
בשנים האחרונות הפכו הרשתות החברתיות לזירה מרכזית לניהול מאבקן של הנשים באיראן נגד האפליה הנהוגה כלפיהן בתחומים מגוונים. הסוגיה חזרה לסדר היום עם פרוץ מחאת הרעלה בינואר האחרון שהחלה באקט מתריס של צעירה איראנית שהסירה את הרעלה והניפה אותה לעיני כוחות הביטחון. המחאה, שהתרחבה למספר ערים מרכזיות באיראן, שבה וממחישה את הפוטנציאל הטמון ברשתות להעלאת המודעות הציבורית לזכויות הנשים והפיכתן לאמצעי להפעלת לחץ על שלטונות איראן להתאים את מדיניות המשטר לשינויים החברתיים והתרבותיים שעוברת החברה האיראנית.
בימים הראשונים למחאה הציבורית שפרצה באיראן בסוף דצמבר 2017, והתמקדה בעיקר סביב המצוקות הכלכליות והחברתיות של השכבות המוחלשות בחברה האיראנית, התייצבה צעירה איראנית בשם וידא מוואחד מול שוטרים ברחוב "אנקלאב" ("המהפכה") כשהיא גלויית ראש, כמחאה נגד כפיית הרעלה הנהוגה ברפובליקה האסלאמית. עד מהרה הפכה מווחאד מודל לחיקוי עבור עשרות נשים שיצאו לרחובות במספר ערים מרכזיות באיראן, ובראשן טהראן, והסירו את כיסוי הראש שלהן. מחאת הנשים זכתה לחיזוק משמעותי כאשר תמונותיהן של הנשים ללא רעלה שותפו אלפי פעמים ברשתות החברתיות תחת התיוג "הבנות של רחוב המהפכה" (#دختران_خیابان_انقلاب). במספר מקרים הצטרפו למחאה גברים וכן נשים דתיות שהביעו את התנגדותן לכפיית הרעלה, אף שהן עצמן הקפידו להתלבש בהתאם לקוד הלבוש האסלאמי המחייב. מוואחד עצמה נעצרה ושוחררה לאחר שבועות ספורים.
גל המחאה האחרון מבטא שלב נוסף במאבק נגד כפיית הרעלה, שהפך בשנים האחרונות לאחד הנושאים המרכזיים בשיח הפמיניסטי המתנהל באיראן, בעיקר ברשתות החברתיות. בקיץ 2012 השיקה קבוצת סטודנטים איראנים קמפיין בפייסבוק תחת הסיסמה: "רעלה בבחירה היא זכותה של האישה האיראנית", שאליו הצטרפו אלפי גולשים מאיראן ומחוצה לה. במאי 2014 התחדש הקמפיין נגד כפיית הרעלה ביוזמת העיתונאית האיראנית הגולה, מסיח עלינז'אד, שהשיקה דף פייסבוק בשם "חירותן החשאית של הנשים באיראן", ובו קראה לנשים איראניות לתעד עצמן ללא רעלה ולשתף את התמונות עם הגולשים. הקמפיין זכה להצלחה רבה ואלפי נשים העלו תמונות המתעדות אותן במרחב הציבורי כשהן גלויות ראש. בשנה האחרונה נטלו עשרות נשים חלק בקמפיין נוסף פרי-יוזמתה של עלינז'אד, אשר קרא לנשים לבטא את התנגדותן לכפיית הרעלה באמצעות עטית רעלה לבנה מדי יום רביעי בשבוע תחת הסיסמה: "יום רביעי הלבן".[1]
ואולם, מאבקן של הנשים האיראניות אינו מתמקד רק בסוגיית הרעלה. בשבועות האחרונים התנהל ברשתות החברתיות שיח סוער סביב שתי פרשיות נוספות הקשורות למעמד הנשים. בחודש דצמבר עוררה זהרא איתואללהי, ראשת "מועצת הנשים החברתית תרבותית" הכפופה למועצה העליונה של המהפכה התרבותית באיראן, סערה בעקבות מאמר דעה שפרסמה בעיתון הרדיקלי "כיהאן". מאמרה עסק בהצעת חוק שגובשה על-ידי האגף לענייני נשים ומשפחה בלשכת הנשיא והוגשה לאחרונה לאישור הפרלמנט האיראני (המג'לס), שנועדה להגביר את מנגנוני האכיפה והחרפת הענישה במקרים של אלימות נגד נשים. איתואללהי מתחה ביקורת חריפה על הצעת החוק וטענה כי הדרך הטובה ביותר להגן על נשים היא להפקיד את ההגנה עליהן בידי גברים מקרב בני משפחתן. הצעת החוק מאמצת, לדבריה, "סגנון מערבי" שעשוי לפגוע במוסד המשפחה ובמעמד הגברים ויביא לשחיקה בערכי החברה האסלאמית המסורתית.[2]
המאמר עורר תגובות חריפות ברשתות החברתיות, שהופצו בחלקן תחת התיוג "נשים נגד נשים", וכללו גם דרישות להדחת איתואללהי מתפקידה. הגולשים טענו כי דבריה מבטאים עמדות חשוכות וקיצוניות ומעודדים אלימות נגד נשים. אחת הגולשות שיתפה בתגובה למאמר את תמונותיה של צעירה מהעיר משהד, שעברה התעללות פיזית קשה מצד בעלה, ובכך ביקשה להפריך את הטענה בנוגע ליכולתם של בני משפחה להגן על נשים מפני אלימות.[3] הכתבת הפרלמנטרית של העיתון הרפורמיסטי "שרק", אמנה שיראפכאן, תקפה, אף היא, את איתואללהי וטענה כי היא אינה מודעת כלל למציאות החברתית בה היא חיה וכי היא אינה ראויה לשמש כמנהלת במגזר הציבורי.[4] לביקורת הצטרפו גם מספר חברות מג'לס רפורמיסטיות. חברת המג'לס פאטמה סעידי, למשל, גינתה את דברי איתואללהי והביאה אותם כדוגמה לכך שגם נשים אחראיות לעיתים לאלימות נגד נשים.[5]
פרשה נוספת, שהסעירה את הרשת, התעוררה בעקבות שידור תוכנית בטלוויזיה האיראנית במהלכה הציעה יועצת נישואין לנשים לעסות את רגלי בעליהן בחלב ולנשקן על מנת לשפר את נישואיהן. היא הגדילה לעשות כאשר ציינה שהדבר נדרש אפילו במקרים שבהן הבעל מכור לסמים ומכה את אשתו, וזאת על מנת להפיג את המתח שלו. הסרטון ובו קטע מן התוכנית הפך עד מהרה ויראלי ברשתות החברתיות ועורר תגובות זעם ולעג, שחייבו את רשות השידור הממלכתית לפרסם הודעת התנצלות.[6]
הפיכת הרשתות החברתיות לאמצעי מוביל להעצמה נשית באה לידי ביטוי בשורת מאבקים שהתנהלו בשנים האחרונות בעניינים שונים הקשורים למעמד האישה, בהם הסדרת מעמדן החוקי של נשים, זכויותיהן בתחום הנישואין והגירושין, כניסתן לאצטדיוני כדורגל, שילובן בתפקידי ניהול במגזר הציבורי והממשלתי והגדלת ייצוגן במוסדות הפוליטיים הנבחרים.[7] ניהול המאבקים הללו ברשת אינו מפתיע, שהרי זו מספקת לנשים זירת פעילות שבה הן נהנות משוויון ביחס לגברים, ומנגישה את עמדתן לכלל החברה. כמו כן, פעילי זכויות האדם והחברה האזרחית רואים בפעילות במרחב הווירטואלי חשיבות מכרעת להגברת המודעות הציבורית בסוגיות אלה. במדיניותו הרשמית של המשטר ביחס לנשים טרם חל שינוי ממשי, הגם שהנשיא רוחאני השמיע במספר הזדמנויות בעבר עמדות בזכות קידום מעמדן של נשים. יחד עם זאת, השפעת השיח הציבורי ניכרת היטב בשיפור ההדרגתי שחל במעמד הנשים האיראניות, כולל השתלבותן הגוברת בפוליטיקה המקומית והארצית, בשוק העבודה ובמוסדות להשכלה גבוהה.
[1] עוד בנוגע למאבק נגד כפיית הרעלה, ראה: רז צימט, "חירותן החשאית של הנשים האיראניות: הקרב על הרעלה ברשתות החברתיות", ביהייב, כרך 2, גיליון 6, יוני 2014, ; רז צימט, "מחאת גולשים איראנים נגד כפיית הרעלה לרגל יום האישה הבינלאומי", ביהייב, כרך 5, גיליון 3, מרץ 2017.
[3] @AzamRasti, Twitter, December 15, 2017. Last accessed March 8, 2018.
[4] @shirafkan82, Twitter, December 26, 2017. Last accessed March 8, 2018; @shirafkan82, Twitter, December 25, 2017. Last accessed March 8, 2018.
[5] @saeidiftm, Twitter, December 26, 2017. Last accessed March 8, 2018.
[7] להרחבה בנוגע לחלק ממאבקים אלה, ראה: רז צימט, "המערכה להגדלת ייצוג הנשים במג'לס האיראני", ביהייב, כרך 3, גיליון 11, דצמבר 2015.