"כארמה", סרטו החדש והשנוי במחלוקת של הבמאי ח'אלד יוסף שעלה לאקרנים במצרים לרגל "עיד אל-פטר", מספר את סיפור אהבתם של צעיר מוסלמי וצעירה קופטית הנישאים חרף התנגדותם של הסובבים, כשברקע עיסוק בסוגיות כהמרת דת ושחיתות שלטונית.[1] הבמאי המצרי ידוע כמי שאינו חושש לגעת בעצבים החשופים של החברה המצרית, ויש הטוענים כי אופיים המתריס של סרטים קודמים שביים תרמו לאווירה שהובילה להפלתו של הנשיא מובארכ ב-2011.[2] הסרט, שיצא לאקרנים לאחר שנאסר לצפייה על ידי הרשויות המצריות, עורר דיון נרחב ברשתות ובתקשורת בדבר מקומה של הצנזורה בעידן הנוכחי, כשברקע מהלכי רגולציה להסדרת פעילותם של כלי התקשורת במדינה.
הקדימון לסרט, שהופץ במאי, זכה למיליוני צפיות ועורר עניין רב ברשתות החברתיות. לצד גולשים שהתעניינו בסרט וביקשו לצפות בו, היו לא מעט אחרים שקראו להחרמתו, מי מתוך התנגדותו לנישואי מוסלמים-קופטים ולהמרת דת, ומי מחשש שמא העיסוק במעשים פסולים של בכירים בשלטון יעורר דיון ציבורי בלתי רצוי ואף מחאה, והפנו לא פעם את כעסם כלפי הממסד שאפשר זאת. כך לדוגמה, כתב הגולש ג'מאל אל-סנבאטי מקהיר "החרימו את כארמה של ח'אלד יוסף הנתמך על ידי שרת התרבות."[3]
השיח לא נעלם מעיני הרשויות ורגע לפני הקרנת הבכורה ב"עיד אל-פטר" נאסר הסרט לפרסום על ידי הצנזורה, שמשכה אישור קודם שניתן לסרט. ביטול ההקרנה עורר מחאה ברשתות שהתפשטה לפרלמנט והביאה במהרה לביטול החלטת הצנזורה ולמתן אישור מחודש להקרנת הסרט על ידי משרד התרבות כבר למחרת היום. צעד זה גרר גם הוא תגובות ברשת. כך לדוגמה, הגיבה הגולשת רמאן אחמד מקהיר, בפוסט זועם כנגד שרת התרבות ובו כינתה אותה "יצור טיפש" שאינו ראוי למשרתו, ואת במאי הסרט "חיה" ו"כלב" שהזיק למצרים בסרטיו ו"פוגע בדמוקרטיה בתקופת אל-סיסי". הגולשת קראה להחרים את הסרט ואת שרת התרבות.[4] לצד זאת, התפתח שיח בשאלת מקומה של הצנזורה בעידן הרשתות המקוונות. העיתונאי המצרי, ח'אלד מנתצר, הצהיר כי מי שחושב שניתן להחיל צנזורה בעידן האינטרנט משלה את עצמו. לדבריו, יש מי שחושבים שסרט, הצגה או כל יצירת אומנות אחרת יכולים להביא לתפיסת מעוותת של המציאות ומונעים את פרסומם באמתלה שברצונם להגן על הצעירים, ואולם אין הם מבינים שהמציאות המעוותת היא עובדה קיימת ושהאומנות היא בבואה של אותה מציאות. בעידן ה-Google וה-YouTube, יש לשכוח ממושגים כצנזורה, ייעץ מנתצר.[5]
השיח שהתעורר בשאלת חופש הביטוי בעידן הרשתות המקוונות לא נולד בחלל ריק, אלא על רקע צעדים נוספים שנוקטות הרשויות להגבלת התקשורת במצרים. בשבועות האחרונים אישר הפרלמנט המצרי באופן עקרוני שלושה חוקים חדשים המסדירים את הפיקוח על העיתונות, הרדיו והטלוויזיה הרשמיים. לכאורה, מבשרים החוקים על הקמת גוף עצמאי נפרד מהפרלמנט שיפקח על גופים אלה, אך למעשה הם משמרים את הפיקוח של המדינה בתקשורת, בין היתר מכיוון שהנשיא הוא שממנה את ראש הרשות הלאומית החדשה לעיתונות.
תומכי החוק, בעיקר מקרב הממסד, מציגים זאת כהבטחה לביסוס חופש הביטוי. בתוך כך, הם מדגישים שהחוק החדש אוסר על צנזורה ועל הקמת גופי תקשורת המבוססים על אפליה דתית, מגדרית או אתנית. כמו כן, אוסר החוק על מעצר ללא משפט על רקע עבירות פרסום, למעט במקרים של הסתה לאלימות, ואינו מחייב עיתונאים להסגיר את מקורותיהם.[6] הדעה הרווחת בשיח הרשתי. לעומת זאת, היא שהחוקים החדשים הם בבחינת "התנקשות בעיתונות" ועוד ביום העיתונאי החל במצרים ב-10 ביוני. בפוסט שפרסם אחד האתרים התומכים בזכויות עיתונאים נכתב: "ביום העיתונאי המצרי: אל-סיסי מתנקש בעיתונות ושונא את הרשות הרביעית", לצד כרזה עם הכיתוב "הידוק טבעת החנק" (ראו תמונה).
סעיפי החוק העיקריים שעומדים לביקורת ציבורית עוסקים ברשתות החברתיות. אחד הסעיפים, שנודע בכינוי "סעיף האח הגדול", קובע שניתן לחסום או להשעות חשבון ברשת חברתית בעל למעלה מ-5000 עוקבים במידה ובעל החשבון מפרסם ידיעות כוזבות, מוציא דיבה, מסית להפרת החוק או קורא לקיצוניות. עיתונאים ופעילים ברשתות סבורים שניסוח החוק הוא מעורפל במתכוון, ומשום כך יש בו כדי לשמש בסיס לרדיפה ולסתימת פיות. טיעון נוסף כנגד החוקים החדשים הוא שבניסוחם לא היה כל חלק לחברי איגוד העיתונאים או למדיה האלקטרונית.[7] כ-800 עיתונאים חתמו על עצומה וירטואלית נגד אישורם העקרוני של החוקים החדשים,[8] ובעצומה נוספת קראו לאיגוד העיתונאים לכנס דיון חירום ולהתנגד לחוקים.[9] ביקורת דומה נשמעה גם מצד ארגונים עולמיים בתחום זכויות האדם וחופש העיתונות, בכלל זה ארגונים מטעם האו"ם.[10]
הבחירה בעיתוי זה להעברת החוקים בפרלמנט אינה מקרית. ניכר שהממסד המצרי דבק בדפוסי השלטון הישנים. כשם שמובארכ נהג להצר את המרחב הציבורי, ככל שניתן, בעתות מצוקה כבחירות או לקראת אירועים המוּעדים לתסיסה ציבורית, ולפתוח אותו מחדש להוצאת קיטור בחלוף האירועים, כך נוהג גם משטר אל-סיסי. התנהלות זו באה לידי ביטוי במספר אירועים שבהם היה קיים פוטנציאל להתעוררות זעם ציבורי. כך היה סביב הבחירות לנשיאות שנערכו במרץ האחרון, וכך נוהג אל-סיסי עתה, עם העלאת מחירי החשמל. התנהלות זו צפויה להימשך עד לאחר ה-30 ביוני, יום השנה ה-5 להפלת שלטון האחים המוסלמים. הסבר אפשרי נוסף הוא שדעתם של המצרים הייתה נתונה לצום הרמדאן וההכנות לחג עיד אל-פטר, כמו גם למשחקי המונדיאל והציפייה לחזות בהישגיו של הכדורגלן המצרי האגדי, מחמד צלאח, וכך התאפשר למשטר להעביר את החוקים החדשים מתחת לאפם של המצרים.
מצרים מתנהלת כיום במתח שבין שיטות הפעולה של המשטרים האוטוריטריים שהיו נהוגים לפני "האביב הערבי" לבין השיח הפתוח וחסר העכבות הנהוג ברשתות, המשמשות במה לקולות התומכים בחופש הביטוי ולקולות המבקשים להגבילו. לעיתים נדמה שידה של המדינה על העליונה, כמו במקרה של חוקי התקשורת והעיתונות. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שבמקרה של הסרט "כארמה", הלחץ הציבורי הצליח להפוך את החלטת המדינה, לטובת שוחרי חופש הביטוי.
[1] "official trailer "خالد يوسف ", ערוץ היו-טוב של מצר אל-ערבייה, 6 מאי 2018.
[2] "Banned Karma Film Quickly Returns to Cinemas in Egypt With 1st Screening on Eid", al-Bawaba, 13 June 2018; @Nasry, Twitter, 9 September 2013.
[5] חלאד מנתציר, פייסבוק, 13 יוני 2018. בדבריו, התייחס מנתצר גם להחלטת בית הדין המנהלי העליון מסוף מאי 2018, שהורה לחסום את אתר YouTube למשך חודש, לאחר שב-2012 פורסם בו סרטון הפוגע בנביא מחמד. בכך נדחה באופן סופי ערעור שהגישה הרשות הלאומית האחראית לרגולציה של התקשורת על פסק דין דומה, בטענה שהדבר קשה ליישום. ראה : "YouTube to be Get Blocked in Egypt For a Month", NewsGram, 27 May 2018.