פני סודאן לאן?

מתחילת אפריל נמצאת סודאן במצב ביניים, לאחר שמחאה אזרחית מתמשכת הצליחה להביא להדחת עומר אל-בשיר מתפקיד נשיא סודאן, שאותו מילא במשך שלושים שנה, אך טרם התייצב אופיו והנהגתו של המשטר. בשעה שהמועצה הצבאית הזמנית שקמה בסודאן מבקשת לכונן ממשלה זמנית בראשות הצבא, ברחבי סודאן ממשיכות להתקיים הפגנות המוניות הקוראות להשלים את המהפכה ולהביא לכינון שלטון אזרחי. בעיני המפגינים נחשב המשטר הצבאי בבחינת המשך למשטרו האוטוריטרי של בשיר והסכמה לכך מהווה מבחינתם כישלון של המהפכה. תפיסה זו משתקפת גם בשיח הרשתי, וגולשים רבים קוראים לדחות את המשטר הצבאי ולמניעת התערבות של כוחות זרים הפועלים להותרתו על כנו.

מאמצע דצמבר אשתקד התקיימו בסודאן הפגנות המוניות בערים רבות נגד משטר בשיר, שהיו המשך למחאות שהובילו בשנים האחרונות מגזרים שונים בחברה הסודאנית.[1] הפגנות אלו הבשילו לכדי הדחת בשיר על-ידי הצבא ב-10 באפריל. את מושכות השלטון נטל תחילה שר ההגנה הסודאני עוואד אבן עוף, שנחשב למקורב לבשיר, אך הוא נאלץ להתפטר לאחר יממה בעקבות דרישת המפגינים.[2] החליף אותו עבד אל פתאח אל בורהאן, אף הוא ממקורבי בשיר, ששימש כמפקד הכוחות הסודאנים הנלחמים בתימן במסגרת הקואליציה הערבית בהנהגת סעודיה. בהקשר הזה יש לציין כי רוב הכוחות הסודאנים המשתתפים בקואליציה זו משתייכים למיליצית הג'ינג'אויד הידועה לשמצה, שביצעה (ועודה מבצעת) את הג'נוסייד בדארפור ובעטיה הואשמו ב-2009 בשיר ושרים נוספים במשטרו בפשעים נגד האנושות ע"י בית-הדין הבינלאומי בהאג, ומאז הם מבוקשים על ידו.[3] בורהאן הבטיח "לעקור את המשטר [הקודם]" והורה על שחרור מאות עצירים פוליטיים שנעצרו תחת חוקי מצב החירום שעליו הכריז בשיר בסוף פברואר. חרף הנכונות שמציגה ההנהגה הצבאית להיענות לדרישות האזרחים, הלכה למעשה היא פועלת לשמר את הכוח בידי האליטה הצבאית ולא להעבירה לידי הכוחות האזרחיים במדינה.

המועצה הצבאית הזמנית נדחתה על-ידי המפגינים המבקשים שינוי יסודי של צורת המשטר באמצעות כינון שלטון אזרחי. הלך רוח זה מתבטא בשיח שהתפתח ברשתות החברתיות הקורא לאזרחים למחות מול המפקדה הכללית, מקום מושבה של המועצה הצבאית הזמנית, כדי לשמר את רוח המחאה, תחת התגיות #מדניה_בס (רק [שלטון] אזרחי), #אלכלמה_ללשעב_אלסודאני (המילה [קרי הזכות שייכת] לעם הסודאני), ו-#אעתצאם_אלקיאדה_אלעאמה (ישיבת מחאה מול המפקדה הכללית). הגולשים העלו תמונות שמתעדות מפגינים המתכוננים לחודש הרמדאן, שהחל ב-5 במאי, על מנת לאותת לצבא כי בכוונתם להמשיך ולמחות במקום עד שיתקבלו דרישותיהם לשלטון אזרחי.[4] בתמונה אחרת מוצגים ה"השהידים של מהפכת 19 בדצמבר" – מפגינים שנורו ונהרגו על-ידי משטר בשיר במהלך ההפגנות, זמן קצר לאחר פרוץ המחאה ההמונית.[5] בתגובה להודעת המועצה הצבאית על כוונתה להקים ממשלת מעבר בראשות הצבא, הצטרפו מאות מפגינים למחאה מול המפקדה הכללית כשהם זועקים את סיסמאות המהפכה.[6]

חששם של המפגינים בנוגע לעתיד סודאן הוא כפול. מחד גיסא, רבים חוששים שהמועצה הצבאית הזמנית לא תמסור את השלטון לידי הגורמים האזרחיים, כפי שראשיה התחייבו לעשות לאחר הדחת בשיר, אלא תמשיך לשלוט במדינה, כפי שקרה במצרים לאחר ההפיכה הצבאית שביצע הגנרל עבד אל-פתאח אל-סיסי ביולי 2013. חשש זה בא לידי ביטוי בקריקטורה פופולרית שהופצה ברשתות המציגה את שר ההגנה אבן עוף מטפס במדרגות השלטון – מהמועצה הצבאית למשרד ההגנה וממנו לראשות המדינה.[7] מאידך גיסא, חוששים המפגינים מהתערבות של כוחות זרים בתהליכים הפנימיים בסודאן ובעיצוב פניה של המדינה. בשעה שארצות-הברית, בריטניה ונורבגיה קוראות למועצה הצבאית לכבד את דרישות המפגינים ולהעביר את השליטה במדינה לגורמים אזרחיים,[8] מצרים, סעודיה ומדינת האמירויות הערביות המאוחדות (מאע"מ) הביעו את תמיכתן בשלטון המועצה.

את תמיכת המדינות הערביות במשטר הצבאי יש לבחון על רקע המאבק האזורי רחב ההיקף נגד מה שהן מגדירות "תנועות קיצוניות", ובראשן תנועת האחים המוסלמים. מדינות אלו רואות במהפכה העממית בסודאן ובהדחת בשיר סכנה ליציבות האזורית, העשויה להגביר את הכאוס המתחולל במזרח התיכון מאז פרוץ אירועי "האביב הערבי". ביטוי לכך התקבל בדבריו של שר החוץ של איחוד האמירויות, אנואר גרגש, שהביע את תמיכת האמירויות ב"חילופי שלטון מסודרים ויציבים" בסודאן וכתב "חווינו כאוס כללי באזור, ואנחנו לא צריכים עוד ממנו."[9] זאת על אף שמשטר בשיר היה מזוהה בעצמו עם תנועת האחים המוסלמים בשל התמיכה שלה זכה בשיר מצד הפוליטיקאי האסלאמיסט חסן אל-תוראבי בתחילת משטרו, ובשל המקלט שסיפק המשטר הסודאני ב-2013 לאנשי האחים המוסלמים שנמלטו ממצרים לאחר ההפיכה הצבאית שהתחוללה בה. הטיב לתאר זאת העיתונאי הסעודי הוותיק עבד אל-רחמן אל-ראשד שהגדיר את משטר בשיר בתור "זרוע של האחים המוסלמים", והוסיף שהאירועים בסודאן הם, בראייתו, חלק ממאבק אזורי כנגד "ההתקדמות המסוכנת של תנועות קיצוניות."[10] נקודה נוספת שמסבירה את תמיכת המדינות הערביות במשטר הצבאי נוגעת לשאיפת סעודיה ואיחוד האמירויות לשמר את השתתפות הצבא הסודאני במלחמה בתימן, כחלק מהקואליציה הסעודית.[11]

אקטיביסטים סודאנים דוחים את ניסיונות "הכוחות הזרים" להתערב במהפכה העממית וברצונו של העם הסודאני. עלאא צלאח, סטודנטית סודאנית שהפכה לאחד מסמליה הבולטים של ההפגנות נגד בשיר, לאחר שתמונה שלה מובילה את אחת ההפגנות הפכה לוויראלית ברשתות, הזהירה בחשבון הטוויטר שלה את סעודיה ואיחוד האמירויות "להפסיק את ההצהרות הבלתי-קבילות ואת התמיכה במועצה הצבאית [...] יש לנו את הכוח להפגין עד שנשיג את יעדינו, עצרו בבקשה עניינים לא דרושים."[12]

מאז הדחתו של בשיר, מתנהלים בסודאן מאבקים בשתי רמות. ברמה הפנים-מדינתית מתנהל מאבק בין הצבא שמעוניין לשמר בידיו את השליטה, לבין המפגינים המבקשים לכונן משטר אזרחי. המאבק השני מתנהל ברמה האזורית וסובב את סוגיית תמיכת סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים במשטר הצבאי. המדינות הללו שואפות לייצב ולעצב את הסדר הפוליטי בסודאן שלאחר בשיר ולמנוע את עליית כוחו של האסלאם הפוליטי או של גורמים אחרים הנוגדים את האינטרסים של המדינות האלה. אולם, מעורבותן בענייני סודאן נתפשת על-ידי המפגינים כהתערבות זרה ושלילית. ההתנגשות בין מאבקים אלו, שכנראה רק תלך ותתעצם בשבועות הקרובים, מעניקה לאירועים המתמשכים בסודאן משמעות החורגת מגבולות המדינה ומבטיחה שאי-היציבות בסודאן תישמר בזמן הקרוב.

 

ד"ר חיים קורן הוא שגריר ישראל לשעבר לדרום סודאן ומצרים. הוא מומחה למדינות אלו ומרצה כיום במרכז הבינתחומי בהרצליה.