איראן מתייבשת: השיח הרשתי סביב מחאת החקלאים במחוז אספהאן

במרץ האחרון פרצו באספהאן שבמרכז איראן הפגנות של חקלאים במחאה על מצוקת המים המחריפה במחוז. אין זו הפעם הראשונה שבה פורצות הפגנות באספהאן על רקע זה, כאשר במרץ 2013 התעמתו חקלאי המחוז עם כוחות הביטחון בעקבות החלטת הממשלה לקצץ במכסות המים של אספהאן ולהקצותם למחוז יזד השכן. כישלון השלטונות לספק מענה לדרישות החקלאים עורר שיח נוקב ברשתות החברתיות המציג ביקורת ציבורית כנגד אוזלת ידו של המשטר, כמו גם מודעות גוברת למשבר המים שהפך בשנים האחרונות לאחד האתגרים המשמעותיים ביותר הניצבים כיום בפני הרפובליקה האסלאמית.

מחאת החקלאים באספהאן פרצה על רקע החלטת השלטונות לקצץ במכסות המים לחקלאות. בין הגורמים המיוחסים למשבר המים החריף ניתן להצביע על בצורת קשה שפקדה את איראן בשנים האחרונות, תכנון לקוי של משק המים, גידול האוכלוסין ומדיניות מים שגויה הכוללת ניצול בלתי מבוקר של מים בחקלאות, שימוש במערכות השקיה מיושנות ובלתי יעילות והקמת סכרים שכדאיותם מפוקפקת אשר גרמו להצטמצמות ולהתייבשות חלק ממאגרי המים.

בהעדר סיקור תקשורתי הולם, הפכו הרשתות החברתיות לערוץ מרכזי לעדכונים בנוגע למחאה, בדומה לאירועי מחאה אחרים באיראן. הגולשים ניצלו את הרשת על מנת להעלות סרטונים ותמונות בהם נראים מאות מפגינים המוחים על מצוקת המים וקוראים סיסמאות בגנות השלטונות. השיח הרשתי שהתפתח בעקבות ההפגנות כלל ביקורת חריפה כנגד השלטונות, ובכלל זה הנשיא חסן רוחאני, שלא עמדו בהבטחותיהם לסייע בפתרון המשבר. הגולשים הדגישו כי לא ניתן להאשים רק את הבצורת בהחרפת המשבר ותלו את עיקר האחריות למצב בהתנהלות כושלת של השלטונות ובשחיתות. לטענת חקלאי אספהאן, הממשלה מפלה אותם לטובה מחוזות אחרים בהקצאת מכסות המים ואינה מותירה להם מים בכמות מספקת להשקיה. אחד הגולשים האשים את הממשלה בהקמת תעשיות כבדות במרכז המדינה תוך התעלמות מהתנאים הסביבתיים וממשאבי הטבע. הוא ציין כי מדיניות זו הביאה למשבר מים ולזיהום אוויר חמורים והאשים את השלטונות ב"בגידה", כהגדרתו, באזרחי המדינה.[1]

השיח הרשתי נוצל גם להגברת מודעות האזרחים למצוקת המים המחריפה במדינה כולה. עיתונאי ופעיל חברתי בשם אבראהים גראוונד הזהיר כי משבר המים הופך למשבר חברתי, אנושי ותעסוקתי חמור הצפוי לפגוע קשות בחקלאים ובעובדי התעשייה, לנוכח העובדה כי 93% מצריכת המים באיראן משמשת כיום לצרכי חקלאות ותעשייה.[2] גולש אחר הזכיר כי מלחמת האזרחים בסוריה פרצה כתוצאה ממשבר מים. "בין אם אנחנו רוצים בכך או לא, מאמינים בכך או לא, ובין אם גורם חיצוני מעורב בכך או לא, יש לנו בעיית מים והיא מסוכנת", צייץ הגולש והצביע על מחאת החקלאים באספהאן כעדות חיה לכך.[3]

בדומה לגל המחאה שפרץ באיראן בסוף 2017, נשמעה גם הפעם ביקורת כנגד הפניית משאבי המשטר אל מקומות ומטרות מחוץ לגבולות המדינה, כגון סוריה, הגובה מחיר כלכלי כבד על חשבון הטיפול במצוקות האזרחים. סיסמאות שנישאו על-ידי המפגינים הדהדו עד מהרה גם ברשתות החברתיות. באחת ההפגנות קראו מפגינים "האויב שלנו אינו אמריקה, האויב שלנו הוא כאן" וזמן קצר לאחר מכן השיקו גולשים ברשת תיוג בשם: "האויב שלנו הוא כאן" (#دشمن_ما_همینجاست). תיוג זה שימש לעדכונים אודות גילויי מחאה נוספים ברחבי איראן ולתגובות ביקורת כנגד המשטר המבכר, לכאורה, עימותים עם אויבי המדינה מחוץ, על פני פתרון מצוקות האזרחים מבית.[4]

עם התרחבות המחאה במהלך אפריל, הכתיבו השלטונות התנהלות תקיפה כלפי המפגינים שבאה לידי ביטוי בפיזורם באופן כוחני על ידי כוחות הביטחון, תוך שימוש באמצעי דיכוי כגז מדמיע וזרנוקי מים שתועד בסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות. נציג מנהיג איראן במחוז אספהאן, איש הדת הבכיר איתאללה יוסף טבטבאא'י-נז'אד, האשים את החקלאים בהסתה והזהיר אותם מפני המשך הפרות הסדר. הוא ציין כי מצוקת המים במחוז חריפה עד כדי כך שבקיץ הקרוב יהיה צורך לשקול הקצבת מים גם לשתייה. הקצבת מים נוספת לחקלאות בנסיבות אלה אינה אפשרית ואינה הגיונית, הצהיר איש הדת.[5]

דבריו של טבאטבאא'י-נז'אד עוררו כעס ותסכול בשל אי התייצבותו לצד האזרחים והצגתו את המפגינים כמסיתים,[6] דבר שחשף בתורו את הניכור הגובר שחש הציבור כלפי אנשי הדת המזוהים כיום כנציגי השלטון ולא עוד כמייצגי האזרחים. ביטוי למגמה זו באירוע שהתרחש בחודש מרץ על רקע הפגנות החקלאים, כאשר אזרחים באספהאן היפנו את גבם לדרשן תפילות יום השישי במסגד כדי להביע את מחאתם נגד השלטונות.[7]

השיח סביב הפגנות החקלאים משקף היטב את המחאה הגוברת כלפי התנהלות השלטונות באיראן בנושאים סביבתיים, ובראשם משבר המים וזיהום האוויר, הנמשך מזה מספר שנים, כאשר הרשתות החברתיות משמשות זירת מאבק מרכזית עבור האזרחים על רקע היעדרו של מרחב תקשורתי אחר שיאפשר זאת. הפגנות המחאה באספהאן מעידות כי המאבק איננו מוגבל עוד למרחב הווירטואלי אלא זולג גם לרחובות ומציב בכך אתגר פוליטי גובר בפני השלטונות. גילויי המחאה, הן במרחב הרשתי והן במרחב הפיזי, שבים ומעידים על התסכול הגובר בציבור האיראני לנוכח מצוקותיו המחריפות בכל תחומי החיים וכישלון השלטונות לספק להן מענה.