המיתוס סביב צדאם חוסיין מגויס למערכה הסונית נגד ההתפשטות של איראן

אלפים במזרח התיכון ציינו בסוף דצמבר עשור למותו של צדאם חוסיין, נשיא עיראק לשעבר שהודח בפלישה האמריקאית ב-2003, הורשע בביצוע פשעים נגד האנושות והוצא להורג בתלייה ב-30 בדצמבר 2006. מפגן התמיכה ברודן ומורשתו התקיים בעיקר על גבי הרשתות החברתיות בהובלת גולשים מסעודיה וממדינות סוניות נוספות באזור. ברקע הדברים עומד הצבא העיראקי, השיעי ברובו, בפני ניצחון במערכה לכיבוש העיר מוסול מידי המדינה האסלאמית, בתקופה הנחשבת לאחת המכריעות בעיראק מאז שקעה לכאוס עם הדחתו של צדאם. בעת שבה היחסים בין הסונים לבין השיעים, ובין סעודיה לבין איראן באופן ספציפי, נמצאים בשפל, מספק גיוס דמותו ומורשתו של צדאם חוסיין הסוני הצצה לעומק הקרע במזרח התיכון ומעלה שאלות סביב מעמדה הנוכחי של עיראק באזור. האהדה לצדאם ברשתות מגלה שרבים עדיין רואים בו סמל לאומי ערבי, וכי גם לאחר עשור למותו הוא עודנו פופולרי בקרב חוגים במזרח התיכון אף יותר מאשר בתוך מולדתו עיראק.

לקראת סוף דצמבר פורסמו עשרות אלפי פוסטים בטוויטר ובפייסבוק תחת תיוגים כדוגמת "עשור למות צדאם" ו"יום השנה למות הקדושים של צדאם", בעיקר מטעם גולשים מסעודיה וממדינות סוניות אחרות. אלה גייסו את דמותו של הרודן המודח במטרה לנגח את בני העדה השיעית ולמחות נגד התפשטותה של איראן במזרח התיכון. אלפים הזכירו את הרודן בערגה וביכו את לכתו של מי ש"לא שמר על מולדתו בלבד אלא על כל המולדת הערבית מההתפשטות השיעית הפרסית", כשהם משתפים איור בו נראה צדאם מחבק את מפת עיראק ושומר על שלמותה.[1] אחרים כינהו "מנהיג הערבים"[2] ו"תקוות הערביוּת".[3] חלק ציינו כי יום ההוצאה להורג של צדאם "היה יום ההוצאה להורג של עיראק",[4] ומחו על כך שהאמריקאים העניקו את עיראק "ליצורים המלוכלכים ביותר של אללה - השיעים".[5] גם בתו של צדאם, רע'ד חוסיין, המתגוררת בירדן ומחזיקה בחשבון פייסבוק בעל יותר מחצי מיליון עוקבים, העלתה מספר פוסטים ביום השנה בהם פיארה את אביה ואמרה כי "בתאריך הזה איבד העולם את האב, המפקד מעורר היראה, נשיא הרפובליקה העיראקית ומגן האומה הערבית".[6] הפעילות לציון עשור למותו של צדאם התקיימה בעיקר ברשתות, אף שעל פי הדיווחים התקיימו מספר אירועים מצומצמים לזכרו בירדן,[7] תימן[8] ומאוריטניה,[9] ובוטלה עצרת גדולה יותר לזכרו בעמאן בירת ירדן.[10] אירועים אלה לא משכו תשומת לב מיוחדת מצד התקשורת הערבית, מלבד מספר מאמרי דעה שנכתבו על כך בעיתונות.

מספר שבועות לאחר מכן, עלתה דמותו של צדאם פעם נוספת ברשתות. גולשים ממדינות סוניות, גם הפעם מרביתם מסעודיה והמפרץ הפרסי, הפיצו את התיוג "להציל את עיראק הערבית הכבושה".[11] אלה מחו נגד "הכיבוש האיראני"[12] במדינה על רקע הקרבות במוסול והתבוסה הצפויה של המדינה האסלאמית לצבא העיראקי, לכוחות הפשמרגה הכורדים ולמיליציות השיעיות הנתמכות על ידי איראן. הגולשים ביטאו חשש מהשפעה איראנית והגמוניה שיעית במדינה, כמו גם אזהרה כי עיראק קרובה לאבד את זהותה "הערבית" לטובת הפרסים השכנים. "עיראק צריכה מישהו כמו צדאם",[13] כתבו הגולשים, בעוד שאחרים הצטערו על מותו של המנהיג הנערץ באומרם כי "אללה ירחם על צדאם". אחרים טענו כי לאחר מותו של צדאם "איראן החלה לנבוח ולהרים את הקול"[14] וכי "כל מה שנשאר זו עיראק של האיראנים. המנהיג הערבי האציל צדאם הלך, והלכה איתו עיראק והערביוּת".[15] גם אם הדברים לא נאמרים במפורש, ניתן ללמוד מהזעקה נגד ההשתלטות האיראנית שעבור ציבור מסוים במזרח התיכון עדיפה נוכחותו של דאע"ש במוסול, מעוז סוני מובהק, על פני כיבוש שיעי – איראני.[16]

ציון יום מותו של צדאם והאדרת דמותו אינם נחשבים לתופעה חדשה. גם בעבר נהגו הגולשים להעלות על נס את הרודן ביום השנה הלועזי למותו או בחג הקורבן, תאריך מותו לפי לוח השנה המוסלמי. כך גם בעיתות שבהם דיממה עיראק מפיגועים ברחובותיה.[17] חוגים קטנים באזור מקיימים מעת לעת עצרות לזכרו ולתמיכה במורשתו. לתפיסתם של הגולשים "המדינה האסלאמית לא הייתה יכולה לקום תחת צדאם", וכי שנואי נפשו מאיראן השכנה הם המרוויחים העיקריים מהדחתו.[18] ברשת פייסבוק ניתן למצוא דפים בני יותר ממאה אלף עוקבים המוקדשים "לשהיד הגיבור צדאם חוסיין",[19] ועשרות קבוצות אחרות בהן ניתן למצוא ציטוטים מפורסמים שלו, קטעי וידאו ותמונות. פעילות ההנצחה מתקיימת גם בקרב פעילי המדינה האסלאמית כאשר פוסטרים עם דיוקנו של צדאם נמצאו במפעלים לייצור מטענים של הארגון[20] או במפקדות הארגון במעוזים סונים כמו פלוג'ה.[21] אלה מהוות עדות סמלית לכך שרבים מבכירי הארגון הם פליטי משטרו וצבאו של צדאם ומפלגת הבעת' העיראקית, שהתחברו למדינה האסלאמית משיקולים תועלתניים, אך גם עדתיים ואידאולוגיים.

האירועים שהתרחשו במזרח התיכון בהמשך להדחת צדאם חוסיין בשנת 2003 תרמו לטיפוח המיתוס סביב צדאם. הנרטיב הבולט בפוסטים שמפיצים הגולשים הסונים מציג את צדאם כמגן האולטימטיבי של הערביוּת, שהצליח לשמור על זהותה הערבית ושלמותה של עיראק, כמו גם  של שאר מדינות האזור, מפני השתלטות השיעה ואיראן. לא ניתן להתכחש לכך שבגדאד, המצויה כיום תחת הנהגה שיעית, חדלה להיות גורם מאזן ובולם כנגד השפעתה של טהראן. האחרונה פועלת להרחבת השפעתה במזרח התיכון וחותרת להגמוניה אזורית, בעוד עיראק פסקה מלשמש שחקן מרכזי בעולם הערבי ובמפרץ הפרסי, והפכה למדינה כושלת ומסוכנת השקועה בסכסוך סוני-שיעי ובטרור ג'האדי, מאל-קאעדה של אבו-מצעב אל-זרקאוי ועד המדינה האסלאמית. אף שגילויי התמיכה בצדאם אינם נחשבים לתופעה חדשה ברשתות המזרח תיכוניות, הרי שהיקף השיח השנה היה חריג ונראה כי למערכה במוסול והחשש מהשתלטות איראנית על עיראק ביום שלאחר תבוסת המדינה האסלאמית תרומה ניכרת לכך.