מדינת השהידים

מאז הפיגוע בדייארבאקיר שארע ביוני אשתקד, מתמודדת טורקיה עם גל טרור חסר תקדים שגרם, עד כה, למותם של 421 אזרחים.[1] התפרצות זו התרחשה על רקע קריסת תהליך השלום מול מפלגת הפועלים של כורדיסטאן (PKK), ושיתוף הפעולה הצבאי של אנקרה עם כוחות הקואליציה המערביות נגד המדינה האסלאמית. בעקבות זאת, הפכו הערים הטורקיות למטרה נוחה לפיגועים נגד כוחות הביטחון ואזרחים חפים מפשע. שתי המתקפות הרצחניות שהתרחשו בדצמבר בערים איסטנבול וקאייסרי כבשו את תשומת הלב הציבורית ברשתות הטורקיות, וחשפו שיח לאומני שהופנה כלפי קבוצות שונות במדינה.

בעשרה בדצמבר הזדעזעה טורקיה ממתקפת טרור משולבת שהתבצעה בליבה של איסטנבול, סמוך לאצטדיון קבוצת הכדורגל בשיקטאש, בה נהרגו 36 שוטרים ושמונה אזרחים.[2] תזמון הפיצוצים, כשעה לאחר סיום משחק כדורגל שהתקיים באותו ערב, הצביע על כך שלא האוהדים היו היעד המרכזי לתקיפה, אלא דווקא כוחות הביטחון. אלה תגברו את המשחק בשל היחסים הרעועים בין אוהדי הקבוצות היריבות, והיוו מטרה נוחה למחבלים שביקשו להגדיל את מספר ההרוגים בקרב כוחות הביטחון. הרשויות הטורקיות הפנו אצבע מאשימה כלפי ה-PKK, אך היה זה ארגון הבת, בזי חירות כורדיסטאן (TAK), שאחראי למספר מתקפות טרור שהתרחשו בבירה בשנה שעברה, אשר נטל אחריות למתקפה הנוכחית.[3]

היקף הקורבנות הרב מקרב כוחות המשטרה עורר סולידריות לאומית, וברשת נפוצו סיסמאות ברוח זו כדוגמת ״אני עומד לצד השוטר שלי".[4] זירות המתקפה הפכו עד מהרה לאתרי עלייה לרגל, ולאחד מהם אף הוענק השם ״גבעת השהידים״. הסבת שמותיהם של אתרים שהותקפו  לטובת הנצחת הקורבנות, תוך שימוש במונח "שהידים", הינה תופעה רווחת מאז ניסיון ההפיכה הכושל ביולי האחרון, במסגרתו נהרגו מאות אזרחים בעת שנאבקו בחיילים הקושרים, והיא מבוצעת בגיבוי הממשלה. בין אלה שפקדו את גבעת השהידים היו אוהדים של קבוצות יריבות שנענו לקריאה שהופצה ברשתות ועלו לשם יחדיו כאות הוקרה לשוטרים שאבטחו את המשחק.[5] מחוות מסוג זה התרחשו גם על כרי הדשא. הראשון לבצע זאת היה שחקן קבוצת גאלאטאסאריי, יאסין אוזטקין, שמיהר לחבק שוטרים שעמדו בסמוך למגרש לאחר שער שכבש,[6] מעשה שזכה לתמיכה רחבה ברשת והוביל לחיקויו על ידי שחקנים נוספים.

מנגד, בלטו ביטויי שמחה על הרג השוטרים, שהופצו באמצעות חשבונות בדויים ואותנטיים ורווחו בעיקר בטוויטר, בהם ציוץ של גולשת כורדית בשם ברפין קאדם שכתבה כי "ההתקפה כוונה לכוחות המיוחדים. כמה טוב!".[7] התבטאויות אלה גרמו לזעזוע בקרב הגולשים, שבתגובה החלו לשתף צילומי מסך ולהפנותם לטיפול המשטרה, שהחלה במבצע מעצרים נרחב נגד אותם גולשים ועצרה תוך זמן קצר עשרה, כולל הגולשת הכורדית.[8]

התמונות הקשות מזירות הפיגועים והמעצרים נגד הגולשים המסיתים תרמו להקצנת השיח ברשתות. גולשים לאומנים רבים דרשו מהממשלה להחיל מחדש את עונש מוות שהוסר מהחוק בשנת 2004 בשל לחץ מצד האיחוד האירופאי, ואף לבצעו הלכה למעשה בזמן אמת, במקום מעצרים[9]. לעומתם, בלטו קולות מתונים שגינו בחריפות את הטרור, אך בה בעת הדגישו כי יש להימנע מלפתח שנאה כלפי העם הכורדי. ברשת הופצו ציוצים שקראו שלא ליפול ל"מלכודת" שטמנו ארגוני טרור ה"שואפים לחלק את העם לטורקים וכורדים", תוך שימוש בתיוגים ״#להתפלל עבור טורקיה״ ו״#לא נתרגל״.[10]

בעוד שתשומת הלב הציבורית הופנתה לפיגוע באיסטנבול, הכה פיגוע נוסף בכוחות הביטחון בעיר קאייסרי שבמרכז אנטוליה, סמוך לבסיס צבאי של הכוחות המיוחדים. המתקפה, שבוצעה באמצעות מכונית תופת, גרמה למותם של 14 חיילים טורקים ולפציעתם של 55 נוספים, בעת שלא היו בתפקיד ונסעו באוטובוס שהיה בדרכו למרכז העיר.[11] בסרטון שהופץ ברשת והפך לוויראלי צולמו חבריהם לנשק של החיילים ההרוגים בזירת הפיגוע כשהם במדים ונשבעים לנקום את מותם,  שניכר כי הגביר את השיח הלאומני.[12] זירת הפיגוע הפכה אף היא לאתר עליה לרגל, ושמה של תחנת האוטובוס הוסב ל"תחנת השהידים".[13]

השיח הסוער ברשתות סביב מתקפת הטרור בקאייסרי גלש להתפשטות זעם ההמונים גם לרחובות. משרדי מפלגת העמים הדמוקרטית (HDP) הפרו-כורדית הפכו למטרה עבור מפגינים אלימים המזוהים עם מפלגת התנועה הלאומנית (MHP). במקביל התגברו הקריאות ברשת להחלת עונש מוות, באמצעות שימוש בסיסמאות "עונש מוות החל מהלילה" ו"עונש מוות לרוצחים".[14] מעגל ההאשמות וההסתה ברשת הורחב וכלל לא רק את הכורדים, אלא גם את היהודים והארמנים. היהודים הואשמו בתכנון וסיוע מאחורי הקלעים לפעולות הטרור, והיו אף שתיארו את המחבלים כארמנים וכיהודים.[15]

השיח הציבורי שהתנהל ברשתות הטורקיות בעקבות מתקפות הטרור האחרונות באיסטנבול וקאייסרי חשף פעם נוספת את הפילוג בחברה הטורקית, ותרם לחיזוק הלאומנות והגברת השנאה כלפי הכורדים וקבוצות נוספות במדינה. גם לטרמינולוגיה שאומצה להנצחת הקורבנות באתרים שהותקפו תרומה להקצנת השיח. אירועים מסוג זה מרחיקים את טורקיה מתהליך שלום עם הכורדים, ובה בעת מרחיבים את מעורבותם של אזרחים טורקים וכורדים מן השורה במעשי אלימות.