ב-7 באוקטובר צוין יום השנה השישה-עשר לפלישת ארצות הברית לאפגניסטן שהתרחשה על רקע סירובו של מנהיג הטאליבאן דאז, המולא מוחמד עומר, להסגיר את אוסאמה בן-לאדן, מייסד ארגון הטרור אל-קאעדה שעמד מאחורי פיגועי האחד-עשר בספטמבר.[1] עשור לאחר הפלישה האמריקאית, הצהיר נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה כי הטאליבאן לא תצליח לכבוש מחדש את אפגניסטן, וכי אל-קאעדה הובס.[2] בשני המקרים המציאות הוכיחה אחרת. ארבע שנים מאוחר יותר, ולאחר שהושקעו במלחמה מאות מיליוני דולרים ועשרות אלפי חיילים, אמריקאים ובני לאומים אחרים שהצטרפו לקואליציה בראשות ארצות הברית, כמו גם מאות אלפי אזרחים אפגנים שקיפחו את חייהם, הודה אובמה כי אין ביכולתה של ארצות הברית להביס את הטאליבאן.[3] התנועה ממשיכה להוות איום על הממשלה האפגנית וכוחות נאט"ו במדינה,[4] המשתקף גם בתעמולתה המקוונת,[5] כאשר יום השנה לפלישה האמריקאית מאפשר הזדמנות להתוודע לכך.
ניצניה של הטאליבאן, תנועה סונית פונדמנטליסטית, בפלישת ברית המועצות לאפגניסטן ב-1979 שהביאה להתגייסות עממית נרחבת של "מג'אהדין" (לוחמי קודש) - אפגנים שהתקוממו במהלך שנות ה-80 נגד הכיבוש הסובייטי החילוני (ה"כופר"), שאליהם הצטרפו מתנדבים מוסלמים מרחבי העולם. בעוד שמהראשונים צמחה תנועת הטאליבאן המקומית, מהאחרונים צמח ארגון אל-קאעדה הגלובלי, שמנהיגיו, בן לאדן וממשיכו אימן אל-ט'ואהרי, נשבעו אמונים ("ביעה") למנהיג הטאליבאן, המולא עומר, ולבאים אחריו; שבועה המשקפת את הקשר החזק בין התנועה האפגנית לארגון הטרור. נסיגת ברית המועצות מאפגניסטן במהלך 1989-1988 נתפסה כניצחון המג'אהדין. ואולם, בעקבותיה פרצה במדינה מלחמת אזרחים, במהלכה התאפשר לטאליבאן לתפוס את השלטון בכאבול הבירה בשנת 1996, ולבסוף להשתלט על אפגניסטן ולהנחיל בה משטר ברזל דכאני שהתבסס על ההלכה האסלאמית.[6] כיום, הטאליבאן עודנה נחשבת לשחקנית מרכזית בזירה האפגנית.[7]
הטאליבאן הקדימה ארגוני טרור ג'האדיסטים אחרים בפעילותה התעמולתית, כולל במרחב הרשתי שבו החלה לפעול כבר ב-1998, תוך שימוש באתרי אינטרנט שונים הפועלים במספר שפות ומכוונים לקהל גולשים ממדינות ערב והאסלאם, בהם אתר באורדו,[8] בפאשטו,[9] בערבית,[10] ובדארי (פרסית-אפגנית),[11] לצד אתרים המיועדים לקהל גולשים דובר אנגלית.[12] לצד המרכיב התעמולתי, במסגרתו מוצגת התנועה כגורם המתמודד בהצלחה יתרה מול האמריקאים ובעלי בריתם ואף יכול להם, מושקעים מאמצים להצגתה כגורם משילותי לגיטימי, המסוגל לנהל מדינה ולדאוג לצרכי נתיניו, בכלל זה מתן שירותי בריאות, חינוך ובטחון (ומבחינה זו דומים מאמצי הטאליבן למאמצי דאע"ש). התנועה מפרסמת מפעם לפעם מידע הנוגע לבניין הכוח, כמו גם תיעוד של מוסדותיה הלא-צבאיים, בכלל זה מוסדות ההשכלה.[13]
בשנים האחרונות, חל מפנה בפעילותה המקוונת של הטאליבאן, בדומה לשינויים שחלו בקרב ארגוני ג'האד אחרים וגורמים קיצוניים בכלל, כאשר לצד אתרי האינטרנט המוכרים שלה החלו גורמים הקשורים אליה לפעול גם ברשתות החברתיות, ומיוחד ברשת טוויטר.[14] זו הפכה לזירת התגוששות בינה לבין כוחות נאט"ו,[15] בין היתר בשל דיווחים צבאיים מפוברקים לכאורה שמפיצה התנועה ותומכיה. כך לדוגמה, הפיץ דובר התנועה, ד'ביחאללה מג'אהד, דיווח לפיו פעילי טאליבאן הצליחו להפיל מטוס-הובלה של חיל האוויר האמריקאי,[16] מידע שהוכחש בהמשך בחשבון הטוויטר של כוחות נאט"ו באפגניסטן ובו נטען כי מדובר בהמשך מסע השקרים של הטאליבאן.[17]
יום הפלישה השישה עשר של ארצות-הברית לאפגניסטן היווה הזדמנות עבור הטאליבאן להציג את הנזק שנגרם למדינה ולעם האפגני כתוצאה ממלחמה ארוכת שנים זו, ולהציג עצמה כיריבה עיקשת שמתכוונת להשתלט מחדש על אפגניסטן. בהודעה שפורסמה באתרי האינטרנט של התנועה נכתב כי "אנו נחושים לכפות [את יציאת] כל הכוחות הכובשים. זוהי זכותנו החוקית. עלינו להגן על חירותנו, הגדרתנו העצמית, המערכת [השלטונית] האסלאמית ועל אנשינו עם נשמותינו." עוד נכתב כי "אלפים מבני הנוער שלנו מחכים לתורם להקריב את עצמם [אסתשהאד] ומצפים לייסודה ממשלה אסלאמית."[18] נלווה לכך קמפיין קצר בטוויטר ובטלגרם, במסגרתו פורסמו מספר הודעות לצד תמונות אילוסטרציה הממחישות את האסון שהמיטו האמריקאים על האפגנים.[19] דוגמה לכך בתמונות שפורסמו בידי פעילי טאליבאן, ובאחת מהן נראית גופת ילד קטן שבגופו נעוץ מוט עם הדגל האמריקאי. לתמונה נלווה הכיתוב "המלחמה האמריקאית באפגניסטן מאז 7 באוקטובר 2001." בתמונה אחרת נכתב בערבית ובאנגלית "7 באוקטובר", ומתחתיו "יום שחור לאומה האפגנית" (ראו תמונות).[20] בהודעה שפרסם דובר התנועה מג'אהד, בחשבון הטוויטר שלו, שבו קרוב לארבעת-אלפים עוקבים ופורסמו בו לפי שעה מעל 3,300 ציוצים, הוזהרו האמריקאים כי נשקיהם יהפכו לחרב פיפיות ובסופו של דבר ישמשו את האינטרסים של הטאליבאן.[21]
פעילות הטאליבאן במרחב המקוון, ובפרט ברשתות החברתיות, מלמדת על הסתגלותה למציאות הדיגיטלית במאה העשרים ואחת, חרף היותה תנועה שמרנית. יתרה מכך, השימוש שעושים פעילי הטאליבאן במרחב זה אינו משמש רק לצרכי תעמולה, כי אם גם לטובת מיתוגה של התנועה כגורם משילותי. חרף זאת, אין לטעות באופיו של הארגון, כפי שהטיב לתאר זאת דובר התנועה בחשבון הטוויטר שלו: "[האמריקאים] חייבים לזכור שמאבקנו אינו מבוסס על טכנולוגיה, אלא [הוא] מאבק אידיאולוגי."[22] הסוגיה האפגנית עומדת לפתחו של ממשל טראמפ שייאלץ להתמודד עם תחיית הטאליבאן ולמנוע את הפיכת אפגניסטן למדינת-טרור, כפי שהייתה קודם ל-7 באוקטובר 2001. כחלק ממלחמה זו, יש להשקיע מאמצים גם בזירה המקוונת, בה פועלת התנועה מזה שני עשורים.
[1] Asaf Maliach and Shaul Shay, From Kabul to Jerusalem: al-Qaeda, The Worldwide Islamic Jihad and the Israeli-Palestinian Conflict (Tel Aviv: Matar Publishing, 2009), pp. 240-237; of note, toppling the Taliban rule enhanced Iran’s regional standing and subsequently that of Shiites. See: Uzi Rabi (Editor), Iran Time (Tel Aviv: Hakibbutz Hameuchad, 2008), pp. 19-21, p. 120.
[2] Amanda Terkel, "Obama to O’Reilly: U.S. Will Defeat Al Qaeda, Taliban Won’t Retake Afghanistan", The Huffington Post, February 7, 2011.
[3] Jim Michaels, "Decade of war, billions in U.S. aid fail to defeat Taliban", USA Today, May 18, 2015. In 2011, Former US President Barack Obama announced his plan for ending the war in Afganistan and withdrawing US troops, as he declared he would in May 2014. In practice, he left more than 10,000 soldiers and ‘advisors’ in Afghanistan in order to prevent it from falling back into Taliban hands. See: Mark Landler, "U.S. Troops to Leave Afghanistan by End of 2016", The New York Times, May 27, 2014; The Associated Press, "A timeline of U.S. troop levels in Afghanistan since 2001", Military Times, July 6, 2016.
[4] Ken Dilanian, "Taliban Control of Afghanistan Highest Since U.S. Invasion", NBC News, January 29, 2016.
[5] For more, see:Alia Brahimi, "The Taliban’s Evolving Ideology", LSE Global Governance, Working Paper, 2010.
[6] An example of Taliban actions reported by international media is the destruction of the Buddhas of Bamiyan in March 2001. For more, see: Shaul Shay, The Neverending Jihad: Mujahideen, Taliban and bin-Laden (Herzliya: Interdisciplinary Center, 2002), pp 212-214
[7] For more on the Taliban and recent changes in the organization: Auliya Atrafi, "Taliban territory: Life in Afghanistan under the militants", BBC, June 8, 2017.
[8] alemarahurdu.com
[9] shahamat1.com
[10] alemara1.net
[11] alemarah-dari.com
[12] alemarah-english.org or shahamat-english.com. For more on Taliban websites: Nein Krishan Aggarwal, The Taliban's Virtual Emirate: The Culture and Psychology of an Online Militant Community (USA, NY: Columbia University Press, 2016); Also see: Abdulhadi Hairan, "A Profile of the Taliban’s Propaganda Tactics", The Huffington Post,
[13] For example, the Taliban began publishing a series of videos titled “Education and Learning.” See: Islamic Emirate of Afghanistan, “Education and Learning”, Jihadology, January 21, 2017.
[14] For more, see: Vincent Bernatis, "The Taliban and Twitter: Tactical Reporting and Strategic Messaging", Perspectives on Terrorism, Vol. 8, No. 6, 2014: 25-35.
[15] Haroon Siddique, "Taliban and Nato-led forces engage in war of words on Twitter", The Guardian, September 14, 2011. ; Ali M. Latifi, "Afghanistan's online war of words", Al-Jazeera, October 17, 2012.
[16] @ZabihullaM4, Twitter, October 11, 2017.
[17] @ResoluteSupport, Twitter, October 11, 2017.
[18] "Statement of Islamic Emirate concerning launch of US invasion on 15th Mizan", Alemarah-English, October 7, 2017.
[19] Official Taliban Arabic Twitter account: @alemara_ar; additional examples of affiliated accounts include @AsadAfghan111; @Helmandii2; @balkhi_04; @QM_YousafAhmadi. Accessed October 12, 2017.
[20] In addition to Telegram, the images were posted on Twitter by Niamatullah Sabiq, a self-described “soldier of the Emir Faithful”.
[21] @ZabihullaM4, Twitter, October 15, 2017.
[22] @ZabihullaM4, Twitter, October 15, 2017.