, הנשים ניהלו משא ומתן מתמשך על פערי התרבות בין שתי האוכלוסיות, כגון סגנון חיים ויחסים בין המשפחות. מגעים אלה מתאפיינים באי-שוויון חברתי, שכן תרבות קבוצת הרוב מתוארת כ"מערבית" ואילו התרבות הערבית מתוארת כ"מזרחית". עובדה זו בלטה ביחסן של בני המשפחות היהודיות לנשים המוסלמיות, יחס שהתאפיין בהתנשאות. עם זאת, מאחר שהשסעים בין פלסטינים ליהודים נובעים בין השאר ממוצא אתני שונה או מדת שונה, משפחות מקבוצת הרוב (היהודית) דוחות נישואים עם נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל ללא קשר לדתן של אותן נשים.

מסקנות
שתי מסקנות עולות מתוך הממצאים. ראשית, נישואי תערובת בישראל בין בני זוג ממוצא אתני שונה – דהיינו בין נשים מוסלמיות ונוצריות לבין גברים יהודים – עשויים להתרחש בזכות השינויים החברתיים המתחוללים בקרב אזרחי ישראל הפלסטינים. השינויים הללו מתבטאים במוביליזציה רבה יותר של  נשים משכילות בשל הצטמצמות שליטתה של קהילתן בחייהן האישיים ובשל הִתְרַבּוּת ההזדמנויות לפגוש בני זוג מקבוצת הרוב. שנית, למרות השינוי המתחולל בחברה הפלסטינית בישראל, הרי חסמים פוליטיים, חברתיים וכלכליים עדיין מגדירים את ההיררכיה ביחסים שבין החברה היהודית לחברת המיעוט הפלסטינית. לפיכך שכיחות הנישואים בתוך קבוצת האם פוחתת רק בקרב קבוצה מובחנת שלגביה התקיימו כמה גורמים המאפשרים נישואי תערובת. במחקר הדגמתי כיצד התמהיל בין חילון, מוביליזציה וגיל הנישואים מגדיל את הסיכויים של נשים לחצות גבולות חברתיים ודתיים.

יכולתן של נשים לנהל משא ומתן על הגבולות הללו מושפעת משילוב של כמה משתנים כגון מגדר, מוצא אתני, דת ומעמד. יש בכך כדי להסביר את התדירות של נישואי תערובת בקרב נוצריות פלסטיניות בהשוואה למוסלמיות פלסטיניות. הדבר גם מסביר את האופן שבו נשים ממוצא דתי שונה מתקבלות – או אינן מתקבלות – בקרב המשפחות של בני זוגן היהודים. אף שהדמיון במאפיינים המעמדיים מסייע לגשר על פער תרבותי בין יהודים ישראלים לבין נוצרים פלסטינים ישראלים, ברור שהוא אינו מגשר על הפער האתני.

למרות התגברות הסיכויים ליחסי גומלין בין אזרחי ישראל משתי הקבוצות – יהודים ופלסטינים – העלייה האיטית במספר נישואי תערובת בין בני זוג ממוצא אתני-דתי שונה (בהשוואה למדינות בעלות גיוון אתני רב יותר) נובעת במידה רבה מן הדרך שבה החברה הישראלית מגדירה את הגבולות האתניים והדתיים, מַבְנָה אותם ומשמרת אותם. בשל השינויים החברתיים בקרב אזרחי ישראל הפלסטינים, שמירה על נקודות הדמיון במוצא האתני ובאמונות הדתיות בקרב בני זוג היא עדיין מרכיב חיוני בבחירת בן הזוג. משום כך, וכפי שניתן ללמוד גם ממחקרים קודמים, אף שעוצמת השינוי החברתי מאפשרת להתגבר על גבולות אתניים-דתיים, נישואי תערובת בישראל ימשיכו להיות תופעה שולית.
 

ד"ר מהא כרכבי סבאח היא סוציולוגית וחוקרת במכון למחקר ע"ש הרי ס. טרומן למען קידום השלום. תחום המחקר העיקרי שלה הוא סוגיות הנוגעות למשפחה ומגדר באוכלוסייה הערבית בישראל.

מקורות
ח'מאיסי, ראסם. "עיור והתייערות ביישובים הערביים בישראל, אופקים בגיאוגרפיה 64–65 (2005), עמ' 293–312.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השנתון הסטטיסטי לישראל, 2008, ירושלים.

Hakak, Yohai. “The ‘Undesirable Relationships’ between Jewish Women and Arab Men: Representation and Discourse in Contemporary Israel”, Ethnic and Racial Studies 39 (2016), pp. 976–993.

Kalmijn, Matthijs. “Intermarriage and Homogamy: Causes, Patterns, Trends”, Annual Review of Sociology 24 (1998), pp. 421–495.

Lee, Sharon M., and Barry Edmonston. “New Marriages, New Families: U.S. Racial and Hispanic Intermarriage”, Population Bulletin 60 (2005), pp. 5–10.

Merton, Robert. K. “Intermarriage and the Social Structure: Fact and Theory”, Psychiatry 4 (1941), pp. 361–374.

Sabbah-Karkabi, Maha and Haya Stier. “The Relations of Education and Age at Marriage among Palestinian Women in Israel: Changes over Time”, Studies in Family Planning 48/1 (2017)' pp. 23–38.

Sohoni, Deenesh. “Unsuitable Suitors: Anti-Miscegenation Laws, Naturalization Laws and the Construction of Asian Identities”, Law and Society Review 41/3 (2007), pp. 587–618.