"פברואר השחור"– דיכוי חופש הביטוי של הסטודנטים במצרים בראי הרשתות

 

 

ב- 22 בפברואר פרסם בית הדין הפלילי במצרים רשימה של אישים וארגונים הקשורים לטרור ובה נכללו שמותיהם של ארבעה סטודנטים מצרים, חברי המפלגה האסלאמית "מצרים החזקה" (מצר אל-קויה),  בטענה כי היו שותפים למזימתו של עבד אל-מנעם אבו אל-פתוח, מנהיג המפלגה, להתסיס את השטח ולפגוע בביטחון הלאומי של מצרים. סיווגם של הסטודנטים כטרוריסטים עורר בקרב סטודנטים דתיים ומהשמאל שיח נוקב ברשתות החברתיות שהתאפיין בסלידה ובתחושת מיאוס ממדיניות דיכוי חופש הביטוי שמוביל המשטר המצרי, ובהאשמתו בהשתקת קולות האופוזיציה. השיח אף חושף קולות מקרב צעירים מהשמאל שהצהירו כי אינם מוכנים להשלים עוד עם המציאות הקיימת, וכי הם מבקשים לבחון דרכים להחלפת השלטון, בין השאר, על ידי התססת הרחוב המצרי.

מפלגת "מצרים החזקה" נוסדה בשנת 2012 בידי אל-פתוח, חבר בכיר לשעבר בתנועת האחים המוסלמים שהתמודד לנשיאות מצרים בשנת 2014. אל-פתוח נעצר ב- 14 בפברואר השנה על ידי כוחות הביטחון המצרי עם חזרתו מלונדון. בהתאם להצהרת משרד הפנים המצרי, מואשם אל פתוח בקיום קשרים עם גורמי טרור בלונדון ובמקומות נוספים, השתייכות לתנועת האחים, הפצת שקרים על המשטר בראיונות לכלי תקשורת עוינים, וניסיונות ללבות את השסע בחברה המצרית.[1] המעצר בוצע בעקבות ראיון שהעניק אל-פתוח לרשת אל-ג'זירה בלונדון ובו הביע ביקורת על מדיניות המשטר המצרי שאינה מאפשרת דמוקרטיזציה. המעצר התרחש, קרוב לוודאי, על רקע הבחירות לנשיאות מצרים (שהתקיימו בסוף מרץ והסתיימו בניצחון אל-סיסי), ומכאן הרגישות הגבוהה שייחס המשטר לקולות מבקרים.

גולשים תומכי המשטר גיבו את המעצר והטיחו באל-פתוח שורת האשמות. כך לדוגמה, תמה אחד הגולשים כיצד מעז אל-פתוח לצייר עצמו כפטריוט מצרי בשעה שהוא "יושב עם גורמים הרוקמים מזימות להריסת מצרים והמולדת".[2] מנגד, פועלים תומכי אל-פתוח ובני משפחתו להפרכת ההאשמות, ופתחו בקמפיינים רשתיים לשחרורו. כך לדוגמה, טענו כי מטרת נסיעתו ללונדון הייתה לטובת השתתפות בכנס בנושא אסלאם ולא למטרת פגישה עם גורמים חתרניים.[3]  ארגוני זכויות אדם הצטרפו לתביעה לשחררו, והואשמו בידי תומכי אל-סיסי בפעילות בשירות תנועת האחים.[4] חיזוק מפתיע התקבל מצד פעילי שמאל שציינו כי חרף היותם חלוקים עם דרכו של אל-פתוח, הרי שהם מביעים סולידאריות עימו ודורשים לאלתר את שחרורו.[5] לראיית הגולשים, מדיניות הדיכוי מלמדת על חולשת המשטר וחשש מאובדן השלטון בבחירות הקרבות.[6]

הכללת ארבעת הסטודנטים ברשימת הטרור התקבלה אף היא בהתנגדות רחבה. מפלגת "מצרים החזקה" הכריזה בתגובה על הקפאת פעילותה בכל האוניברסיטאות עד להודעה חדשה. עמר ח'טאב, אחד מארבעת הסטודנטים ומזכ"ל המפלגה באוניברסיטאות ציין בחשבון הפייסבוק שלו כי הוא עוסק בפעילות פוליטית בקמפוס מזה כחמש שנים במסגרת החוק וכי הופתע מהחלטת בית הדין להכלילו ברשימות הטרור. לצד זאת, הדגיש כי יהיה מוכן לעמוד בפני רשויות החוק לבירור הסוגיה, תוך שהצהיר: "אינני בורח".[7] גם במקרה דנן התגייס השמאל למחאה שכללה עצומה לגינוי פעילות המשטר נגד הסטודנטים עליה חתומים 129 פעילים, בהם עיתונאים, עורכי דין, סטודנטים ומרצים, כמו גם חמש מפלגות שמאל, בהן "זרם הכבוד" (תיאר אל-כראמה), "לחם וחירות" (אל-עיש ואל-חריה), ו"הסוציאליסטים המהפכנים" (אל-אשתראכיון אל-ת'וריון), שהופצה תחת התיוגים "פעילות פוליטית איננה פשע" ו"חירות לסטודנטים".[8] בעצומה נכתב כי "הארגונים והאישים החתומים על כרוז זה מגנים את המתקפה הביטחונית [...] שמבצע המשטר נגד הסטודנטים, המפלגות, והתאחדויות הסטודנטים במטרה להשתיק כל קול אופוזיציונרי. מדובר בצעד מני רבים הננקטים כדי לשלוט במחשבה ובפוליטיקה באוניברסיטה [...]".[9]

לצד התסכול מדרכו של המשטר, התאפיין השיח גם בהלקאה עצמית. סטודנטים מהשמאל הביעו חרטה על הצבעתם לאל-סיסי בבחירות לנשיאות 2014, והאשימו עצמם כמי שסייעו ל"הולדתו של משטר דיקטטורי". הם הזהירו כי המשך דיכוי חופש הביטוי יהיה בעוכריו של אל-סיסי, שייאלץ להתמודד עם הקולות המושתקים והמדוכאים שיתגייסו להפלתו בסופו של דבר.[10] גולשים אחרים מתחו ביקורת קשה על שתיקתה של התקשורת בנושא, שאינה פועלת להצגת תמונה נאמנה למציאות. כך לדוגמה, גינה גולש מסוהאג' את התגייסות התקשורת המצרית למנגנון התעמולה של המשטר והלין כי היא חוטאת לתפקידה האמיתי, ואיננה אלא כלי שרת בידי המשטר.[11] הגולשים התבדחו כי המשטר עלול להביא בהמשך גם למעצרם.[12]

מלבד גינויים וביטויי זעם, בלטו מספר סטודנטים צעירים מקרב מפלגת השמאל "תיאר אל-כראמה" שהעלו הצעות אופרטיביות לשינוי המצב הקיים. הצעירים הציעו להקים מנגנון תיאום בין גורמי האופוזיציה שיהיה מסוגל להגיב על מאמצי הדיכוי של הממשל בדרכים שונות דוגמת פרסום כרוז משותף הצבוע בשחור; הנפת דגלים שחורים בכל מוסדות מפלגות האופוזיציה במחוזות השונים לאות אבל על המצב הפוליטי הקיים; הכרזה על מתן מקלט בתוך מבני המפלגות; הקמת ועדה משותפת שבה ייטלו חלק גופים פוליטיים שתבחן את ההתפתחויות ודרכי המענה למשטר ומעשי הדיכוי שמבצע; ואף ריכוז מאמץ בהצתת  מחאה עממית, תוך הכרזה על מרי אזרחי כצעד ראשון בדרבון הרחוב המצרי.[13] הצעירים הביעו חשש כי הם עלולים להיאסר בשל התבטאויות אלה, אך הבהירו כי הם מוכנים לקחת את הסיכון ולפעול לשינוי הסדר הקיים.

השיח הרשתי מצביע על אווירת נכאים בקרב צעירים מצרים נוכח המשך מגמת דיכוי חופש הביטוי בידי המשטר  שעלה לכותרות בעקבות מעצרו המתוקשר של אל-פתוח. ניכר כי הדבר מעורר בצעירים את הרצון לצאת נגד מדיניות זו באמצעות איחוד השורות מחדש של כוחות האופוזיציה והשקעת מאמץ בגיוס דעת הקהל המצרית כנגד המשטר. ואולם,  נראה כי יוזמה זו מצטמצמת בשלב זה לתחומי המרחב הרשתי.