קמפיין המחאה של מוחמד עלי נגד ממשלת אל-סיסי

ב-6 בספטמבר החל קבלן מצרי לשעבר בשם מוחמד עלי בקמפיין רשתי שכלל האשמות כלפי נשיא מצרים ובכירים בצבא המצרי בשחיתות כלכלית ובמעילה באמון הציבור, על רקע סכסוך כספי שהתגלע בין הצדדים. הקמפיין הפך ויראלי וזכה לחשיפה יוצאת דופן בעולם הערבי, שבאה לידי ביטוי במיליוני צפיות ובעשרות אלפי שיתופים. שלטונות מצרים ניסו לבלום את הקמפיין, בין אם במאמץ להסיר חומרי התעמולה מהרשת שצלח באופן חלקי מאוד[1] ובין אם בהשקת קמפיין נגדי שנועד להפגין את תמיכת אזרחי מצרים בשלטון אל-סיסי. פעילי אופוזיציה במצרים ומחוצה לה מנצלים את הקמפיין של מוחמד עלי לעידוד הציבור המצרי לפעול לשינוי המציאות לאלתר. עד כה, הצליח הקמפיין להוציא לרחובות אלפים אחדים של מפגינים במוקדים שונים במצרים בקריאות להדיח את אל-סיסי, אך נראה כי לא מדובר בסוף פסוק.

עלי, קבלן אלמוני ושחקן במשרה חלקית, עבד עד לאחרונה בשירות הצבא המצרי במשך 15 שנה. בשל סכסוך כספי עם הרשויות, שלדבריו לא שילמו לו בעבור עבודות שביצע, נאלץ לברוח יחד עם בני משפחתו לספרד, הגם שהסיבות לבריחה זו אינן ברורות דיין. מאז שיצא את גבולות מצרים, החל עלי לפרסם פוסטים וסרטונים עצמיים בתדירות תכופה בחשבון הפייסבוק שלו הנושא את השם "סודותיו של מוחמד עלי", החושפים, לכאורה, שחיתות הפושה בהנהגת מצרים. כך הוא האשים את הצבא בהשקעת הון עתק בבניית מבנים שאין בהם תועלת לאזרח המצרי כמו בתי מלון וארמונות פאר עבור אל-סיסי ואשתו, ובמעורבות גסה בחיי הכלכלה של מצרים.[2] באחד הסרטונים הצהיר עלי כי בני העם המצרי מאסו בתחושת הפחד שמטפח אל-סיסי במדינה,[3] וכי "אל-סיסי צריך להבין שהנשיא איננו המדינה [...]. הנשיא הוא מנהל, ומנהל כושל צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו ולהשתנות."[4]

גולשים מצרים רבים, מרביתם גולים, הצטרפו לדברי הביקורת של עלי ועשו שימוש בתיוגים "די אל-סיסי" ו"מחמד עלי מבייש אותם".[5] הם הדהדו את דבריו של עלי כשציינו את בזבוז כספי הציבור לטובת בניית בתים מפוארים בשעה ששיעורי העוני ויוקר המחיה במצרים מאמירים. אל אלה הצטרפו גולשים ברחבי מצרים שהעלו לרשתות סרטונים בהם התלוננו כי אינם יכולים לסבול עוד את חרפת הרעב וכי הגיעה העת לשבור את מחסום הפחד. לדבריהם, מוחמד עלי אינו מייצג רק את עצמו, אלא את בעיותיהם של חלקים נרחבים מהעם.[6] כמקובל בקמפיינים ויראליים, המירו גולשים רבים את תמונת הפרופיל שלהם בתמונת רקע אדומה המזוהה עם הקמפיין ושנועדה להעביר מסר לאל-סיסי כי הם הוציאו לו "כרטיס אדום".[7]

בקרב המבקרים מבית, בלט קולו של כמאל ח'טיב, פעיל שמאל מצרי, שכתב בחשבון הטוויטר שלו: "העם רוצה להפיל את המשטר [...] הצדק החברתי הוא הדרך שלנו לחירות [...]."[8] חשבון הפייסבוק של ח'טיב נסגר, כנראה בעקבות תלונה שהגישה מצרים להנהלת פייסבוק, ולטענת הגולשים הוא נעצר בידי כוחות הביטחון.[9] מפלגת אל-כראמה הנאצריסטית בראשות חמדין צבאחי הצטרפה אף היא לגל הביקורת, ובחשבון הפייסבוק של המפלגה נכתב כי נבחנת האפשרות להקפיא את פעילותה הפוליטית בשל הסבל שחווים בני העם המצרי במשך חמש שנים (מאז נבחר אל-סיסי לנשיא) ולנוכח דיכוי חופש הביטוי.[10] אגב כך הטילו הגולשים – שגם ביניהם בלטו גולים מצרים – ספק בהישגים שזוקף לעצמו אל-סיסי, כגון מיגור הטרור. מסעד אבו פגר, עובד מדינה מצרי לשעבר המתגורר באירלנד, טען כי המשטר אינו מעוניין לחסל את בעיית הטרור בסיני, אלא להשתמש בו לקידום צרכיו, ובהם השאיפה לזכות בתמיכה ציבורית ולטהר את סיני מתושביה כדי ליישב בה את הפלסטינים, כחלק מ"עסקת המאה" שנרקמה בין מצרים לארצות-הברית.[11]

מוחמד עלי לא הסתפק בהטחת דברי ביקורת נגד המשטר, וקרא לאזרחי מצרים לצאת להפגנות לא-אלימות ב-20 בספטמבר כדי לבער את השחיתות ולהציל את המדינה באמצעות התיוג "יורדים [לרחובות] ביום שישי – מדוע".[12] עלי אף הפציר בשר ההגנה המצרי לעצור את אל-סיסי ולתמוך בהפגנות.[13] גולשים רבים הביעו תמיכה בקיום הפגנות במספר תיוגים ובהם "שיסתלק  אל-סיסי או שנרד לרחוב".[14] שאדי סרור, יוטיובר מצרי, כתב בחשבון הפייסבוק שלו כי על כל אזרח מצרי התומך במהפכה נוספת במצרים לפרסם פוסט אחד לפחות בכל יום תחת התיוג "די אל-סיסי", כדי לחשוף מספר רב של אנשים למחאה. לדבריו, הפחד משתק אנשים רבים מלפעול ויש להשתחרר ממנו.[15] גולש אחר כתב "איננו יורדים [לרחובות] עבור הנילוס, האדמה והשחיתות בלבד. עלינו לחשוב על דם אחינו, מהשהיד הראשון ב[כיכר] אל-תחריר [...]."[16] חייל מצרי רעול פנים העלה סרטון סלפי בו קרא לאזרחי מצרים לתמוך במוחמד עלי ולהשתתף בהפגנות.[17]

ואולם, נמצאו בקרב מתנגדי המשטר גם מי שפקפקו ביכולת לממש את ההפגנות ובאפקטיביות שלהן. חסאם אל-חמלאוי, עיתונאי מצרי סוציאליסטי גולה, ציין בסרטון סלפי שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו, כי כל מחאה שמקורה בהנהגה הפועלת מחוץ לתחומי מצרים נדונה לכישלון בשל הדיכוי והשליטה ההדוקה של אמצעי הביטחון המצריים על המרחב הציבורי וכדי שהיא תצליח יש להקים גרעין קשה של התנגדות בתוך שטח מצרים.[18]

ביום המיועד, 20 בספטמבר, פרצו הפגנות בהשתתפות כמה אלפי מפגינים במספר מוקדים כגון באלכסנדריה ובסואץ שהועברו בשידור חי בעמודי הפייסבוק. כוחות הביטחון שמרו על הסדר ומנעו את התרחבות המחאה תוך שימוש באמצעי אל-הרג כגז מדמיע וסילוני מים. אנשי אופוזיציה מצרים, במיוחד מקרב תומכי האחים המוסלמים, הביעו סיפוק רב מההפגנות וציינו כי מהפכת ה-25 בינואר לא נעלמה, ואף נמצאת במגמת התחדשות ותנופה.[19] בין הקריאות להמשך המחאה, בלטה תגובתו של  סאמי ענאן, רמטכ"ל צבא מצרים לשעבר שנמצא במעצר בית מאז 2018 בשל כוונתו להציע את מועמדותו בבחירות לנשיאות, שכתב בדף הפייסבוק שלו כי המשך המחאה תושיע את העם משלטונו של אל-סיסי ותאפשר את מימוש רצון העם לכונן שלטון דמוקרטי במצרים, "אל תחזרו לבתיכם אלא עם שחרור המדינה מראש המשטר [...]", ואף הפציר באנשי הצבא לעמוד לצד המפגינים.[20]

התגברות המחאה הובילה לקמפיין נגדי מצד תומכי אל-סיסי ומצד אמצעי התקשורת הרשמיים במצרים. אלו הציגו את מוחמד עלי כנציג שורה ארוכה של גורמים חתרניים הנתמכים בידי תנועת האחים המוסלמים המבקשים לערער את יציבות המדינה באמצעות הפצת "פייק ניוז" והכפשות. התומכים השיקו תיוג בשם "הבה ונשלים את כברת הדרך יחד עמך אל-סיסי", והעלו סרטונים ותגובות תמיכה במדיניות אל-סיסי.[21] מספר אומנים מצרים אף התגייסו להפקת סרטון בו הביעו תמיכה באל-סיסי תחת הכותרת "אנו איתך הנשיא, ושהבוגדים ישתקו."[22] באשר להפגנות, הבהירו תומכי המשטר כי האחים המוסלמים ורשת אל-ג'זירה ניפחו מעל כל פרופורציה את היקפן, תוך כדי שימוש בתמונות ישנות, כדי להציג מצג שווא. מספר גולשים אף ציינו כי ההפגנות אינן משרתות את העם והזהירו מפני התדרדרות שתוביל את המדינה לכאוס בטחוני ולמשבר כלכלי.[23] אל-סיסי הגיב אף הוא להאשמות של מוחמד עלי בהדגישו כי צבא מצרים נקי מכל רבב ונקי כפיים והודה כי הוא בונה ארמונות, אך למען מצרים.[24]

קמפיין המחאה של מוחמד עלי ממשיך לזכות לתהודה נרחבת בתחומי מצרים ומחוצה לה, כשעלי מוצג ברשתות כגיבור שהשכיל לחשוף את ערוות המשטר ברבים.[25] גורמי אופוזיציה המעוּדדים ממגמה זו, מבקשים להרחיבה באמצעות השימוש ברשתות החברתיות וטוענים כי מדובר ביריית פתיחה המבשרת על שבירת מחסום הפחד ועל תחילתה של מחאה עממית.[26] הפעם, לצד מחנה האחים המוסלמים הידוע בהתנגדותו הבולטת כלפי המשטר, בולטים קולות אופוזיציה נוספים ובהם כוחות ממחנה השמאל, צעירים א-פוליטיים וייתכן מאוד שגם אנשי צבא, שאינם מרוצים מהתנהלות המשטר. היקף המחאה הרשתית ממשיך, אם כן, להתרחב ונדמה שמדובר ב"סיר לחץ" העלול להתפרץ בשנית חרף מאמצי המשטר לבלום זאת, כולל במרחב הרשתי.