ארדואן שלף את קלף הדת כדי להשיג ניצחון בקלפי, אך הפעם ללא הצלחה

ב-31 במרץ התקיימו בטורקיה הבחירות לרשויות המקומיות שהסתיימו במפלה למחנה הלאומני שבראשו עומד נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שאיבד את השליטה בערים אנקרה ואיסטנבול. חשיבותן של הבחירות המקומיות רבה משום שבתפיסה הרווחת במדינה מדובר במדגם מייצג של הבחירות הכלליות לפרלמנט ולנשיאות. בשל כך התמקדו הקמפיינים של המפלגות בסוגיות מדיניות ובהן כלכלה, דת וביטחון, במקום בסוגיות מקומיות הנוגעות למועצות האזוריות ולעיריות. בשעה שהמשבר הכלכלי תפס את עיקר תשומת הלב הציבורית, התקיימה בטורקיה הפגנה לציון יום האישה הבינלאומי שהפכה לעימות אלים בין כוחות הביטחון לנשים הפמיניסטיות שהואשמו מאוחר יותר בחוסר כבוד לאסלאם. ארדואן ניצל תפנית זו וקישר אותה לאירועים בינלאומיים בעלי אופי דתי שהתרחשו בסמיכות וכללו את המהומות בהר הבית שבירושלים והפיגוע במסגד בניו זילנד, במטרה להסיט את השיח הציבורי לסוגיה הדתית.

המפלגה השלטת בראשות ארדואן, מפלגת הצדק והפיתוח (AKP), כרתה ב-2015 ברית עם מפלגת התנועה הלאומית (MHP) של הלאומנים הטורקים. מן העבר השני של הקשת הפוליטית בטורקיה ישנו המחנה החילוני-לאומי הכולל את המפלגה החילונית הטורקית, "מפלגת העם הרפובליקנית", שחברה ל"המפלגה הטובה", שהתפצלה מתוך ה-MHP. בתווך ישנה המפלגה הכורדית, "מפלגת העמים הדמוקרטית" (HDP), שסובלת מנידוי מצד המפלגות משני צידי המתרס, וזאת על אף שמצעה קרוב יותר למחנה החילוני-לאומי. קרבה אידיאולוגית זו לצד העובדה כי המפלגה הכורדית נמנעה מלהכריז על מועמדים מטעמה לבחירות המקומיות במחוזות השונים, בהם איסטנבול ואנקרה, מרמזות על התמיכה השקטה של הכורדים במחנה המתנגדים לארדואן. נקודה זו עומדת לרועץ בעיני גולשים המזוהים עם ארדואן שהאשימו את המפלגות היריבות בשיתוף פעולה עם ה"מחבלים הבדלניים" ,קרי הקבוצה המזוינת הכורדית, "מפלגת הפועלים של כורדיסטן" (ה-PKK). על הרקע הזה טענו הגולשים כי מדובר במערכת בחירות "גורלית" לקיומה של טורקיה.[1] גולשים המזדהים עם המחנה החילוני-לאומי דחו טענה זו והצביעו על "פחד מכישלון" של ה-AKP בבחירות המקומיות, ובמיוחד בבירה אנקרה.[2]

ההיסטוריה של הפוליטיקה הטורקית מלמדת כי המפלגה שזוכה בבחירות בערים הגדולות צפויה על פי רוב להכריז על ניצחונה גם בבחירות הכלליות. ארדואן שמודע לתופעה זו, עשה כל שביכולתו כדי למנוע את תבוסת מפלגתו בבחירות המקומיות. הוא הורה לעיריות שונות שנמצאו תחת שליטת מפלגתו, בדגש על איסטנבול ואנקרה, להקים דוכנים לממכר פירות וירקות במחירים מסובסדים על מנת לבלום את עליית המחירים בשוק, וזאת במטרה לרכך את הביקורת הציבורית הגוברת נגד ממשלתו לנוכח המצב הכלכלי הרעוע שבו נתונה טורקיה.[3] הלכה למעשה, המשיכו גולשים המזדהים עם האופוזיציה להאשים את הממשלה במשבר הכלכלי והפיצו תצלומים המתעדים תורים ארוכים בדוכנים שהוקמו בהוראת ארדואן, במטרה להדגיש את העוני ההולך וגדל בטורקיה.[4] גולשים תומכי ארדואן שיבחו את המהלך והצביעו על המתקפה הכלכלית שמנהלים גורמים חיצוניים נגד טורקיה, ובפרט המערב ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, כגורם העיקרי למשבר הכלכלי,[5] תוך שהאשימו את מפלגות האופוזיציה בשיתוף פעולה עם גורמים אלה.[6]

האירוע שהביא לתפנית בשיח הציבורי לקראת הבחירות המקומיות היה פעילות המחאה שקיימו תנועות פמיניסטיות ביום האישה הבינלאומי בסמוך לכיכר תקסים שבאיסטנבול. כבכל שנה, הוגבלה המחאה למדרחוב איסתיקלאל, לאחר שהכניסה לכיכר תקסים נאסרה על ידי המשטרה (בשל רגישות המקום מאז אירועי גזי פארק ב-2013). הנשים המוחות התעקשו להיכנס לכיכר ונתקלו בהתנגדות תקיפה מצד המשטרה שהשתמשה נגדן באמצעים לפיזור הפגנות אשר הסלימה את העימות. התקרית תועדה והופצה ברשתות החברתיות והובילה לביקורת נוקבת מצד גולשים אסלאמיסטים שטענו שהנשים לא כיבדו את הקריאה לתפילה שנשמעה מאתר הבנייה של המסגד החדש שבכיכר תקסים, וזאת על אף שבניית המסגד טרם הושלמה והמבנה עוד לא נפתח לתפילות.[7] בתוך זמן קצר הפך הסרטון לוויראלי ופוליטיקאים רבים, ובראשם  ארדואן, ניצלו את ההזדמנות להסיט את הדיון הציבורי לנושא הדתי. הנשיא גינה את התנהלות הנשים וטען שהן לא מכבדות את האסלאם. גולשים תומכי ארדואן אימצו את עמדתו, כינו את הנשים "כופרות" והפיצו תמונות של דגלי טורקיה על רקע צריחי המסגד במטרה להעביר את המסר כי אף אחד אינו רשאי להשתיק את הקריאה לתפילה .[8] הגולשות הפמיניסטיות דחו את טענות האסלאמיסטים והאשימו את המשטרה בכך שבעצמה לא כיבדה את הקריאה לתפילה.[9]

במהלך קמפיין הבחירות המשיך ארדואן להיצמד לנושאים דתיים. ביטוי לכך התקבל בביקורת שהשמיע ארדואן כלפי ישראל לנוכח התנהלותה מול המהומות שפרצו בהר הבית בירושלים, ובפרט כלפי כוחות הביטחון הישראליים שלא כיבדו את כללי העלייה להר ונכנסו למסגדים עם נעליהם. ואולם, האירוע שהטיב להותיר את הנושא הדתי בכותרות היה מתקפת הירי בשני המסגדים בקרייסטצ'רץ' שבניו זילנד שהתחוללה ב-15 במרץ על ידי איש ימין קיצוני, שבמהלכה נרצחו 50 בני אדם. האירוע זעזע טורקים רבים וסרטונים ותמונות מהמתקפה הציפו את הרשתות הטורקיות. בנוסף, הפיצו הגולשים את המסרים האנטי-אסלאמיים ואנטי-טורקיים שהופיעו על גבי הרובה שבאמצעותו טבח המחבל במתפללים. אלה כללו את השם מילוש אוביליץ', שהרג את הסולטן העוסמאני מוראט ה-I בשדה הקרב ב-1389; "טורקופאגו" (הלקוח מהשפה היוונית ופירושו "אוכל הטורקים"), כינוי שניתן ללוחם יווני שהצטיין בהרג טורקים במלחמת העצמאות של יוון; והשנה "1683" שבה נערך "קרב וינה" שבו ניצחו כוחות נוצריים את העוסמאנים שצרו על העיר. הגולשים הפיצו גם את המנשר שפרסם המחבל, טרם צאתו למתקפה, ובו הציע לטורקים לעזוב את שטחי מדינתם המצויה ביבשת האירופאית, שגרם לזעם בקרב הציבור הטורקי. גולשים רבים טענו כי הזיכרון הקולקטיבי של "הצלבנים" אודות התבוסה לעוסמאנים נותר כשהיה, והוא שמתחזק את שאיפתם "לשחרר את קונסטנטינופול."[10] מיעוט מקרב הגולשים אף שיתף קריקטורה שנויה במחלוקת שהופיעה בעיתון האיסלאמיסטי "Misvak" ובה נראה רובה עם מסרים אסלאמיסטים המזכירים את ניצחונות האסלאם על נצרות, ובכלל זה רמיזה לביצוע השואה הארמנית מ-1915 בקנה הרובה, שזכה לגינוי נרחב מצד גולשים משני קצוות הפוליטיקה הטורקית.[11]

הסיכוי לתבוסת ארדואן בבחירות המקומיות בבירה אנקרה אילץ אותו להתמקד בסוגיות כבדות משקל כדת, ולהפיל את האחריות למשבר הכלכלי בטורקיה על גורמים חיצונים עוינים, במקום להתמקד בנושאים הקשורים לרשויות המקומיות. תופעה זו באה לידי ביטוי גם ברשתות החברתיות כאשר ארדואן ואנשיו מצטיירים כמי שמובילים את השיח הציבורי, בשעה שהאופוזיציה מוצאת את עצמה בצד המגיב. ואולם, את התפנית העיקרית בהלך הרוח הציבורי יש לזקוף לאופן שבו עשה ארדואן שימוש בתכנים כוזבים לצורכי תעמולה, בהתייחסו לתקרית שאירעה במחאת הנשים. חרף המאמצים הניכרים, ניכר כי אסטרטגיה זו לא צלחה נוכח המפלה שספג מחנה ארדואן בבחירות המקומיות בערים איסטנבול ואנקרה, שעברה לראשונה מאז 1994 לידי המחנה החילוני. דומה כי הפעם המשבר הכלכלי המחריף גבר על הטיעון הדתי, שאותו רגיל ארדואן לשלוף בעתות מצוקה כאמצעי להסטת תשומת הלב הציבורית מענייני השעה, וכי לראשונה מזה שנים קיים סיכוי אמיתי להחלפת שלטונו של הנשיא  ארדואן.