ב-27 בינואר חתם הנשיא טראמפ על צו נשיאותי האוסר על כניסת פליטים מסוריה ללא הגבלת זמן, משהה באופן זמני קליטת פליטים משאר מדינות העולם, ומונע כניסת נוסעים לארה"ב למשך 90 יום משבע מדינות מוסלמיות, ובהן איראן. מיד עם פרסומו עורר הצו סערה בארה"ב ומחוצה לה, ובכלל זה באיראן שהגיבה לו בחריפות. משרד החוץ בטהראן כינה את הצו "עלבון גלוי כנגד העולם המוסלמי והאומה האיראנית בפרט", והוסיף כי הצעד יירשם בהיסטוריה כ"מתנה נהדרת לקיצוניים ותומכיהם".[1] ביקורת חריפה התקבלה גם מצד גולשים איראנים המגלים בדרך כלל פתיחות רבה יותר ביחס לארה"ב לעומת תומכי המשטר המסתייגים מכך, כמו גם מצד גולים במערב. הגולשים הציגו את ההחלטה כבלתי צודקת וכפוגעת בחפים מפשע, והיוו משום נייר לקמוס ליחסה המורכב של איראן כלפי ארה"ב.
בימים הראשונים שלאחר כניסת הצו לתוקף הוצפו הרשתות החברתיות בתגובות של גולשים איראנים תחת התיוגים (אשטאגים) "לא לאסור הגירה", "לא לאסור ויזת סטודנטים", ו"עצור את האיסור על איראן". הגולשים שיתפו ברשת את חוויותיהם האישיות של עשרות אזרחים איראנים, חלקם בעלי תושבות קבע בארה"ב ("גרין קארד"), שנתקעו בשדות תעופה ברחבי העולם ללא יכולת להגיע לארה"ב או עוכבו בנמלי התעופה האמריקאים. את עיקר תשומת הלב משכו מקרים בהם נמנעה או עוכבה כניסתם של סטודנטים איראנים, בהם דוקטורנטים באוניברסיטאות אמריקאיות מובילות, שביקשו להגיע לארה"ב לאחר שהתקבלו ללימודים או לשוב אליה לאחר שבילו חופשה עם בני משפחתם באיראן או באירופה. מקרים אלה הוצגו כעדות לכך שהצו פוגע בעיקר באזרחים תמימים, ולא בטרוריסטים פוטנציאלים.
בשיח שהתפתח ברשתות סביב הצו הנשיאותי הדגישו הגולשים את תרומתם של מהגרים ממוצא איראני לארה"ב. בתגובות נכתב כי לא זו בלבד שהמהגרים האיראנים אינם מסכנים את ביטחון ארה"ב, אלא אף תורמים לחברה, לכלכלה ולתרבות האמריקאיות. לחיזוק הטענה מנו הגולשים בשמותיהם של מהגרים בולטים ממוצא איראני, כדוגמת המתמטיקאית זוכת מדליית פילדס לשנת 2014, מרים מירזח'אני, המכהנת כפרופסורית באוניברסיטת סטנפורד; אומיד כורדסתאני, יושב ראש טוויטר ומנהל העסקים הראשי לשעבר של חברת גוגל; ופייר מוראד אומידיאר, מנכ"ל מייסד ויושב ראש חברת איביי (eBay).
את עיקר הביקורת עוררה העובדה כי הצו לא כלל אזרחים ממדינות מוסלמיות הנחשבות כ"יצואניות טרור" מובילות, ובהן ערב הסעודית, איחוד האמירויות ומצרים, מהן יצאו מרבית המפגעים במתקפת ה-11 בספטמבר. איראן, לעומת זאת, נכללה ברשימה חרף העובדה כי אזרחיה לא היו מעורבים בפיגוע זה ובפיגועים אחרים שבוצעו על אדמת ארה"ב לאורך העשורים שלאחריו. הבחנה זו הוצגה כעדות לכך שהחלטת הנשיא טראמפ, שנועדה למנוע כניסת טרוריסטים לארה"ב, נגועה כביכול בשיקולים כלכליים הקשורים בעסקיו באותן מדינות מוסלמיות שלא נכללו ברשימה. תחושות דומות התעוררו בעבר בקרב האיראנים בעקבות נאומו של הנשיא ג'ורג' בוש בינואר 2002, ובו הכליל את איראן במסגרת "ציר הרשע", על אף הסיוע שהעניקה למאמץ האמריקאי למיגור שלטון הטאלבאן באפגניסטאן.
במחאה שהתעוררה ברשת כנגד הצו נטלו חלק גם ידוענים ממוצא איראני, ובהם הבמאי אסע'ר פרהאדי, שסרטיו "פרידה" ו"הסוכן" זכו בפרסי האוסקר לסרט הזר, האחרון שבהם בטקס שנערך זה עתה. פרהאדי הודיע מראש כי החליט להחרים את הטקס במחאה על מדיניות הנשיא טראמפ. גם השחקנית האיראנית תראנה עלידוסתי, המשחקת בסרטו האחרון של פרהאדי, הצטרפה למחאה נגד הצו הנשיאותי. בציוץ בחשבון הטוויטר שלה כינתה עלידוסתי את הצו "גזעני" והודיעה כי תחרים, אף היא, את טקס האוסקר.[2]
בצד הביקורת שהופנתה כנגד הנשיא טראמפ, היו שהפנו אצבע מאשימה כלפי איראן בטענה שגם היא נושאת באחריות להחלטת הממשל האמריקאי. מספר גולשים טענו כי אין להתפלא מכך שנשיא אמריקאי פועל באופן זה נגד האיראנים, לאחר שבמשך 38 שנה שורפים באיראן את דגלי ארה"ב וקוראים "מוות לאמריקה". הם הצביעו על יחסם הדואלי של אזרחי איראן כלפי ארה"ב: מחד גיסא, הם מפגינים עוינות פומבית כלפי ארה"ב ומאידך גיסא, רבים מהם מבקשים לאמץ את התרבות האמריקאית, מעוניינים להגר לארה"ב ונפגעים כאשר זו נוקטת גישה תקיפה כלפי איראן. אחרים הצביעו על האירוניה הטמונה במאבק המשטר האיראני בצו האמריקאי. אחד הגולשים לעג לראש הרשות השופטת האיראנית, סאדק לאריג'אני, שגינה את האיסור על כניסת מוסלמים לארה"ב בטענה שהוא מנוגד לעקרונות זכויות האדם. הגולש תהה כיצד יכול אדם, שעומד בראש רשות האחראית להוצאתם להורג של אלפי אזרחים איראנים מדי שנה, להאשים את ארה"ב בהפרת זכויות אדם.[3] כמה גולשים האשימו את אזרחי איראן בצביעות לנוכח היחס המזלזל והמשפיל שהם מפגינים כלפי פליטים אפגאנים המבקשים מקלט בארצם. בתגובה אחרת נכתב כי האיראנים, שכניסתם נמנעה לארה"ב, היו תומכים בהחלטת טראמפ אילו במקום למנוע את כניסתם שלהם, הוא היה אוסר רק על כניסת ערבים.[4]
הגם שהצו הנשיאותי עורר תגובות זעם בקרב איראנים בעלי השקפות פוליטיות שונות, הצטמצמה ההתייחסות מצד גולשים איראנים המזוהים עם תומכי המשטר למספר תגובות. אלה הציגו את הצו כהוכחה נוספת לעוינות ההיסטורית מצד ארה"ב כלפי איראן. ניתן להסביר את אדישותם היחסית של תומכי המשטר בכך שהצו פוגע בעיקר בסטודנטים ובאזרחים איראנים המשתייכים למעמד הבינוני המשכיל ומזוהים בדרך כלל עם מבקרי המשטר. זאת ועוד, תומכי המשטר האיראני בימין השמרני מגלים לרוב עוינות כלפי בני-ארצם המבקשים להגר למערב, ובמיוחד לארה"ב, הנחשדים על-ידם כבעלי תפיסות ליברליות ואנטי-מהפכניות.
המגבלות על כניסת נוסעים מאיראן לארה"ב נתפסו על ידי האיראנים לא רק כהחלטה לא-צודקת נוכח הפגיעה בזכויותיהם הלגיטימיות, אלא גם כאקט משפיל ומבזה שהצית מחדש את רגישותם המוכרת של האיראנים לגילויי התנשאות או פגיעה בגאוותם הלאומית. הביקורת הנרחבת נגד הצו הנשיאותי הצליחה לאחד תחתיה אזרחים וגולים כאחד, חרף חילוקי הדעות הפוליטיים המאפיינים בדרך כלל את החברה האיראנית. אף כי הצו הנשיאותי הוצג על-ידי הממשל האמריקאי כצעד שנועד למנוע את כניסתם של טרוריסטים לארה"ב כחלק ממאבק כולל בטרור, הרי שאופן יישומו גרר התגייסות נרחבת של אזרחים איראנים כנגד מה שנתפס על-ידם כהחלטה המושפעת משיקולים לא עניינים. העניין הרב שגילו האיראנים בצו הנשיאותי מוכיח פעם נוספת את החשיבות שהם מייחסים למדיניות ארצות-הברית כלפי ארצם, ואת חששם מפני הסלמה מחודשת ביחסים בין שתי המדינות בעקבות בחירתו של הנשיא טראמפ.
[1] "Iran to respond in kind to Trump’s insulting visa restrictions: Foreign Ministry", Press TV, 28 January, 2017.
[2] @t_alidoosti, Twitter, 26 January 2017. Last accessed 16 July 2018.
[4] @NasserHadjiloo, Twitter, 29 January 2017. Last accessed 16 July 2018.