במלאת שש שנים לפרסום דו"ח "ועדת אור" שבדקה את השתלשלותם של אירועי אוקטובר 2000, הוקדשה "הרצאת אור" השנתית הניתנת במסגרת תכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, להערכת עבודתה של ועדת החקירה, מסקנותיה והמלצותיה.
הפרופ' למשפטים רות גביזון דנה בבעייתיות העולה מן האפשרות שוועדת חקירה תפסול נבחר ציבור לכהן במשרה פוליטית על סמך אמות מידה שאינן ברורות דיין מבחינה משפטית ובלא אפשרות של ערעור מצדו. לדבריה, ועדות חקירה בישראל אמנם רואות את עצמן מוסמכות לנסח המלצות אישיות גם לגבי נבחרי ציבור, אך מוטב שיימנעו מכך, כפי שנהגה "ועדת אור" ביחס למנהיגי הציבור הערבי. אכזבת המיעוט הערבי מכך שהוועדה לא מצאה "אשמים" בדרג המדיני, מלמדת שעבודתן של ועדות חקירה מעוררת ציפיות בלתי מציאותיות.
פרופ' גביזון ניתחה את הנחות היסוד של הוועדה ואת המלצותיה, אשר הדגישו את אי-השוויון וההזנחה של החברה הערבית בישראל וקישרו בין צמצום הפערים בין שני המגזרים לבין ביטול ההפליה של בני המיעוטים. לדעתה, המתווה שהציעה הוועדה התבסס על הנחת יסוד אופטימית מדי, כאילו קיים בסיס משותף לפעולה של כל חלקי החברה הישראלית. לדבריה, אין חולק על כך שיש לבטל את ההפליה, אך נטושה מחלוקת בדבר מקורם של הפערים בין המגזרים, מכאן שאין כל ערובה לכך שביטול ההפליה יביא לסגירת הפערים. לפיכך נדרשת עבודה פרטנית ומקיפה כדי לקדם את השוויון בין ערבים ויהודים במדינה.
פרופ' גביזון רואה בדו"ח ועדת אור מסמך חשוב המלמד כי ההתמודדות עם היחסים בין הרוב היהודי ובין המיעוט הערבי בישראל היא "אתגר רב-חשיבות שעל הכול להתמודד עמו תדיר משום שאלה הם חיינו בארץ". לדבריה, למדינת ישראל אין חזון אחר מבלעדי החזון שתיארה הוועדה – חיים של הרוב היהודי והמיעוט הערבי זה בצד זה במדינה המקפידה לשמור הן על ייחודה היהודי והן על מאפייניה הדמוקרטיים.