מבקרי שלטון או בוגדים? התגובות ברשתות למכתב הגולים האיראנים לטראמפ

קריאתם הפומבית של פעילים איראנים גולים לנשיא ארצות-הברית הנבחר, דונלד טראמפ, לאמץ מדיניות תקיפה כלפי איראן עוררה בסוף דצמבר סערה ציבורית רחבה באיראן. זמן קצר לאחר פרסום המכתב, הוצפו הרשתות החברתיות באלפי תגובות של גולשים איראנים, כולל מקרב מבקרי המשטר, שהסתייגו מהמכתב וראו בנכונות של בני-ארצם לשתף פעולה עם זרים לשם הפעלת לחץ על איראן, חציית קו אדום ומעבר מביקורת לגיטימית על המשטר לסיוע בלתי ראוי ליריביה של איראן.

בסוף דצמבר האחרון שלחו 30 פעילים איראנים גולים מכתב לטראמפ בו קראו לו לבטל את הסכם הגרעין עם איראן ולהרחיב את הסנקציות כנגד משמרות המהפכה, מוסדות פיננסיים שבשליטת המנהיג העליון ובכירים איראנים המעורבים בהפרת זכויות אדם. מטרתם המוצהרת הייתה להגביר את הלחץ על המשטר בטהראן ולתרום להפלתו.[1] על המכתב חתומים עיתונאים, פעילי זכויות אדם ואסירים פוליטיים לשעבר, בהם אחמד באטבי,  ממובילי הפגנות הסטודנטים בשנת 1999, שתמונה שלו בחולצתו המוכתמת בדם הפכה לאחד מסמלי המחאה, וארש סובחאני, סולן להקת הרוק האיראנית המצליחה "קיוסק" ומי שהנחה את תוכנית הטלוויזיה הסאטירית "OnTen", ששודרה בקול אמריקה בפרסית.

בעקבות פרסום המכתב הזדרזו אמצעי התקשורת האיראנים המזוהים עם תומכי המשטר בימין השמרני לתקוף בחריפות את יוזמי המכתב ולהאשימם בבגידה. העיתון השמרני "סובח-י נו" פרסם בעמודו הראשי את תמונותיהם של חותמי המכתב לצד תמונתו של טראמפ תחת הכותרת "30 מוכרי המולדת" .[2] במאמר דעה שפרסמה סוכנות הידיעות "פארס" נכתב כי אלה שטענו בעבר כי דמם נשפך על-ידי המשטר מעודדים כיום בגלוי את הנשיא טראמפ למצוץ את דמם של בני-עמם.[3]

הביקורת כנגד החתומים על המכתב התרחבה עד מהרה מעבר לחוגי הימין השמרני וכללה גם פעילים פוליטיים ואמצעי תקשורת המזוהים עם המחנה הרפורמיסטי. עבד אל-ואחד מוסוי לארי, פעיל רפורמיסטי ששימש שר הפנים בממשלתו של הנשיא לשעבר, מוחמד ח'אתמי, אמר בריאיון לעיתון "שרק" כי המכתב משרת את האינטרסים של הימין הקיצוני באיראן. הוא הדגיש את תמיכתם של הרפורמיסטים בהסכם הגרעין וטען כי אין כל הבדל בין יוזמי המכתב למתנגדיה הרדיקלים של הממשלה הקוראים לביטולו. פעיל נוסף, חמיד-רזא ג'לאא'י-פור, הצהיר כי אף על-פי שהוא רפורמיסט המאמין שהדמוקרטיה היא הדרך להציל את איראן, הרי שאם איראן או חיי אזרחיה וביטחונם יהיו בסכנה, הוא יהיה מוכן לצאת למלחמה תחת פיקודו של המנהיג העליון.[4] 

שיח ציבורי נרחב התנהל במקביל ברשתות החברתיות שהוצפו באלפי תגובות תחת התיוג "מכתב לטראמפ" (#نامه_به_ترامپ).[5] קומץ גולשים, בעיקר מקרב הגולים האיראנים, הביעו תמיכה במכתב בטענה שהפעלת לחץ חיצוני על איראן היא הדרך היחידה לחולל את השינוי הפוליטי המיוחל. "כאשר מגפי הדיכוי והרודנות דורכים על צווארם של האזרחים, בקשת סיוע ממעצמות זרות אינה רק הגיונית ומוסרית אלא לעיתים אף הכרחית", צייץ אחד הגולשים.[6]

מול התמיכה המצומצמת במחברי המכתב, בלטה מנגד התנגדות רחבה בקרב הגולשים. מבין המגיבים, היו שתקפו את שולחיו במילים קשות וטענו שאינם מייצגים כלל את אזרחי איראן, וכי הם לא יותר מ"בוגדים הפועלים במסווה של אינטלקטואלים ושוחרי חופש המוכנים למכור את בני-ארצם בתמורה לכסף".[7] גולשים אחרים טענו כי שינוי המשטר באיראן אפשרי רק מבפנים ולא באמצעות התערבות אמריקאית זרה. "יש הבדל גדול בין מבקר המשטר התובע רפורמות לבין מתנגד המשטר המוכן לפנות אפילו לאויב כדי להפילו", צייץ אחד הגולשים.[8] מספר גולשים הצביעו על כך שהמכתב נשלח ביום השנה למבצע "כרבלאא'-4" אותו יזמה איראן בשלהי דצמבר 1986 במהלך מלחמתה נגד עיראק. במבצע זה, שהסתיים כעבור יום בתבוסתם הקשה של האיראנים, מצאו עצמם הלוחמים האיראנים בפני לוחמים עיראקים שהסתייעו בפעילי ארגון האופוזיציה האיראני "מוג'אהדין-י ח'לק", שאת בגידתם השוו לזו של שולחי המכתב.[9]

העובדה כי ההתנגדות למכתב נשמעה לא רק מצד תומכי המשטר הובלטה על-ידי גולשים רבים. "רוב גולשי טוויטר בפרסית הוכיחו הערב כי למרות שהם מתנגדים למשטר האסלאמי, הם אינם מוכרי מולדת ובוגדים", צייץ אחד הגולשים.[10] קריאתם של הגולים האיראנים להחריף את הסנקציות נגד איראן עוררה התנגדות מיוחדת בקרב אזרחי הרפובליקה האסלאמית המתגוררים בתוך איראן וסובלים הלכה למעשה מהשפעת הסנקציות על מצבם הכלכלי. אלה טענו כי הסנקציות נגד איראן פוגעות בצורה קשה באזרחיה והקריאה להחריפן מהווה, לפיכך, בגידה של ממש. תמיכה לכך התקבלה מבדיקה כמותית שנעשתה על-ידי חוקר אינטרנט איראני ברשתות החברתיות, יממה לאחר פרסום המכתב, שהעלתה כי למעלה מ-74% מהציוצים שהתפרסמו תחת התיוג "מכתב לטראמפ" נשלחו מתוך איראן.[11] חותמי המכתב, לעומת זאת, הדגישו לאחר פרסומו כי כוונתם הייתה לסנקציות ממוקדות נגד משמרות המהפכה והמשטר ולא לסנקציות גורפות העלולות לפגוע גם באזרחיה.

הביקורת החריפה מצד גולשים איראנים רבים למכתב חושפת את עוצמת החשש בקרב אזרחים איראנים לגורלו של הסכם הגרעין בעידן טראמפ. החרפת הלחץ על איראן וביטולו האפשרי של הסכם הגרעין על-ידי הממשל האמריקאי החדש עלולים, בראיית הציבור האיראני, להחריף את המשבר הכלכלי ולנפץ את התקווה לשיפור כלכלי בעקבות הסכם הגרעין. נוסיף על כך את ההתנגדות הרחבה באיראן למדיניות הסנקציות הנתפסת כאמצעי לחץ בלתי לגיטימי של המערב הפוגע בריבונותה של איראן. לבסוף, ההתגייסות הציבורית נגד המכתב, כולל מצד מבקריו החריפים של המשטר, נעוצה ברגישות של הציבור האיראני להסתייעות בזרים על מנת להפעיל לחץ חיצוני על המדינה. התנהלות כזו נתפסת במידה רבה כבלתי-לגיטימית, כחתירה נגד הסולידריות הלאומית וכפגיעה בכבוד הלאומי, ואלה הנוהגים באופן זה עלולים להיות מוקעים כמשתפי פעולה עם זרים וכבוגדים.