סוגיית חופש הביטוי זוכה לחשיבות מיוחדת במרוקו בשל רצון הממלכה ליישם צעדים שיקרבו אותה לאירופה, יביאו לשיפור שיתוף הפעולה הכלכלי עמה ואולי אף יאפשרו את הצטרפותה לקהילה האירופית. מדיניות זו החלה בתקופת המלך הקודם חסן השני וממשיך אותה בנו, המלך הנוכחי, מוחמד השישי. לא בכדי הפך ערך זה לאחד הרעיונות המרכזיים בחוקה החדשה משנת 2011 שהתקבלה כמענה להתפתחויות "האביב הערבי" והרצון לבלום את תהפוכותיו בשערי הממלכה. תנועות מחאה חברתיות-כלכליות הפועלות כיום ברשתות החברתיות במרוקו מטיבות לנצל את חופש הביטוי שמאפשרת הפלטפורמה לקידום האינטרסים שלהן, אך בד בבד מתמודדות עם הגבלות שמטילים השלטונות בממלכה, המחדדות את הפער בין המדיניות לבין המציאות.
שיח מרכזי ברשתות החברתיות במרוקו עוסק כיום בשלוש תנועות מחאה בולטות בתחום החברתי-כלכלי. הראשונה והבולטת שביניהן היא תנועת החראכ (Hirak), שאותה מובילים אנשי האמאזיע' (Amazigh, עברית: "אנשי החופש"), קבוצה אתנית במזרח התיכון ובצפון אפריקה שגודלה מוערך בכ- 15 עד 20 מיליון בני אדם המוכרים גם כברברים (Berbers). הקהילה האמאזיע'ית בצפון מרוקו מונה 3 מיליון בני אדם ונחשבת לחשובה במיוחד בין הקבוצות האמאזיע'יות, בין היתר בשל ההיסטוריה שלהם של התנגדות למלך חסן השני. שורשי התנגדות זו מצויים עוד בימי מלחמת ריפיאן במהלכה נלחמה ספרד בשנות העשרים של המאה הקודמת נגד הכוחות הברברים הבדלניים שפעלו להשגת עצמאות בצפון מרוקו. מלחמת ריפיאן סימנה את הקהילה האמאזע'ית בצפון מרוקו כאופוזיציה לוחמנית והכתיבה בהמשך גם את יחסו של מלך מרוקו כלפיהם. אזור צפון מרוקו סובל מהזנחה מתמשכת ומהיעדר תשתיות באזור הריף ובעיות אלו תופסות מקום מרכזי בדרישות תנועת חֽראכ.
על תחושות חוסר השייכות והשוליות שחשים בני אזור הריף ניתן ללמוד לדוגמה מתגובה שהעלה גולש מבני האמאזיע' כמענה לפוסט בו הואשמו בני אזור הריף בכך שאינם חשים מרוקאיים: "הריף הוצף בדם, נדחק לשוליים, נרדף ונדחק הצידה בידי המלך חסן השני. אנשים שהפגינו למען זכויותיהם הוכו ונשלח לכלא, אין זה פלא שאנו חשים שונים".[1] התבטאויות מעין אלו מבטאים את העובדה שהמרחב הדיגיטלי ממלא תפקיד חשוב בבניית הזהות האמאזע'ית שמנסה תנועת החראכ לטפח בין שאר מטרותיה. התנועה מחזיקה בחשבונות טוויטר רבים, חלקם פיקטיביים כנראה, בשם אנשים פרטיים כביכול, באמצעותם היא מפיצה מידע ותמונות אודות פעילי התנועה שנכלאו בשל התנגדותם למשטר, תוך גינוי ההתעללות בהם לכאורה מצד השלטונות.
שתי תנועות המחאה האחרות המזינות את שיח המאה החברתי-כלכלי במרוקו נוקטות בגישה מתונה יותר בהתנהלותן הרשתית. הן משתמשות ברשתות כדי להפיץ ולשתף מידע אודות המצב הכלכלי-חברתי בממלכה, אך נזהרות מלתקוף ישירות את המלך. אחת מהן היא תנועה חסרת-שם רשמי, שגולשים מסוימים מכנים כ"תנועת החרם במרוקו", אשר הושקה בפייסבוק במחאה על יוקר המחייה והפערים החברתיים-כלכליים. תנועה זו התמקדה בהחרמת שלושה מותגי מזון מובילים ויקרים במרוקו שהפכו לסמל לפערים הכלכליים בממלכה: מותג המים סידי עלי (Sidi Ali), מותג השמן אפריקיה (Afriquia), והיוגורט דנונה. הקמפיין נגד דנונה לבדו גרף עד כה מעל ל-37 אלף ציוצים בארבעה חודשים,[2] ושמו של המותג משמש לזיהוי התנועה בידי חלק מתומכיה שהעניקו לה את השם "חרם דנונה" (Boycott Danone).לאחרונה הועלתה טענה מצד פרשנים לפיה מדובר, למעשה, בתנועה פוליטית מאורגנת שתכליתה לתקוף פוליטיקאים מקומיים, אם כי הטענה לא גובתה בראיות. [3] התנועה השלישית היא הריג (Hrig) וגם היא קמה על רקע התסכול ממצב הכלכלה בממלכה. הקמפיין שמקדמת הריג מעודד הגירה ממרוקו לספרד, המייצגת בעבור הציבור המרוקאי את אירופה בכללותה. העידוד הזה נתפס כדרך נוספת לבקר את המערכת השלטונית.
שלושת תנועות המחאה מציגות מטרות זהות הכוללות חתירה לשינוי ולרפורמציה במרחב הפוליטי והכלכלי, תוך גינוי החולשה הכלכלית והפערים החברתיים המשמעותיים בין המעמד הגבוה למעמד הנמוך במרוקו. הצלחת התנועות להביא את דברן מתבטאת בעובדה שסוגיות אלו עומדות כיום כאמור בלב השיח הציבורי הרשתי. גולש בשם המשתמש @KarimaExperience המזוהה עם תנועת חראכ, כתב בציניות "כל כך צנועים הם בגדי מי שנקרא "מלך העניים"! כל חברי משפחת המלוכה סביב המלך מוחמד ה-6 נהנים מאורח חיים יקר ופזרני במיוחד על חשבון משלם המיסים... זוהי הסיבה לכך שבני העם המרוקאי סובלים מעוני!".[4] לדבריו צירף הגולש את תמונת מלך מרוקו לצד תמונת נער הישן ברחובות (תמונה). בתגובה נוספת נכתב בצרפתית: "המרוקאים מחרימים מוצרים המיוצאים בידי מרוקו העשירה",[5] כדרך להמחיש את הבדלי המעמדות הקיימים בממלכה.
שלושת תנועות המחאה זוכות לתמיכה מצד ארגוני זכויות אדם בעולם. תמיכה מגיעה גם מצד מרוקאים המתגוררים מחוץ למדינתם, העושים שימוש בתיוגים נפוצים כגון #חרם (מקאטעון) להפצת מידע במרחב הרשתי בדבר התכנסויות ואירועים מחוץ למרוקו, לצד פרסום תמונות סלפי הנושאות מסרים של סולידריות עם המאבק.[6] את ההתגייסות הנרחבת של הפזורה המרוקאית באירופה ובקנדה ניתן להסביר על רקע הקשר ההדוק המתקיים בין הגולים למדינתם, בין היתר בשל העובדה כי הם וילדיהם עודם נחשבים לאזרחי הממלכה.
שלטונות מרוקו נוקטים בצעדי תגובה שונים כדי להגביר את פיקוחם ושליטתם על המרחב הרשתי,[7] כולל על תנועות החרם הכלכליות. דוגמה לכך אפשר למצוא בהרשעת העיתונאי חמיד אל מחדאוי בסוף יוני האחרון על רקע "אי התכחשות לניסיון לפגוע בביטחון המדינה". העיתונאי הועמד לדין בעקבות שיחות טלפון שקיים עם גולה מרוקאי המתגורר בהולנד אודות תנועת החראכ, במסגרתם הצהיר הגולה על רצונו להסתיר נשק ברכבו ולייבאו למרוקו. העיתונאי נמצא אשם ונידון לשלוש שנות מאסר. המקרה ממחיש את שאיפת השלטונות המרוקאים להוכיח את שליטתם על המתרחש גם מחוץ לגבולות המדינה,[8] ולהצר את צעדיהם של אזרחים מרוקאים המבקרים את השלטון.[9] יש בצעדים כאלו גם התרסה כלפי הולנד באופן ספציפי, על רקע האשמותיה כלפי שלטונות מרוקו בדבר פגיעה בזכויות אדם באזור הריף וסירובה לשתף פעולה עם מרוקו בנושאים הקשורים למרוקאים הגולים בעלי האזרחות הכפולה. המשפט הוא חלק ממסגרת רחבה יותר של פעולות חקירתיות ומשפטיות בהן נוקטים שלטונות המדינה במטרה להגביל את פעילות תנועת ההריג במרחב הרשתי.[10]
בממלכה שבה נמנעו האזרחים באופן מסורתי מלדון בנושאים רגישים, משמש המרחב הרשתי במה לדיון בנושאים ציבורים תוך חשיפת הציבור לחולשה הפוליטית והחברתית-כלכלית של מרוקו ולביקורת כנגד המשטר. התגייסות הגולשים המרוקאים בממלכה ומחוצה לה למאבק תנועות המחאה החברתיות-כלכליות היא נרחבת. ואולם בעוד שהמאבק נגד מותגי המזון היוקרתיים נושא פירות,[11] מוקדם להעריך את הצלחתן של תנועות החראכ וההריג. השלטונות המרוקאים פועלים, מצידם, להחלת מעקב ופיקוח על המרחב הרשתי, בצד השקת חוקים שנועדו להביא לעצירת טרנדים רשתיים כדוגמת תנועות המחאה החברתיות-כלכליות.
[1] @un_rifain, Twitter.com. 21 October 2018. Last accessed 24 November 2018.
[2] Soufiane Chahid, "A French study tries to find out the origins of the Boycott," TelQuel, 7 October 2018. Last accessed 8 October 2018.
[3] Ibid.
[4] @KarimaExperien1, Twitter.com, 10 August 2018. Last accessed 28 November 2018.
[6] @SolidarityHirak, Facebook.com. Last accessed 28 November 2018.
[7] Rica Ancari, "The Interior ministry wants to end the diffusion of videos showing the crossing in patera" TelQuel, 19 September 2018. Last accessed 12 October 2018.
[8] Via La Redaction, "The Journalist Hamid El Mahdaoui condemned to three years of prison" TelQuel, 29 June 2018. Last accessed 24 August 2018.
[9] Ibid.
[10] See Rica Ancari, "The Interior ministry wants to end the diffusion of videos showing the crossing in patera". Rida Ancari, « L'Intérieur veut mettre fin à la diffusion de vidéos montrant des traversées en pateras », Telquel, 19 September 2018, last accessed 8 October 2018.
[11] See Soufiane Chahid, "A French study tries to find out the origins of the Boycott".