"פרדיגמה נוספת שקרסה נוגעת לדיוקנו של "האחר" הפלסטיני, ובפרט הציבור העזתי. עד 7 באוקטובר רווחה בקרב חלקים בהנהגה ובציבור בארץ התפיסה שלפיה רוב הפלסטינים בעזה נבדלים מחמאס השולט עליהם באמצעות פחד ודיכוי, וחולקים כמיהה אנושית אוניברסלית לחיים טובים. זה הוביל להנחה שבאמצעות שיפור מצבם ניתן יהיה להבטיח רגיעה ביטחונית ואף לכופף את הלהט האידיאולוגי של חמאס.
זוועות 7 באוקטובר מוטטו את התפיסות הללו. לא זו בלבד שהציבור העזתי לא מחה נגד חמאס בעקבות ההתקפה, אלא שאלפים נטלו חלק פעיל - בפומבי וללא מורא - במעשי הטבח, החטיפות, האונס והביזה, לרבות גניבת גופות כמעין "נכס מניב", וכמובן השתתפו בחגיגות הניצחון שכללו התעללות בחטופים ובגופות. עדויות הניצולים והשבים מתארות בני נוער שהשתתפו בפשעי המלחמה, נשים שהיו אמונות על אחזקת חטופים ומקח וממכר שניהלו אזרחים עם אנשי חמאס על "מכירת" ישראלים. לכך מתווספת המציאות שנחשפה על ידי צה"ל בעומק הרצועה, המגלמת התכה של המרחב האזרחי והצבאי לכדי ישות אחת שמוקד הווייתה ג'יהאד נגד ישראל".
*הדעות המובעות באתר של מרכז משה דיין הן של המחברים בלבד.
לקריאת המאמר המלא בעברית - Ynet, 18.1.2024.
לקריאת המאמר המלא באנגלית - Ynet News, 18.1.2024.