"ראשית, נדרשת בהירות לגבי תכלית המערכה. במסגרת הזאת, יש להסביר כי היעד המרכזי הוא להסב פגיעה אנושה ככל שניתן בתנועה המונה כמעט 100 אלף פעילים בעזה, לחסל כמה שיותר ממנהיגיה, לעצור המונים אחרים, להרוס פיזית את התשתיות הצבאיות והאזרחיות המשמשות אותה, לייבש את משאביה החומריים, ובעיקר למנוע את המשך שליטתה כריבון בפועל ברצועה.
לצד זאת נדרשת ראייה מפוכחת. את הרעיון עצמו לא ניתן יהיה למחוק, ולמעשה גם לא את הארגון שבשלוחותיו ביתר מוקדי המערכת הפלסטינית - ביהודה ושומרון, מזרח ירושלים או בחו"ל - לא ניתן יהיה לפגוע באותה עוצמה כמו בעזה. ובכלל, כדאי להימנע מיומרות לשינוי תודעתי עמוק בקרב הפלסטינים, יעד שהאמריקנים כשלו בו בעיראק ובאפגניסטן, ואשר יתממש, אם בכלל, רק בעקבות תמורה פנימית עמוקה במזרח התיכון ולא בעקבות אכיפה חיצונית.
שנית, מומלץ לבחון בעין ביקורתית רעיונות המועלים בשיח הישראלי הנשענים על תקדימי העבר ללא העמקה בהקשר הייחודי של המלחמה הנוכחית. במסגרת הזאת למשל מועלת הצעה לפינוי נרחב של חמאס מרצועת עזה ליעד אחר, בדומה לתקדים של אש"ף בלבנון ב-1982. הרעיון מתעלם מהיותה של חמאס תנועה אידיאולוגית קנאית. בכיריה יעדיפו סוף כמו של היטלר בבונקר בברלין או של סדאם חוסיין שהמשיך לפעול במחתרת עד שנתפס, מאשר פינוי המשול בראייתם לכניעה".
*הדעות המובעות באתר של מרכז משה דיין הן של המחברים בלבד.