מכונת צילום וסילוף

ד"ר מיכאל מילשטיין כותב ב"ידיעות אחרונות" על השיח ההלכתי שמלווה את פעולות חמאס בכלל, ובפרט ב-7 באוקטובר.
תאריך

"המחבלים עורכים תפילת הודיה לאלוהים סמוך לקורבנות, קריאות "תכביר" ("אללה אכבר") נשמעות ללא הרף, והמחבלים מכנים את החיילות "סבאיא" - שלל נשי - אין כמעט רגע בסרטון הזוועות שמתעד את רצח וחטיפת התצפיתניות ממוצב נחל עוז שלא טבול במאפיינים דתיים.

הדה-הומניזציה של ישראלים ב-7 באוקטובר נטועה ברובה ברעיונות האיסלאם הקיצוני שמתייחס לכל אויב כמעט כיעד להכחדה ולא מזהה אנושיות בישראלים. רצח, עינויים, הרעבה, סחר בחטופים או בגופות רווחו בעזה ביום הטבח ולאחריו, ולוו ב"פיצול אישיות קולקטיבי": מצד אחד, המעשים זוכים לגיבוי הלכתי ומחלחלים לחלקים רחבים בחברה, ומצד שני - מתוך דאגה לדימוי שלהם בעולם, מוכחשים נמרצות כשהדברים מדווחים בפומבי. הסתירה בין עצם הצילום והעלאת הסרטונים לטלגרם כפי שעשו מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר לבין התנערות מהם ברגע שהם מתפרסמים - היא משהו שקשה להבנה למוח הישראלי בפרט והמערבי בכלל. ואמנם, בעקבות סרטון התצפיתניות טען הארגון כי הן נפגעו באורח קל והיחס אליהן - הן במהלך החטיפה והן בשבי - היה מכובד, "הרבה יותר טוב מהעינויים שמהם סובלים האסירים הפלסטינים". וזאת, הוסיפו, למרות שהתצפיתניות מילאו תפקיד מרכזי בהתמודדות ישראל עם צעדות השיבה ליד הגדר מאז 2018, ובהן נהרגו מאות פלסטינים".


*הדעות המובעות באתר של מרכז משה דיין הן של המחברים בלבד.