"אנו רוצים לחיות" – המרי העממי ברצועת עזה בראי הרשתות החברתיות

ב-14 במרץ פרצו במפתיע מהומות שנמשכו מספר ימים במוקדים שונים ברצועת עזה במחאה על יוקר המחיה ובדרישה מהנהגת חמאס להפחית את גובה המסים. לפני שהמחאה הנדירה למדי הזו דוכאה באלימות על ידי כוחות הביטחון של חמאס, היא הספיקה לגלוש גם אל הרשתות החברתיות. ברשתות ביטאו צעירים וצעירות בעזה את תחושת המיאוס שלהם משלטון חמאס וביטאו נחישות לשנות את המציאות הקשה על ידי המשך הפגנות. גל המחאה זוכה לתמיכה ולעידוד מצד יריבי חמאס, ובראשם אנשי פת"ח ותומכי הרשות הפלסטינית (הרש"פ), ואף מצד אזרחים במצרים והמפרציות. חמאס מתקשה להתמודד עם המחאה מבית ועסוקה בעיקר בשיח אפולוגטי ובהאשמת גורמים זרים, ובראשם הרש"פ, באחריות למהומות.

המחאה העממית בעזה הינה במידה רבה תולדה של המצוקה הכלכלית החריפה הנמשכת זה כמה שנים ברצועה. בין ביטוייה, שיעור אבטלה גבוה של צעירים העומד על כ-52%, המדרבן רבים מהם לניסיונות הגירה; שיעור עוני גבוה, כאשר כ-60% מתושבי עזה נמצאים מתחת לקו העוני; והיעדר בטחון תזונתי לכמחצית מהתושבים. זאת לצד שלל תחלואים חברתיים ובהם עלייה בהיקף המכורים לסמים המוערך ב-200 אלף ובשיעור הפשיעה, המעידים על המשבר הכלכלי-החברתי העמוק שבו מצויה עזה.[1] בין הגורמים התורמים לכך ניתן למנות את הסגר שמטילות ישראל ומצרים על הרצועה מאז 2007, בעקבות השתלטות חמאס בכוח על הרצועה ואי-כיבוד ההסכמים שנחתמו בין הרש"פ לישראל ולמצרים; החלטת ארצות-הברית לקצץ יותר מ-200 מיליון דולר בתקציב הסיוע לעזה בספטמבר 2018; ומאמציה של הרש"פ להחליש את הנהגת חמאס באמצעות קיצוץ המשכורות של פקידות הרש"פ בעזה וקיצוץ המימון לתשלום חשבון החשמל של הרצועה. ואולם, מה שהיה לזרז העיקרי לפרוץ המחאות העממיות הוא החלטתה של הנהגת חמאס בתחילת מרץ לגבות מס  על יבוא מוצרי בסיס לעזה.

המחאה פרצה במחנה ג'באליה ובדיר אל-בלח בצפון עזה והתפשטה לעבר חאן יונס שבדרומה. היקף המשתתפים בה נאמד במספר אלפים. תושבים מעזה, ובהם תומכי פת"ח, קראו להמשיך במחאות גם בימים הבאים, חרף מאמצי הדיכוי הקשים של כוחות הביטחון של חמאס שכללו ירי חי לעבר המפגינים ומעצר של כ-700 מתוכם. במקביל, התפשטה המחאה למרחב הרשתי ובין התיוגים הבולטים שהופצו במסגרתה: "אנו רוצים לחיות" ו"מהפכת הרעבים",  בצירוף תמונה של אגרוף קמוץ.[2] קבוצת אקטיביסטים מעזה בשם "חראכ אל-כראמה" (תנועת הכבוד) המגדירה עצמה כ"תנועה של צעירים למען חופש הביטוי בעזה" בלטה בהעלאה ובהפצה נרחבת של חומרי הסברה בגנות חמאס ברשתות, ובהם סרטונים ותמונות שתעדו את הדיכוי האלים שהפעילו מנגנוני הביטחון של חמאס כלפי המפגינים ואת פציעותיהם. חלק מהחומרים הופצו גם באנגלית כדי למשוך את תשומת לב הקהילה הבינלאומית לדיקטטורה ולאלימות שמשליטה חמאס ברצועה. הקבוצה אף עודדה את התושבים שנפגעו מידי חמאס "לתעד את כל הפשעים של מיליציות חמאס ולשלוח את התיעוד ללשכת התובע בבית הדין לפשעים בינלאומיים" לכתובת אימייל ספציפית. [3]

במסגרת המחאה הרשתית העלו הגולשים סרטונים ובהם תיעוד סיפורים אישיים של תושבים מעזה על החיים הקשים תחת הנהגת חמאס. באחד הסרטונים נראה אדם בעל מוגבלות פיזית שסיפר בדמעות כי כל שהוא מבקש הוא לקבל פת לחם לו ולהוריו החולים.[4] בסרטון אחר סיפרה צעירה כי החיים ברצועה הפכו לבלתי נסבלים, ההשכלה הגבוהה הפכה למותרות וספסלי הלימודים נותרים לרוב ריקים מכיוון שצעירים וצעירות נאלצים לעבוד לאורך כל היום בכדי לכלכל עצמם, מה גם שיש חוסר משווע במשרות.[5] סטודנט מעזה הלומד בלונדון ציין כי ל-90% מתושבי עזה אין מה לאכול בעקבות המצב הקשה הנמשך למעלה משש שנים, בעוד ש-10% הנותרים, הכוללים את הנהגות חמאס ופלגים אחרים, נהנים מ"סיר הבשר". לדבריו, "אין לה [לחמאס] מושג כיצד לשנות את המצב בעזה", וכי עד כה הנהגת חמאס סיבכה את עזה בשלוש מלחמות עם ישראל שרק דרדרו את תושביה מהפח אל הפחת. הלה הדגיש כי הוא איננו מאמין לתיאוריות הקונספירציה של חמאס הגורסות שישראל והרש"פ אחראיות למצב ברצועה, וציין כי הנשק של חמאס איננו נשק של כבוד מכיוון שהוא, לדבריו, "היחיד בהיסטוריה הפלסטינית שהופנה נגד בני העם הפלסטיני".[6] גולשים אחרים פרסמו בחשבונות הפייסבוק שלהם רשימה של שמות חבריהם שנעצרו בידי חמאס בכדי להפעיל לחץ לשחרורם. כך לדוגמה השיק גולש מעזה המתגורר כיום בדוחא תיוג בשם "איפה עאמר" על שם אחיו העיתונאי שנעצר בידי חמאס.[7] 

תומכי פת"ח ברצועה ומחוצה לה ריכזו מאמץ לשלהב את הרוחות. ב-17 במרץ פורסם סרטון ובו קרא רעול פנים לתושבי עזה לצאת במחאה עממית לא אלימה בתאריכים 21-20.[8] תומכי פת"ח אף ציינו כי "המופתי" של חמאס, השיח' יונס אל-אסטל, התיר את דמם של המפגינים בטענה כי חל איסור הלכתי למרוד בהנהגת חמאס ומי שמפר אותו נחשב לכופר, הממחיש את הבחירה של חמאס להתעלם ממצוקות העם הפלסטיני ולדכא כל גורם המאיים על התנועה.[9] גם בהנהגת הרש"פ מחו על הדיכוי האכזרי שנקט חמאס. ב-19 במרץ שידרה הרש"פ בפייסבוק מסיבת עיתונאים שבה השתתפו אנשי דת מוסלמים, נוצרים ושומרונים שגינו את חמאס ואיימו להתערב, וזאת מבלי שפירטו כיצד ההתערבות תבוא לידי ביטוי. ואולם, גולשים רבים בגדה וברצועה פקפקו במידת הרצינות של רש"פ לסייע לתושבי עזה וטענו כי היא מספסרת בדמם למטרות פוליטיות מבלי שהיא מתחשבת בטובתם, כפי שמתבטא הדבר במעורבותה בהידוק המצור על עזה. גולשים אחרים הביעו חשש שהתבטאויות אלה עשויות להוביל להתנגשות דמים בין פת"ח לחמאס. אחד מהם אף הציע להזמין כוח בינלאומי שיבטיח את בטחון תושבי עזה.[10]

בשיח הרשתי בלטו גם קולות גינוי של גולשים מהמפרץ וממצרים. גולשים סעודים רבים השתתפו בתיוג בשם "חמאס רוצחת את תושבי עזה" ובו תיארו את ההסלמה בעזה כ"אביב הערבי של עזה" ואת הנהגת חמאס ככנופיה צמאת דם הפועלת בשירותה של איראן ואיננה בוחלת בהרג נשים וילדים.[11] עבד אל-ח'אלק עבדאללה, יועצו של שליט אבו דאבי, כתב בחשבון הטוויטר שלו: "האם תנועת חמאס הפכה לממשלת כיבוש ברצועת עזה ]?]. הגיע הזמן לשחרר את עזה מהכיבוש, הדיכוי והאכזריות של חמאס."[12] גולש סעודי כתב: "תודה לאל שירושלים נמצאת בידי הציונים ולא בידי הערסים של חמאס [...] מי ייתן ועזה תשוחרר מידי חמאס."[13] גולשים מצרים האשימו את אמצעי התקשורת של טורקיה וקטר בצביעות נוכח היעדר סיקור תקשורתי של המרי העממי בעזה. היו אף גולשים שקראו למצרים להתערב צבאית בנעשה בעזה כדי לשמור על שלום התושבים.[14]

בתגובה למחאה בשטח וברשתות השיקה חמאס קמפיין הסברה שכלל הודעת התנצלות בפני המפגינים שנפצעו וקריאה למנגנוני הביטחון להקפיד על שמירת זכויות התושבים. כמו כן, הדגישה חמאס כי היא עושה את כל המאמצים כדי לספק לתושבים את אמצעי הקיום הנדרשים ומבקשת לשמור על שלומם.[15] ב-19 במרץ הפיצה חמאס ברשתות כרוז ובו האשימה את "הרשות של רמאללה ומנגנוני הביטחון שלה" הזוכים לתמיכה בינלאומית, בבחישה בענייניה של עזה ובהסתה למרי נגד הנהגת חמאס. לדבריה, הרש"פ היא האחראית המרכזית לבעיות העוני והאבטלה בעזה נוכח תמיכתה בסגר ובניצול הפוליטי המחפיר של צרכי העניים והמובטלים.[16]

גם אם נדמה שההפגנות נגד הנהגת חמאס בעזה רוסנו ברמת השטח, הרי שבמרחב הרשתי ממשיך להתנהל שיח מחאה גובר. צעירי עזה מעזים לחשוף תחושות מיאוס, ייאוש ואכזבה עמוקה מדרכה של הנהגת חמאס. לשיטתם, האחרונה פשטה את הרגל מכל הבחינות, לרבות מהבחינה המוסרית בעקבות הפעלת כוח נגד בני עמה. אמנם בשיח הרשתי קיימת מעורבות של שחקנים חיצוניים דוגמת פעילי פת"ח, אך ניכר שמדובר במחאה עממית אותנטית שפעיליה קצו במציאות הקיימת והם נכונים להרחיב בשנית את מעגל המחאה לרמת השטח. תגובת הנהגת חמאס מתאפיינת בחוסר אונים ובחשש עמוק לאובדן בסיס התמיכה העממי שלה, שעלול להובילה לחפש אחר דרכים להסטת המחאה מבית לעבר אויב מחוץ, ובפרט לעבר ישראל.