קאסם סולימאני: גיבור לאומי או נציג המשטר?

בלילה שבין ה-2 ל-3 בינואר, חיסלו כלי טייס אמריקאיים את מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני. בתקיפה, שהתרחשה בסמוך לשדה התעופה של בגדאד, נהרגו גם אבו-מהדי אל-מוהנדס, סגן מפקד המיליציות השיעיות הפרו-איראניות בעיראק, ומספר אנשי כוח קודס ופעילי מיליציות שיעיות שהיו בשיירת כלי הרכב שהותקפה. בעוד שבעיני חלקים נרחבים בציבור האיראני נתפס סולימאני כסמל וכגיבור לאומי, יש מי שרואים בו נציג של המשטר המדכא ושל משמרות המהפכה הנושאים באחריות למותם של אלפי אזרחים באיראן ומחוצה לה.

מותו של סולימאני הפתיע וזעזע את הציבור האיראני. זמן קצר לאחר חיסולו, הוצפו הרשתות החברתיות בגילויי הלם, אבל וכעס מצד גולשים איראנים. בתגובות בלטה התייחסותם של אזרחים רבים לסולימאני כאל סמל לאומי, שחיסולו על-ידי ארצות-הברית פגע בכבודה הלאומי של איראן ובריבונותה, ללא קשר להשקפתם הפוליטית או לעמדתם כלפי המשטר ומדיניותו. אחד הגולשים הדגיש בציוץ בטוויטר כי אהב את סולימאני, אף שאינו נחשב לתומך המשטר, וכי מפקד כוח קודס היה יקר עבורו ועבור רבים כמותו באופן החורג מחילוקי דעות דתיים ופוליטיים. "אדם שנלחם אפילו יום אחד בלבד למען אדמתו, יקר עבורי", צייץ הגולש.[1] על האהדה הציבורית כלפי סולימאני ניתן ללמוד גם מהכינוי שהוענק לו בחלק מהתגובות - "גנרל הלבבות" (سردار دل ها). במספר תמונות של סולימאני שהופצו ברשתות שולבו סממנים דתיים והוא הוצג לצד דמותו של האימאם השיעי השלישי חוסיין, שנהרג בקרב כרבלאא' בשנת 680 ונחשב סמל למות קדושים ולעמידה נגד דיכוי ועושק.[2]

את התגובות החריפות למות סולימאני ניתן להסביר במאפייני פעילותו ובדמותו הייחודית. ככל שהתגברה חשיפתו בתקשורת בעשור האחרון והתעצב דימויו כמפקד מוכשר, התרבו ביטויי התמיכה והאהדה הציבורית כלפיו. בשלהי 2011, לדוגמה, השיקו אזרחים איראנים קמפיין ברשתות החברתיות תחת הקריאה "כולנו קאסם סולימאני", לאחר שבדיונים בקונגרס האמריקאי נשמעו קולות שקראו להתנקש בחייהם של בכירים איראנים, בהם סולימאני.[3] גילויי התמיכה בו התגברו, אף יותר, בעקבות החשיפה התקשורתית לה זכה בשל מעורבותו במערכה נגד דאע"ש בעיראק ובסוריה החל מקיץ 2014. לכך תרם גם הרקע האישי של סולימאני, שגדל במשפחה ענייה וקשת-יום בכפר קטן ליד העיר כרמאן והצליח לטפס במהירות בשרשרת הפיקוד, במיוחד במהלך שירותו במלחמת איראן-עיראק.[4]

לצד ביטויי האבל על מות סולימאני, נשמעו ברשת קריאות רבות לנקום את חיסולו. בתגובות שהתפרסמו תחת התיוג "נקמה קשה" (#انتقام سخت), נשמעו איומים נגד ארצות-הברית, ובמיוחד נגד הכוחות האמריקאים המוצבים במזרח התיכון. לקריאות צורפו תמונות של אזרחים שביקשו להמחיש את האיום שהשמיע מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, בעקבות חיסול סולימאני, לפיו החיילים האמריקאים שהגיעו למזרח התיכון במצב מאונך, כלומר על רגליהם, יחזרו לארצם במצב מאוזן, כלומר בארונות קבורה (ראו תמונה).[5] "מהיום, התמיכה בנקמה על מותו של סולימאני היא קריטריון ללאומיות ולאהבת המולדת באיראן [...] יש לראות בכל הססנות ב[מימוש] נקמה השפלה לאומית ובכל הטלת ספק [בצורך בנקמה] בגידה לאומית", צייץ אחד הגולשים.[6]

ההתגייסות הציבורית סביב מותו של סולימאני התבטאה באופן הבולט ביותר בהשתתפות מיליוני איראנים במסע הלוויה, שנמשך מספר ימים ועבר במספר ערים בדרך לעיר הולדתו כרמאן. העומס הכבד אף הוביל לרמיסתם למוות של כמה עשרות אזרחים ולפציעתם של מאות. ההשתתפות ההמונית בלוויה עוררה שיח רשתי בהשתתפות אישי רוח, עיתונאים ופעילים פוליטים איראנים בולטים. כך, לדוגמה, פרסם הסוציולוג והפעיל הפוליטי הרפורמיסטי, מוחמד-רזא ג'לאא'י-פור, פוסט בחשבון הטלגרם שלו ובו תיאר את הלוויה כאירוע ההמוני ביותר באיראן מזה שני עשורים. הוא ציין כי שאל רבים ממשתתפי הלוויה אם אולצו להגיע ונענה על-ידי כולם בשלילה. לדבריו, משתתפי הלוויה השתייכו הן למעמד הבינוני והן למעמדות הנמוכים והרכב הגילאים והמגדר היה מגוון. הגם שרבים מקרב המשתתפים בלוויה, שעימם שוחח ג'לאא'י-פור, החזיקו בעמדות המזוהות עם המחנה השמרני, היו גם אזרחים מן השורה שאינם מזוהים עם מחנה פוליטי כזה או אחר. חלקם אף היו מסויגים מהתנהלות משמרות המהפכה בסוגיות פנים ומדיניות חוץ, אך ביקשו להוקיר כבוד לסולימאני על רקע השתתפותו במלחמת איראן-עיראק ובמערכה נגד דאע"ש, או להביע התנגדות לחיסולו, שנתפס על-ידם כביטוי לטרור מדינתי מצד ארצות-הברית. ג'לאא'י-פור סיכם את הלוויה כ"אירוע היסטורי, לאומי וחסר תקדים", שביטא סולידריות לאומית וחברתית רחבה.[7]

הגם שעיקר התגובות מצד גולשים איראנים ברשת ביטאו אבל וזעם על חיסול סולימאני, לא נעדר מהשיח הרשתי קולם של  מתנגדי משטר, בעיקר מחוץ לאיראן, שהביעו שמחה על מותו. חלק מהגולשים, בעיקר גולים איראנים בארצות-הברית, עשו שימוש בתיוג "תודה לנשיא ארצות-הברית על [חיסול] סולימאני" (TnxPOTUS4Soleimani#). בתגובות, הוצג סולימאני כארכי-טרוריסט, כפושע וכרוצח ילדים, שאחראי למותם של אלפי אזרחים במזרח התיכון ובעולם. בכלל זה, קורבנות מלחמת האזרחים בסוריה ומאות מפגינים שהשתתפו במחאה בעיראק בחודשים האחרונים ונהרגו מאש כוחות הביטחון והמיליציות השיעיות הפרו-איראניות הפועלות בחסות כוח קודס.[8] "מיהו טרוריסט? טרוריסט הוא מי שהאזרחים בשלוש מדינות (איראן, עיראק וסוריה) חוגגים ביום בו נהרג", צייץ אחד הגולשים.[9]

חלק מהגולשים התייחסו לסולימאני בראש וראשונה כנציג משמרות המהפכה, הנתפסים בעיניהם כמי שנוטלים חלק מרכזי בהבטחת יציבות המשטר ובדיכוי האזרחים. סמיכות הזמנים בין חיסול הגנרל למהומות הדלק, שפרצו ברחבי איראן בנובמבר 2019 ודוכאו ביד קשה על-ידי השלטונות, נוצלה על-ידי מתנגדי משטר כדי לבוא חשבון עם משמרות המהפכה שהשתתפו בדיכוי שהביא למותם של מאות מפגינים. זאת חרף העובדה שכוח קודס שבראשו עמד סולימאני אינו משמש לדיכוי מחאות באיראן, כי אם זרוע עיקרית של המשטר הפועלת מחוץ לגבולות המדינה. אחד הגולשים צייץ כי הוא היה שמח על מותו של הגנרל במקום "כל אחד מ-1,500 בני האל-מוות, שנהרגו בחודש נובמבר [במהומות הדלק]".[10]

התגובות לחיסול סולימאני משקפות במידה רבה את המורכבות המאפיינת את הציבור באיראן. חרף מגמות של אינדיבידואליזציה ומחויבות פוחתת מצד אזרחים איראנים כלפי המשטר והמהפכה האסלאמית, מתאפיינת החברה האיראנית במידה רבה של מחויבות קולקטיבית לזהות הלאומית והתרבותית המשותפת ובהפגנת סולידריות כנגד כל סוג של מתקפה על איראן, ובמיוחד מצד אויב חיצוני. זה מתבטא במיוחד בהתלכדות הציבורית סביב סמלים לאומיים המזוהים עם המדינה האיראנית. עם זאת, החברה האיראנית אינה הומוגנית ומידת הזדהות האזרחים עם סמלים לאומיים, ובמיוחד כאלו המזוהים עם המשטר, משתנה בהתאם להשקפתם הפוליטית. דוגמה לכך התקבלה ימים ספורים לאחר מסע ההלוויה הענק שנערך לסולימאני, עת השחיתו מספר מפגינים בטהראן את תמונותיו. הדבר נעשה במחאה על הדיווחים השקריים שהפיץ המשטר באשר לנסיבות התרסקות המטוס האוקראיני ב-8 בינואר, שהופל בידי חיל האוויר של משמרות המהפכה וגרם למותם של עשרות אזרחים איראנים. השיח הרשתי משקף אפוא את היחס הדואלי לו זוכה סולימאני כאשר חלקים בציבור האיראני רואים בו גיבור לאומי נערץ ואחרים מזהים אותו כנציגו השנוא של המשטר.