"אני תומך במינה ג'ובראן" נחשב לאחד התיוגים הבולטים ברשתות המצריות שהופצו במהלך חג הקורבן שחל באוגוסט האחרון, המתאר את סיפורה של צעירה מצרית שפרסמה בחשבונה בפייסבוק סרטון ובו נצפה גבר הניגש אליה בשדרה יוקרתית בקהיר ומציע לה להתלוות אליו לבית הקפה הסמוך, לאחר שלדבריה עקב אחריה במכוניתו.[1] ג'ובראן העלתה סרטון נוסף המתעד גבר אחר שפנה אליה עם הצעה דומה באותו האזור, שנה לפני כן.[2] בתוך זמן קצר זכו הסרטונים למאות אלפי צפיות ולמטח של תגובות מתלהמות, לצד תגובות תמיכה והזדהות, בין היתר מצד נשים שהעלו סרטונים נוספים לרשת ובהם תועדו הטרדות מיניות שאירעו במהלך החג. בעקבות זאת התעורר דיון סוער בתופעה הנחשבת לאחת הרעות החולות בחברה המצרית.[3]
"המרכז המצרי לזכויות נשים" (ECWR) העריך ב-2009 כי 83% מהנשים המצריות ו-98% מהנשים הזרות במצרים חוו הטרדה מינית.[4] בדו"ח שנערך במימון האו"ם ב-2013, נמצאו ממצאים חמורים אף יותר לפיהם 99.3% מהנשים במצרים עברו הטרדה מינית לפחות פעם בחייהן.[5] זאת ועוד, בסקר שנערך בידי Thomson Reuters Foundation (ארגון בינלאומי להפצת מידע הפועל מטעם סוכנות הידיעות רויטרס) ב-2017, דורגה קהיר כמטרופולין המסוכן ביותר בעולם עבור נשים, ונקבע כי מצבן בו הולך ומחמיר מאז 2011.[6] העלייה בהיקף התופעה מיוחסת לאירועי "האביב הערבי" במצרים, ולאנדרלמוסיה ששררה במדינה בתקופת המעבר שלאחר נפילתו של מבארכ.
לאורך השנים, ננקטו יוזמות שונות מטעם ארגוני חברה אזרחית למאבק בתופעה. חלקן מתמקדות בקידום חקיקה רלוונטית וענישה מחמירה, בעוד שאחרות פונות לעידוד השיח ולהעלאת המודעות והמעורבות החברתית בנושא. בין הניסיונות לעורר מודעות לתופעה דרך המרחב הרשתי, ישנו קמפיין שהושק לפני כשנה תחת השם AnaKaman# (ובתרגום לעברית, "גם אני"), שהיווה את המקבילה המצרית לקמפיין העולמי #MeToo, ותכליתו שיתוף מקרים של אלימות מינית ברשת החברתית. הקמפיין המצרי לא זכה לפופולאריות רבה, והיקף החברים שהצטרפו לקבוצה עומד על 140 איש בלבד,[7] ככל הנראה בשל חששן של נשים מחשיפה ציבורית הטומנת בחובה גם סכנת מעצר בידי הרשויות. דוגמה לכך במעצרה של הפעילה המצרית אמל פתחי במאי האחרון, לאחר שמתחה ביקורת בפייסבוק על אוזלת היד של הממשל בטיפול בהטרדות המיניות,[8] ונידונה בסוף ספטמבר לשנתיים מאסר באשמת "הפצת ידיעות כוזבות".[9]
בדיון שהתפתח ברשתות עם פרסום סרטוניה של ג'ובראן, בלטו קולותיהם של גולשים שדחו את טענותיה בדבר הטרדה מינית והטילו עליה את האחריות לגורלה. חלק מהמגיבים יצאו להגנת המטריד לכאורה, והאשימו את ג'ובראן בניסיון להתפרסם על חשבונו. אחרים תקפוה על רקע לבושה הפרובוקטיבי לראייתם, וטענו כי בכך היא מזמנת לעצמה יחס שכזה, בשעה שטענותיה נגד הבחור הושמו ללעג. הסלוגן "באה לקפה?" הפך ל"מם" (meme), סיסמה הומוריסטית ויראלית המתפשטת ברשת, ונעשה בו שימוש לפרסומת עבור רשת בתי הקפה Dunkin’ Donuts (ראה תמונה), שהסירה אותה זמן קצר לאחר מכן.[10]
בעקבות ההתקפות נגד ג'ובראן הושק התיוג "אני תומך במינה ג'ובראן", שהפך לפופולארי במיוחד לאחר שהשדרנית סאלי עבד אל-סלאם הפיצה באינסטגרם תמונה שלה בחברת ג'ובראן לאות סולידריות.[11] בין התגובות שהופצו במסגרת התיוג, תגובתה של גולשת מצרית המכנה עצמה "אישה חזקה" שהתייחסה לטענה כי אין מדובר בהטרדה מינית: "בושה לחברה התומכת במטרידן ותוקפת את הקורבן. בא בגסות רוח [בהתייחסה למטריד] ומבקש ממנה להתלוות אליו לבית קפה, כאילו שמקובל הדבר שמישהו יבוא ויבקש מאחותו [של כל גבר באשר הוא] לשבת עימו בבית קפה."[12] גולשת נוספת צייצה: "אני תומכת במינה ג'ובראן ובזכותה של כל אחת ללכת בביטחון, גם אם היא לא לטעמךָ ואם הופעתה ולבושה אינם מוצאים חן בעיניךָ. אני תומכת בה [ויוצאת] נגד התפשטות המחשבה המגוחכת לפיה הופעתה [של ג'ובראן] מצדיקה את היחס הזה כלפיה. אני תומכת בה משום שהיא לא ביצעה שום פשע שמצדיק שישמיצו אותה בצורה כזו."[13]
הוויכוח חרג מתחומי הרשת והגיע לפתחו של מוסד אל-אזהר, האוניברסיטה הדתית החשובה במצרים וסמכות הלכתית בעולם הסוני בכלל. בסוף אוגוסט, באופן חסר תקדים, גינה אל-אזהר את תופעת ההטרדות המיניות, בפוסט שהופץ בדף הפייסבוק של המוסד בזו הלשון: "הטרדות הן התנהגות אסורה מבחינה הלכתית והתנהגות מגונה לגמרי שאין להצדיקה." עוד נכתב בפוסט כי אל-אזהר עקב אחר הדיון שהתנהל לאחרונה ברשתות החברתיות שכלל טענות לפיהן הצעירה שותפה לפשע או אחראית לו בהתנהגותה ובלבושה, ופסק כי "הטרדה – ברמיזה, במילים או במעשים – היא התנהגות אסורה וסוטה ההופכת את בעליה לחוטא על פי השריעה."[14] בתוך ימים ספורים זכה הפוסט לעשרות אלפי צפיות ושיתופים. בצד התגובות שבירכו על ההצהרה, נמשך מטח התגובות מצד גולשים שהדגישו את אחריותן של הנשים לתופעה וטענו כי בכדי להפסיקה אַל לְנשים להתאפר, עליהן להתלבש בצניעות ולצאת לרחוב בליווי קרוב משפחה שיגן עליהן. בתגובה להודעת אל-אזהר, כתב הגולש המצרי יאסר עלי: "הלוואי שתפרסמו פוסט המורה לנערות להיות צנועות ולא להתגנדר לצד נזיפה בו זמנית בנערים, אלו הם שני צדיו של אותו המטבע."[15]
בטרם נרגעו הרוחות מסרטוני ג'ובראן, נחשף סיפור נוסף של הטרדה מינית בראשית ספטמבר, כשהנפגעת היא מי אל-שאמי, כתבת העיתון המצרי הנודע "אל-יום אל-סאבע", שהגישה תלונה בגין הטרדה מינית מצד אחד הממונים עליה. אל-שאמי התלוננה גם נגד מגיש תכנית טלוויזיה שהשמיע בתכניתו את טענותיו של המטריד לכאורה, וצידד באמירות לפיהן מדובר בניסיון להתנקם באיש על רקע פוליטי, מבלי שניתן לה או למי מטעמה האפשרות לטעון כנגד. גם במקרה זה נחלקו התגובות ברשתות המצריות בין התומכים במטריד לכאורה, לתומכי הנפגעת שהשיקו את התיוג "אני תומך במי אל-שאמי".[16]
מצרים עשתה מספר צעדים חשובים במסגרת המאבק בהטרדות המיניות, אך יעילותם חלקית בלבד. הבולט שבהם נעשה ב-2004, עם תיקון חוק העונשין במסגרתו הוגדרה לראשונה הטרדה מינית כפשע, אף שבפועל מדובר בהגדרה צרה של התופעה שאינה מתייחסת לכל סוגי ההטרדות. המקרים המתוארים במאמר מלמדים על שינוי תודעתי המתבטא בנכונות להיחשף, להתלונן, להתנגד ולהיאבק בתופעה המטרידה ובהכשר החברתי הניתן לכך, בה בעת שהם חושפים תפיסות מושרשות של האשמת האישה. התערבותו של אל-אזהר בסוגיה היא ציון דרך חשוב, אך מוגבל בהשפעתו. הצלחת המאבק מחייבת צעדים משמעותיים נוספים בתחומי החקיקה, האכיפה ההסברה והחינוך במצרים.
[1] Youtube.com, 16 August 2018. Last accessed 30 August 2018.
[2] Youtube.com, 14 August 2018. Last accessed 30 August 2018.
[3] Mary Totry, “Women and the Arab Spring: The Phenomenon of Sexual Harassment in Egypt,” in Onn Winckler and Elie Podeh (eds.) The Third Wave: Protest and Revolution in the Middle East (Jerusalem: Carmel, 2017), 319-334 [Hebrew].
[4] Nehad Abul Komsan. “Sexual Harassment in the Arab Region: Cultural Challenges and Legal Gaps.” In Findings from the Conference on “Sexual Harassment as Social Violence, and its Effect on Women. 2009. Last accessed 29 August 2018.
[5] Deeb, B. E. “Study on Ways and Methods to Eliminate Sexual Harassment in Egypt: Results.” Outcomes and Recommendations Summary.
[6] "Study on ways and methods to eliminate sexual harassment in Egypt." New York: UN Women (2013). Last accessed 29 August 2018.
[8] Youtube.com, 14 August 2018. Last accessed 29 August 2018.
[9] “Egypt: Woman human rights defender and sexual harassment survivor sentenced for speaking out”, Amnesty International, 29 September 2018. Last accessed 2 October 2018.
[10] Mohamed Khairat, “'Teegy Neshrab Coffee?' Egyptians Mock Sexual Harassment,” EGYPTIAN STREETS, 16 August 2018. Last accessed 4 September 2018.
[11] @Sally Abdelsalam, Facebook.com, 23 August 2018. Last accessed 29 August 2018; @sallyabdalsalam, Instagram.com, 21 August 2018. Last accessed 5 September 2018
[12] @su5ryat_alqadar, Twitter.com, 29 August 2018. Last accessed 29 August 2018.
[13] @SodfaBa3dechi, Twitter.com, 21 August 2018. Last accessed 5 September 2018.
[14] @OfficialAzharEg, Facebook.com, 27 August 2018. Last accessed 29 August 2018.
[15] Ibid.
[16]@May Elshamy, Facebook.com, 2 September 2018. Last accessed 4 September 2018.