עכשיו אנחנו רואים את חמאס 2.0

ד"ר מיכאל מילשטיין כותב במאמר ב-Ynet על הצלחתו של חמאס לשרוד ולפעול גם לאחר שמערכיו הצבאיים נפגעו קשות.
תאריך

"הערכת חסר ואכיפת ההיגיון שלנו על "האחר" מאפיינות את תפיסת ישראל לגבי חמאס - לפני 7 באוקטובר, אך גם לאחר מכן. ערב המלחמה נשענה הקונספציה הישראלית על שלוש הנחות יסוד: שחמאס הופך למפלגת שלטון ומאבד עניין בהרפתקאות אידיאולוגיות; שהוא ממוקד בפיתוח המרחב האזרחי; וככלל - שהוא מורתע מהסלמה. על הרקע הזה העריכו רבים בישראל כי בכוח הכלכלה לכופף אידיאולוגיה, וגובשו תוכניות לשינוי המציאות בעזה ברוח "סינגפור מזרח-תיכונית".

מהלומת 7 באוקטובר לא העלימה את התפיסות השגויות, בין היתר היות שמעצבי המדיניות ערב המלחמה ממשיכים לעסוק בכך גם כיום. וכך, לאורך המלחמה ישראל נשענת לא פעם על כמיהות לב במקום על הערכות ריאליסטיות. למשל: הכרזה שחמאס קרוב ל"שבירה", מכיוון שפורקו מסגרותיו הגדודיות, או שאבדה יכולתו לשלוט על המרחב הציבורי. הגישה הפסקנית רווחת הן בקרב מקבלי החלטות המתקוטטים ביניהם על הסדר שיכונן ב"יום שאחרי", כשבפועל חמאס ממשיך להיות דומיננטי בעזה, והן בקרב פרשנים שקובעים כי מעמד הארגון בשפל וכי הציבור צפוי לנקום בו".


*הדעות המובעות באתר של מרכז משה דיין הן של המחברים בלבד.