הרשימה המשותפת: ההישג ומחירו

תקציר

ההישג של הרשימה המשותפת בבחירות התאפשר בזכות בשלות פנימית בין מרכיביה, הצגת חזון ויעדים ברורים, ניהול מסע תקשורתי נבון, ניסיון מצטבר של פעילות פרלמנטארית, ותגובה של האזרחים הערבים להצהרות גזעניות נגדם מצד פוליטיקאים יהודים.

בחירתן של 4 נשים ערביות לכנסת מטעם הרשימה המשותפת היא שבירת תקרת הזכוכית לייצוג הפוליטי של הנשים בחברה הערבית. לנשים ערביות יש פוטנציאל אלקטורלי גבוה, והן מצמצמות את הפער בינן לבין גברים.

במאזן הפוליטי הנוכחי בישראל יש לרשימה המשותפת משקל גבוה ואי אפשר עוד להתעלם ממנה. עם זאת, לאחדות יש מחיר. המרחב הייחודי של כל מפלגה הולך ומצטמצם.

כפעילת שטח במסע הבחירות של הרשימה המשותפת לקראת הבחירות האחרונות לכנסת ה-23, וכמי שעוקבת אחרי ההתפתחויות בזירה הפוליטית והחברתית בעקבות בחירות אלה, ביכולתי להצביע על כמה מסרים חברתיים ופוליטיים בולטים לעין. מסרים אלה סללו את הדרך למציאות חדשה ביחסים שבין הזרמים האידאולוגיים והפוליטיים השונים בחברה הערבית הפלסטינית בישראל מהצד האחד, ובין החברה הערבית הפלסטינית – על כל זרמיה האידאולוגיים – לבין מוסדות המדינה מהצד השני, וזאת ללא קשר לתוצאות המשא ומתן להרכבת הקואליציה. מסרים אלה, שעליהם אעמוד בהמשך, הם מהישגיה הבולטים של הרשימה המשותפת. חשיבותם אינה נופלת מההישג כשלעצמו, 15 חברי כנסת. במאמר זה אפרט את ההישגים – ואעמוד גם על מחיר האחדות.

הישגי הרשימה המשותפת: מן המעגל הפנימי למעגל החיצוני

אין ספק ש-15 המושבים שבהם זכתה הרשימה המשותפת הם הישג שהכול מתגאים בו. עבורנו, בני המיעוט הערבי הפלסטיני בארץ, זוהי תוצאה היסטורית. יש לזקוף הישג זה לא רק לזכות תפקודה של הרשימה המשותפת ערב הבחירות, אלא גם לזכותם של כמה גורמים פנימיים וחיצוניים, הן מהעת הזו והן מהעבר. על פי תיאוריית המערכות האקולוגיות של ברונפנברנר,[1] ניתן לומר שגורמים ישירים ועקיפים אלה השפיעו זה על זה באופן אקולוגי, מן החוץ ומן הפנים. הרשימה המשותפת פועלת במעגלים שונים ולכן יש לבחון את הישגיה מנקודת מבט כוללת.

המעגלים הפנימיים הם:

1. בהשוואה לעבר, היחסים בין המרכיבים השונים ברשימה המשותפת הגיעו לנקודת בשלות ערב הבחירות האחרונות, ומרכיבים אלה התעלו מעל חילוקי הדעות הפנימיים ביניהם. עובדה זו הגבירה את כוח המשיכה של הרשימה בקרב הבוחרים.
2. הרשימה המשותפת ומועמדיה הציגו חזון ויעדים ברורים. החשוב שבהם הוא הגדלת הייצוג בכנסת, וזאת לא רק כדי להפיל את נתניהו מכיסאו, לשים קץ לדרכו ולמנוע ממנו להקים ממשלה, אלא גם מתוך רצון להשפיע על גורלו ועל חייו של המיעוט הערבי במדינה, מיעוט הסובל מיחס של הדרה ושל דה-לגיטימציה. במבט לאחור, ברור שהרשימה המשותפת לא השיגה את יעדה, אולם היא הציגה יעד ברור וגלוי ולא יעד כללי ומעורפל.
3. במעגל הפנימי הרחב יותר ניצבים החזון והיעדים שהציגה הרשימה המשותפת. הם תורגמו באופן ברור בתקשורת במהלך מסע הבחירות של הרשימה ולפעילוּת השטח של חברי הכנסת שלה, של מועמדיה ושל פעיליה.

המעגלים החיצוניים הם:

4. הפעילות במהלך מסע הבחירות התבססה על הניסיון המצטבר של הרשימה המשותפת ממסעות קודמים ועל דפוסי פעולה ומחאה שהגיעו לבשלות והיו מכוונים לטווח רחוק יותר מבעבר. הכוונה, למשל, להשגת תקציבים כמו בתוכנית 922 של הממשלה, למאבק נגד האלימות ולאוזלת היד של המשטרה בתחום זה, הניסיון לבטל את חוק קמיניץ או לפחות להקל את עולו, פעילות שטח לשם הכרה בתעודות האקדמיות של הסטודנטים הערבים שלמדו בחו"ל, והניסיונות האחרונים והמוצלחים של יו"ר הרשימה המשותפת, אימן עודה, להשיב לארץ – עוד לפני הבחירות – אישה ובחור צעיר שהיו עצורים בחו"ל בגין האשמות שונות. אלה רק דוגמאות ספורות.
5. בקרב המיעוט הערבי-פלסטיני בארץ שוררים תרעומת, מחאה וזעם לנוכח אירועים חוזרים ונשנים נגדם ולנוכח הצהרות גזעניות בגנותם מצד פוליטיקאים יהודיים. האירוע העיקרי הוא "עסקת המאה" של טראמפ והשפעותיה על האזרחים הערבים במדינה (ובייחוד שלילת האזרחות הישראלית מתושבי המשולש).
6. לקראת הבחירות לכנסת ה-21 נשמעה קריאה שעודדה את הבוחרים הערבים להחרים את הרשימה המשותפת, אולם קריאה זו נתקלה בביקורת עממית נוקבת. הדבר מוכיח שהקוראים להחרמה אינם יכולים להציג חלופה לרשימה המשותפת. מסקנה זו התחזקה בעקבות תחקיר שפורסם בערוץ 12, ולפיו אחד המממנים הבולטים של קריאה זו הוא יהודי המתגורר בהתנחלות.[2]
7. במעגל הארצי: טעויות אסטרטגיות ותקשורתיות בבריתות במחנה השמאל-מרכז, כמו ברית העבודה-גשר-מרצ, עוררו אכזבה בקרב מצביעיהן של שותפי הברית הזו. הברית של כחול-לבן לא הציגה חלופה של ממש לליכוד ולימין. על כך יש להוסיף את ההסתה המתמשכת של נתניהו נגד חברי הכנסת של המיעוט הערבי בארץ ואת העובדה שמפלגת כחול-לבן החרתה החזיקה אחריו בדיבורים על "רוב יהודי".

כל המעגלים הללו והקשרים ביניהם הולידו הישג בלתי מבוטל זה ותרמו להתחזקותו. האתגר הגדול ביותר כעת הוא לשמֵר אותו ולנצלו לטובת ציבור בוחריה של הרשימה המשותפת, ערבים ויהודים כאחד.

הזירה הפוליטית הכללית בישראל והדינמיקה שלה מפתיעות לעיתים. קשה לומר שהרשימה המשותפת היא הנשכרת המרכזית במערכת הבחירות האחרונה, אף שייצוגה גדל במידה ניכרת; עם זאת, ודאי שאין היא המפסידה הגדולה. אני מבקשת לטעון שההישג, לדעתי, אינו רק פוליטי אלא גם חברתי. הסממנים החברתיים של האחדות שנגלתה ברשימה המשותפת מלמדים כי אנו, כחברה פלסטינית במדינה, התגברנו על קשיים לא מעטים הכרוכים באחדות. זהו מסר לא רק עבורנו כעם פלסטיני בתוך המדינה, אלא עבור האומה הערבית בכללותה.

אחת הסוגיות החשובות ביותר היא סוגיית העדתיות. כמעט 90 אחוזים מהמוסלמים והנוצרים הצביעו עבור הרשימה בתחושה מאחדת של השתייכות ולשם מטרה משותפת. גם בקרב הדרוזים ניכר גידול יוצא דופן, וייתכן ששיעור הצבעתם עבור מפלגות ערביות היה הגבוה ביותר מאז הבחירות הראשונות לכנסת. סוגיה אחרת היא ההתעלות מעל קונפליקטים אידאולוגיים. ערבים חילוניים הצביעו עבור רשימה הכוללת תנועה אסלאמית, ומנגד אסלאמיסטים הצביעו עבור רשימה שיש בה נציגים חילוניים וקומוניסטים; לאומנים הצביעו בעד רשימה הדוגלת בשותפות ערבית-יהודית, ואילו יהודים הצביעו בעד רשימה בעלת סדר יום ערבי, פלסטיני ואסלאמי – ייתכן שלא מתוך שכנוע מוחלט אולם מתוך הבנה וקבלה של הדבר.

האחדות הזו נגלתה גם בהמלצתם של 15 חברי הרשימה המשותפת, ללא יוצא מן הכלל, על מועמד אחד להרכבת הממשלה – בני גנץ. האחדות לא נפגמה למרות הסתייגות חריפה ממנו וויכוחים פנימיים בתוך הרשימה המשותפת, שהם תופעה טבעית, וללא קשר לתוצאה. ההתנהגות המאוחדת של הרשימה המשותפת תרמה להפגת החיכוך בין מרכיביה בשטח.

נשים ערביות: פוטנציאל פוליטי עולה

כפעילה פמיניסטית הסוגיה החשובה ביותר בעיניי היא סוגיית המגדר והייצוג הפוליטי של נשים ערביות. הרשימה המשותפת הצליחה לשבור עוד תקרת זכוכית מגדרית באמצעות הכפלת כוחן של הנשים הערביות-פלסטיניות בכנסת, ובאמצעות כניסתה של אישה דתייה (עוטה חג'אב) לראשונה לכנסת. דבר זה הוא בעל משמעות רבה מבחינה סמלית ומבחינת השפעתו על השיח על נשים ערביות דתיות, שהרי האסלאמופוביה היא תופעה עולמית. אימאן ח'טיב הצהירה כמה וכמה פעמים שהחג'אב שלה הוא עניינה האישי – והצדק עימה – אולם הנקודה החשובה היא, שאימאן היא בעלת הכישורים והיכולת לשאת בתפקיד זה, ועם זאת לא ניתן להתעלם מהחג'אב שהיא עוטה גם אילו רצינו בכך. כל עוד אנו חיים בחברה גברית וכל עוד אנו מתמודדים עם גזענות ועם אסלאמופוביה, החג'אב שלה יוסיף לעורר ויכוח ולהיות סמל של קריאת תגר.

אחד הנתונים החשובים בהקשר המגדרי התפרסם מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה (2015),[3] ולפיו שיעור ההצבעה של הנשים נמוך ב-8% עד 12% מזה של הגברים. הכוונה בעיקר לנשים שרמת השכלתן ורמת הכנסתן נמוכות, כלומר נשים בשוליים החברתיים-כלכליים. אני סבורה שהעובדה שבמקומות ה-14 וה-15 ברשימת מועמדי הרשימה לכנסת שובצו שתי נשים המריצה נשים ערביות רבות לצאת ולהצביע. לפיכך אני סבורה שנשים ערביות צמצמו את הפער בינן לבין הגברים ומילאו תפקיד רב-השפעה במערכת הבחירות האחרונה. עם זאת, אני סבורה שעל הרשימה המשותפת להבטיח מקומות מתקדמים יותר לנשים בעתיד ולא לדחוק אותן לתחתית הרשימה, למקומות שיש ספק לגביהם אם יצטרפו לכנסת. יש לזכור שפלח אוכלוסייה זה מחזיק בכוח אלקטורלי פוטנציאלי גדול, ולמרות זאת הוא לא זכה להתייחסות ראויה – לא הרעיון עצמו (שילוב נשים בפוליטיקה), ואף לא באסטרטגיות הפעולה ולא במסע הבחירות.

נוסף על הכוח האלקטורלי של הנשים, יש להביא בחשבון שהמחקרים מלמדים שככל שהסביבה האסטרטגית חיובית ביחסה כלפי הנשים – דהיינו כאשר ייצוג הנשים גדל והקשר בין הפוליטיקאיות לבין ציבור הנשים בכלל הדוק יותר – כך גדל הסיכוי שנשים ישתלבו בפוליטיקה.[4] כאשר משתתפות בתחום הפוליטי נשים מוצלחות, הן עשויות לתרום להגדלת מספר הנשים המשתלבות בו. על יסוד הנחה זו ניתן לומר שח"כ אימאן ח'טיב היא האישה הערבייה הדתייה הראשונה בכנסת, אולם נראה שלא תהיה האחרונה.

בסך הכול מדובר בארבע נשים מתוך 15 מושבים, כלומר מעט יותר מרבע מחברי הרשימה. עובדה זו מחזקת את מעמד האישה בחברה הערבית ומשגרת מסר לחברה הישראלית המפריך סטיגמות רבות הרווחות בה. מטבע הדברים, כניסתן של ארבע נשים לכנסת היא הישג מצטבר מכובד לא רק לרשימה המשותפת, אלא גם לתנועה הפמיניסטית בארץ. תנועה זו פועלת במסגרת עמותות רבות ובקבוצות פמיניסטיות הכוללות נשים וגברים. חלק מן הפעילים בתנועה נמנים עם חברי המפלגות והם ממשיכים להיאבק למען שיפור מעמד האישה בחברה הערבית בכלל ובפוליטיקה בפרט זה עשרות שנים.

הישגים חברתיים חשובים אלה אין פירושם שהחברה הערבית נקייה כיום מתופעות של עדתיות, של חמולתיות או של הפליה על רגע מגדרי; למרבה הצער, תופעות אלה מוסיפות להתקיים. עם זאת, ניתן לומר שהחברה הערבית חזקה היום ובשלה יותר להתמודד איתן. הרשימה המשותפת היא כיום כתובת עבור האזרחים הערבים, כמעט "ממשלה" עבורם, לנוכח התנכרות הממשלה הנוכחית לעצם קיומו ולדרישותיו של המיעוט הערבי-פלסטיני במדינה. חשוב יותר, בהישגה זה היא רשמה ציון דרך בכל הקשור לכוחם וליכולת השפעתם של האזרחים הערבים ושל שותפיהם, הגורמים היהודיים הדמוקרטיים, על הנעשה בזירה הפוליטית. תומכי הרשימה המשותפת בארץ נוכחו לדעת מהו כוחם ומהי יכולת ההשפעה שלהם. כעת יהיה קשה להחזיר את הגלגל לאחור ולשכנע את תומכי הרשימה שאם יתמודדו המפלגות בנפרד בבחירות לכנסת, יהיו הישגיהן טובים יותר.

האחדות ומחירה

מבחינה פוליטית, הרשימה המשותפת כפתה את נוכחותה ואת הלגיטימיות שלה למרות כל הניסיונות לשלול ממנה את הלגיטימיות. היא פתחה לרווחה את דלתותיה וכיוונה את השיח שלה לקהל יעד חדש, שונה מהקהל המסורתי שלה. היא פנתה לא רק לציבור הטבעי שלה, האזרחים הערבים והיהודים הדמוקרטים, אלא גם לאזרחים ממוצא רוסי ואתיופי, ואפילו ליהודים דתיים, ביידיש.[5] בזכות הפתיחות הזו היא נעשתה לשיחת היום בכמה במות, משום שבדרך כלל מעשה החורג מן המקובל מושך תשומת לב. ברור שמטרתה העיקרית לא הייתה להשיג קולות מקבוצות אלה אלא להציג חלופה דמוקרטית לכל האזרחים. הרשימה המשותפת עלתה מדי יום ביומו לראש הכותרות במהדורות החדשות ובאתרי חדשות.

על כך יש להוסיף שמשקלה הפוליטי של הרשימה המשותפת היום, במאזן הפוליטי הנוכחי, מאפשר לה להיות במקום מרכזי. בזכות זאת היא כתובת למשא ומתן מצד זרמים פוליטיים שונים. אין ספק שההמלצה של הרשימה המשותפת על גנץ לאחר הבחירות בספטמבר סללה את הדרך למעמדה כשחקן פוליטי ולכן אי אפשר להתייחס אליה כאל מובן מאליו. ברור לכול כי הפוליטיקאים של הרשימות היהודיות בשמאל ובימין יכולים להסית נגדה או להתיידד איתה, לשנוא אותה או לאהוב אותה, להחרימה או לנטוש אותה –  אך אין הם יכולים להתעלם ממנה.

לנוכח הישגים פוליטיים וחברתיים אלו נשמעו קריאות לשעתק את הרעיון שעומד ביסודה של הרשימה המשותפת גם בבחירות לרשויות המקומיות. נדמה שמי שקרא לכך יותר מן האחרים הוא ד"ר חנא סוויד, בעבר חבר כנסת מטעם חד"ש, במאמר שכתב בנושא.[6] לאמיתו של דבר, אף אני נמניתי עם התומכים הנלהבים ביותר ברעיון ואף כתבתי על כך מאמר שכותרתו "הרשימה המשותפת: בין הממד הארצי לממד המקומי" (התפרסם בביטאון "פולס – נַבַּד" מטעם בית הספר לשלום בנווה שלום).[7] אני ממשיכה להימנות עם מפיצי הרעיון, אך גם תוהה היום מהו המחיר שיהיה על המפלגות השונות לשלם עבור האחדות הזו ועבור הניסיון לאזן בין האינטרס הכללי לאינטרס הפרטי מתוך הרצון לשמור על זהותו של כל מרכיב ומרכיב.

נותרה על כנה השאלה לא רק איך לשמֵר את ההישגים החשובים שנמנו לעיל, אלא גם איך לשמר את הייחודיות של כל מפלגה בתוך הרשימה. לדעתי, כפעילה חברתית במסגרת אחד המרכיבים של הרשימה – החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש) – אני סבורה שהרעיון של הרשימה המשותפת ועקרונותיה פגעו במעמדן של המפלגות ובפרויקטים הייחודיים להן בשטח. הפגיעה לא הורגשה בקרב פעילי המפלגות עצמם או בקרב מי שניחנו מטבעם במודעות פוליטית, אלא בקרב הרוב, האנשים הפשוטים, שאינם עוסקים כלל בפוליטיקה במישור הרעיוני או בדרך חייהם. האנשים הללו יכולים להבחין באופן שטחי בין מרכיב זה או אחר, אך אינם מסוגלים לרדת לעומקם של חילוקי הדעות המבדילים בין מרכיב למשנהו. אינני חוששת להיטמע ברשימה המשותפת או לעירוב החוטים של מרכיביה. אני ערה לעובדה שלכל מפלגה יש מרחב ייחודי לה לשם פרסום רעיונותיה ולגיוס פעילים חדשים לשורותיה. עם זאת, תקופת בחירות תמיד הייתה הזדמנות להגדיר לציבור את קווי ההפרדה בין המפלגות, להפיץ רעיונות ולגייס פעילים חדשים. המרחב הזה הולך ומצטמצם. ייתכן שזהו המחיר שיש לשלם למען האחדות.

האם האחדות הזו נגלתה בשטח? ואם כן – באיזה היקף? אין תשובה אחת על שאלה זו משום שתוכנה תלוי-הקשר והוא משתנה מיישוב ליישוב על פי עוצמת המפלגות בכל יישוב. עם זאת, גם ביישובים הגדולים, שבהם יש ייצוג לרוב המרכיבים, לא הייתה בשטח פעילות מאוחדת כשם שהייתה בקרב הנהגת מסע הבחירות. כל צוות פעל בנפרד ובדרכו ללא תיאום או מגע עם האחר. אם שיטה זו מלמדת דבר כלשהו, היא מלמדת שרעיון האחדות לא הופנם בשטח ביעילות כפי שהוא הופנם בקרב מנהיגי המפלגות או במישור הארצי.

לנוכח ההתפתחויות האחרונות, דהיינו הקמת ממשלת אחדות לאומית בהנהגת נתניהו וגנץ, נשמעו קולות שהטילו על הרשימה המשותפת את האחריות להכזבת מצביעיה. הם האשימו אותה שנחפזה בהחלטותיה הפוליטיות והם מרמזים על ההמלצה להטיל על גנץ את הרכבת הממשלה. מנגד נשמעו קולות הפוטרים את הרשימה המשותפת מאשמה זו, מגנים את מפלגות השמאל והמרכז הפוליטי, מאשימים אותן בכישלון מוחלט ומגינים על הרשימה המשותפת. נותרת כעת השאלה: האם הרשימה המשותפת והישגיה יחזיקו מעמד לנוכח ההתפתחויות האחרונות או שמא היא תשלם מחיר גבוה על הקו הפוליטי שלה? השאלה החשובה מכול היא, האם הרשימה המשותפת תהפוך מרשימה לגוף יציב בעל מוסדות עבור המיעוט הערבי-פלסטיני בארץ? ימים יגידו.

ד"ר רנא זאהר היא מרצה באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית תל-חי. היא מתמחה בסוציו-לינגוויסטיקה (בלשנות חברתית), תחום מחקר אקדמי העוסק בדינמיקה ובקשרי הגומלין בין שפה לבין הקשרים חברתיים ופוליטיים. בשנים 2018-2013 היא כיהנה כחברת מועצת העיר נצרת מטעם מפלגת חד"ש.