עם השתלטות דאע"ש על שטחים נרחבים בעיראק וסוריה, החל הארגון ברדיפה אחר נוצרים וקהילות מיעוט נוספות שהביאה להתגייסותם של מתנדבים מארצות נוצריות שונות, בעיקר מצפון אמריקה ומאירופה, להגנתם. מספר המתנדבים, שגויסו ברובם באמצעות הרשתות החברתיות, מוערך במאות בודדות.[1] כחלק ממאמץ זה נוצר גם שיח נוצרי נגדי לשיח הרשתי המפותח של דאע"ש, שמשקף אידיאולוגיה אנטי-אסלאמית המזוהה עם הימין החדש במערב, וחולק למרבה האירוניה קווי דמיון לא-מעטים עם השיח הדאע"שי.[2] הזנת המתנדבים בתכנים מסוג זה עלולה לקבל ביטוי בפעולות אלימות שיופנו נגד מוסלמים במדינות המוצא, לכשישובו המתנדבים למדינותיהם עם הידע והניסיון הצבאי שרכשו במהלך הלחימה בשטחי עיראק וסוריה. למעשה, ניתן להיווכח כבר כיום בפעילות בולטת של גורמים אנטי-אסלאמיים שכאלה במדינות המערב.
העמודים ברשת שמטרתם גיוס מתנדבים נוצרים מעוטרים בסמלים ובדימויים צלבניים והם חלק ממערך מסרים מילוליים ולא-מילוליים המצדיקים ומעודדים אלימות דתית נוצרית בצורת "מסע צלב" כנגד האלימות הדתית מוסלמית ובראשה "הג'האד".[3] בין הסמלים, בולט, לדוגמה, דגלם של האבירים הטמפלרים (ראו תמונה) שגורמים שונים המשתייכים לימין הקיצוני במערב עושים בו שימוש, כסמל המשקף את השאיפה להמשיך את מורשת הצלבנים ולהביא למיגור האיום המוסלמי. את תהליך המיגור יש לחולל לשיטתם הן במרחב המזרח תיכוני, בו הוא מגולם בדמותו של דאע"ש, והן בארצות הנוצריות באירופה ובצפון אמריקה, בהן ישנם תומכים המזדהים עם האידיאולוגיה הסלפית-ג'האדית. נוצרת אפוא מעין מקבילה בה מבקשים גורמים אלו להציב את דגל הטמפלרים כנגד "הדגל השחור" של הסלפיה-ג'האדיה. זוהי רק דוגמה אחת לאופן בו יוצרים האתרים הללו שיח שבסופו של דבר דומה בצורתו הסמלית ובאופי תכניו לשיח הג'האדי, רק שמקורו במחנה הנגדי. הדמיון הסגנוני בולט גם בטיעונים הדתיים המוצגים הכוללים לדוגמה שימוש בפסוקים מהברית החדשה שמבטאים את השאיפה להגן על האחים לאמונה הנוצרית ולמגר את האויב והשפעתו מהמרחב הנוצרי.
גורמים המזוהים עם הימין הקיצוני החדש במערב אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה מגייסים את הלוחמים הנוצרים ופועלים לקליטתם ביחידות ייעודיות. אלה כוללות את "גדוד בבילון" הלוחם במסגרת גוף שנקרא "הגיוס העממי" (אל-חשד אל-שעבי), מיליציה שיעית הנהנית מסיוע ותמיכה של איראן; כמו גם, גוף נוצרי הנקרא "המקריבים עצמם" (דויח' נושא, באסיריאנית), שלוחם במסגרת הפשמרגה.[4]
המתנדבים הנוצרים מציבים איום בטחוני בפני הרשויות במדינות מוצאם שעיקר חששם היה מפני חזרתם של הג'האדיסטים, ונאלצות כעת להתמודד גם עם חזרתם האפשרית של אותם נוצרים מיליטנטים למודי קרבות.
כבר בפתח המאה ה-21 גבתה אלימות הימין הקיצוני נפשות בתוך אירופה. בין הדוגמאות הבולטות, פעילות המחתרת הנאו-נאצית בגרמניה בין השנים 2000 ל-2006, שחבריה רצחו עשרה אנשים, רובם ממוצא תורכי, ופוצצו מטעני חבלה ברחובות הומים. גם אנשי שמאל באותם אזורים נתונים לביקורת חריפה בשל תמיכתם בפליטים ומואשמים לעתים בבגידה ובסיוע ל"אסלאמיזציה" של המערב, ועל כן יש גם מי שטוען שצריך לחסלם בשל כך. ביטוי למימוש תפישה זו התקבל במעשיו של אנדרס בהרינג בריוויק, לאומן נורבגי שהזדהה כאביר טמפלרי וטבח ביולי 2011 בעשרות בני נוער ממפלגת העבודה הנורבגית. דוגמה עדכנית מיוני אשתקד היא רצח חברת הפרלמנט הבריטית, ג'ו קוקס, שתמכה בהכנסת פליטים שברחו מהמלחמה בסוריה לבריטניה. שתי הדוגמאות האחרונות למתקפות הימין הקיצוני באירופה התרחשו במהלך חודש יוני והם כוללים את ניסיון הדריסה של מפגינים עיראקים שביצע צעיר נאו-נאצי במאלמו שבשבדיה,[5] ופיגוע הדריסה של מוסלמים ליד מסגד "פינסבורי פארק" בלונדון, שהתרחש חמישה ימים מאוחר יותר, וגרם לפציעתם של שמונה בני אדם.[6]
גם בצפון אמריקה אנו עדים לעלייה באלימות אנטי-אסלאמית. מתחילת השנה התרחשו מספר מקרי אלימות שהוגדרו "פשעי שנאה" ו"טרור". דוגמה לכך באירוע הירי שהתרחש בינואר במסגד בקוויבק בידי לאומן קנדי בשם אלכסנדר ביסונט, והביא למותם של שישה מתפללים; או באירוע הדקירה של שלושה נוסעי רכבת בפורטלנד שבאורגון בסוף מאי, שהתעמתו עם גזען בשם ג'רמי כריסטין לאחר שתקף מילולית שתי נשים מוסלמיות, והביא למותם של שני בני אדם ולפציעתו של שלישי. כפי שניתן להיווכח, אלימות הימין הקיצוני החדש מופנית נגד מוסלמים, אך גם כלפי אנשי שמאל והציבור הרחב שעלול למצוא עצמו בתווך.
אחד מגורמי הימין החדש המרכזיים שהחיו את השיח הצלבני-טמפלרי ברשתות החברתיות בשנים האחרונות היא "הליגה להגנה אנגלית" (English Defence League, EDL), תנועת רחוב שהחלה לפעול באנגליה ב-2009 ובעקבותיה נוסדו קבוצות דומות באירופה ומחוצה לה. תנועה זו רוממה את האבירים הטמפלרים ושאפה להמשיך את מורשתם. הסמל של ה-EDL ושל יתר "הליגות להגנה" הוא הצלב של סנט-ג'ורג', הקדוש הנוצרי הנחשב לפטרונה של אנגליה, שמתחתיו הכיתוב "תחת סמל [צלב] זה נכבוש" (In Hoc Signo Vinces, בלטינית), שהיה לפנים סיסמת הצלבנים. התנועה עושה שימוש נרחב ברשתות החברתיות, ומפיצה "ממים", איורים ותמונות של אבירים צלבנים שאליהם נלווים סיסמאות המאיימות במסע צלב כנגד הג'האד: "הג'האד עובד לשני הכיוונים", ו"אני אראה את הג'האד שלך, ואוביל את מסע הצלב [שלי]".
דוגמה לתנועה שקמה ברוח זו היא "בריטניה תחילה" (Britain First) שעמוד הפייסבוק שלה זכה לכשני מיליון לייקים.[7] פעילי התנועה עורכים מצעדים בשכונות מוסלמיות כשצלבים ודגל הטמפלרים בידיהם ומפגינים בכניסה למסגדים תוך חלוקת העתקים של הברית החדשה. דוגמאות לעמודי פייסבוק נוספים המציגים תכנים נוצריים דומים ואשר מגייסים לוחמים למלחמה נגד דאע"ש אפשר למצוא בשפה האנגלית, ספרדית, צרפתית וגרמנית, המצביעים על כך שמדובר בתופעה נרחבת וחוצת-גבולות, שאינה תחומה למדינה מסוימת.
לסיכום, הימין החדש, האנטי-אסלאמי, במערב מציב איום בדמותם של מיליטנטים נוצרים המתנדבים לצאת לסוריה ועיראק ולהילחם בדאע"ש, או לחילופין לפעול במדינות המוצא נגד תומכים של הסלפיה-ג'האדיה. זרם זה נעזר בשיח סמלי ומילולי "צלבני" המעודד תהליך של הקצנה דתית-נוצרית, ומבליט את התפיסה הרואה באלימות כלי לגיטימי להתמודדות עם האיום הג'האדי, שמתרחבת מהמזרח התיכון לתוך אירופה. כתוצאה מכך, ניתן להבחין, בין היתר, בתהליכי מיליטריזציה של תנועות חברתיות המזוהות עם הימין, והיווצרות של גופים מעין-צבאיים, המורכבים מלוחמים בעלי ניסיון קרבי שצברו בשדות הקטל של סוריה ועיראק, המעוניינים למגר את מה שהם רואים כאויב המוסלמי שמאיים פיזית ורוחנית על הנוצרים ברחבי העולם.
[1] Henry Tuck, Tanya Silverman and Candace Smalley, ““Shooting in the Right Direction”: Anti-ISIS Foreign Fighters in Syria & Iraq”, The Institute for Strategic Dialogue, Horizons Series No. 1, 2016, pp. 8-9.
[2] ההבדל בין הימין הקיצוני החדש לימין הקיצוני המסורתי הוא בהתמקדות של הזרם החדש בנושא יחיד והוא ההתנגדות לאסלאם, וכפועל יוצא מזה התנגדות למוסלמים ולהגירת מוסלמים לאירופה. לכאורה, זרם זה אינו פועל מתוך עליונות גזעית כי אם תרבותית, בעוד הזרם המסורתי חותר נגד הדמוקרטיה ומבקש להחליפה במשטר פשיסטי וגזעני.
[3] הכינוי "צלבנים" לבני ארצות הנוצרים (המערב) התקבע מאז הכריז אסאמה בן-לאדן על "ג'האד נגד היהודים והצלבנים" ב-1998.
[4] ראה הערה 1, עמודים 36-37.
[5] Russia Today, 19 June 2017.
[6] The Guardian, 19 June 2017.
[7] ראו לדוגמא את האתר האינטרנט של "בריטניה תחילה."