השפה הערבית נחלקת באופן מסורתי לערבית ספרותית, "הפֻצחא (פֻסחא)", הנחשבת לשפה גבוהה הנתונה לכללים נוקשים, ולערבית מדוברת, "העמיה", שחוקיה ואוצר-המילים שלה משתנים בהתאם ללהגים השונים ומתפתחים באופן מתמיד. החלוקה המקובלת היא לשבעה להגים המזוהים על פי המיקום הגאוגרפי של דוברי השפה. ואולם ישנם הבדלים בלהגים בין עירונים לכפרים, ובין בדואים ונוצרים וכיוצא בזה, כך שבפועל היקף הלהגים הקיימים הוא רחב אף יותר. התופעה הומשגה לראשונה בידי צ'רלס פרגוסון בשנת 1959 כ"שפה כפולה" (Diglossia), ותוארה בהמשך בידי בלשנים צרפתים במחקרים שערכו אודות הערבית הצפון-אפריקאית.[1] חדירת אמצעי התקשורת ההמוניים כעיתונים, רדיו וטלוויזיה, יצרו לראשונה שילוב בין הערבית הספרותית לערבית המדוברת. ואולם, את המהפכה האמתית בשפה הערבית יש לזקוף להתרחבות השימוש במרחב הדיגיטלי, ובדגש על הרשתות החברתיות המקוונות, שהביא לראשונה בתולדות הערבית המדוברת לכתיבת הלהגים השונים, שהוגבלו עד כה לדיבור בלבד.
במשך שנים ארוכות נעשה שימוש בכלי-התקשורת הממסדיים בערבית תקנית שהזכירה את הערבית הספרותית והייתה בפועל שפת ביניים, "ווסטא", ששילבה בינה לבין השפה המדוברת. זו זכתה לשם "ערבית מדוברת מלומדת" (Educated Spoken Arabic - ESA) או בשמה הנוסף "ערבית מודרנית[2]" (Modern Standard Arabic - MSA). שפה זו נחשבה לשפה הרשמית שבשימוש אמצעי התקשורת, מכיוון שהתאימה למאזינים ברחבי העולם הערבי. ואולם, ככל שהתרבו ערוצי התקשורת והתרחב השימוש בכתבי שטח באופן שכלל לא פעם ראיונות בשידור חי, הפכה שפת התקשורת לערבית מדוברת, ונעשה שימוש נרחב בלהגים מקומיים.
תופעה זו התרחבה ביתר שאת עם הגברת השימוש במרחב הרשתי שאיננו נתון לכללים או רגולציה כלשהי ככלי התקשורת הממוסדים. הדבר קיבל ביטוי בולט עם תחילת ההתקוממויות העממיות בתוניס, והתפשטותן לרחובות קהיר, צנעא, טריפולי ודמשק. בני הנוער והסטודנטים היו לכוח המניע של ההתקוממויות, והם גם אלה שהפיצו את הידיעות מלב ההפגנות, כשהם מצוידים בטלפונים חכמים ומשדרים את הדיווחים בערבית מדוברת ישירות לרשתות החברתיות ולרשתות הטלוויזיה הלווייניות. תופעה זו התפשטה גם בקרב שדרנים מקצועיים שוויתרו עם הזמן על השפה הרשמית, ועברו בלהט הקרבות לשדר, לא פעם, בערבית מדוברת.
השימוש בלהג המקומי טומן בחובו זיהוי קבוצתי של המשתמש. כך לדוגמה, משתמשים המעוניינים להדגיש את מוצאם הבדואי, נוטים לעשות שימוש בעיצור צ' (CH) במקום האות כ', ונוהגים להשתמש בסימן گ הלקוח מהשפה הפרסית ואיננו קיים בשפה הערבית.[3] דוגמה נוספת בנטייה של הלבנונים להגות את האות "ק" בתור העיצור "א". ומכאן, שמשתמש הכותב "מן בידו ישרב אהוה (اهوة)" (ובתרגום לעברית, מי רוצה לשתות קפה), במקום להשתמש בכתיב המקובל: "מן בידו ישרב קהוה (قهوة)", הרי שהדבר עשוי להעיד על מוצאו הלבנוני (או מאזור הגליל בישראל, שבו רווח הלהג המדובר). ואולם, בלהג הבדואי של תושבי דרום חצי האי ערב הופך העיצור "ק" לעיצור "ג", כך שהמילה "קהוה" תיכתב כ"גהוה (جهوة)".[4] בצד השימוש בעיצורים ייחודיים ללהג מסוים, המשתמשים עושים שימוש במילים ייחודיות לאותו להג. כך לדוגמה, השימוש במילה "שלון (شلون)" או בצורה המוכרת יותר "אייש לונכ", שמשמעותה על פי רוב היא "מה נשמע?" (במקור, המשמעות היא "מהו הצבע שלך") המקובל בניב הסורי - צפון עיראקי.[5]
בדומה לשינויים שהתרחשו בשפה העברית עם התרחבות השימוש במרחב הרשתי, הרי שגם בשפה הערבית נוסף מימד חדש בדמות הבעות רגש בכתיבה. כך לדוגמה, ה-"חחחח", נכתב בערבית כ- "هههههههه", ונעשה שימוש ברגשונים (אימוג'ים). כמו כן, נמצאו ביטויים לשגיאות כתיב מכוונות. כך לדוגמה, המילה "מדהייים" תיכתב בערבית כ: حلوووووو, ובתגובה לסלפי מחמיא, ייכתב : منوووووور (שמשמעותו בעברית, מואר).
תופעה ייחודית נוספת שהתרחשה במעבר של הערבית המדוברת לשפה כתובה, ומיוחסת לשימוש במקלדת האנגלית, מכונה "ערביזי" (חיבור בין המילים "ערבית" ו"אנגלית", המבוטאת בערבית כ- "אינגליזי"). תופעה זו באה לידי ביטוי בשימוש במספרים במקום באותיות החסרות בשפה האנגלית, הנוצר בעיקר בשל הדמיון הוויזואלי בין הספרות לאותיות בערבית. לדוגמה, השימוש בספרה 3 בעבור האות ע (ع), או בספרה 7 בעבור האות ח (ح), כפי שבא לידי ביטוי באופן כתיבת המלה "חזבאללה" (7zballh).[6]
באופן טבעי, הושאלו מונחים טכניים הלקוחים מעולם התקשורת הדיגיטאלית לשפה הערבית, תוך שימוש בתעתיקים. כך לדוגמה, המילה Group (ובתרגומה לעברית, קבוצה), נכתבת בערבית מדוברת כ:قروب או جروب; המילה Admin (ובתרגומה לעברית, מנהל קבוצה), נכתבת כ: ادمين; כמו גם המילים Clip (قليب); WhatsApp (وتصاب); Skype (سقايب); ו- Mail (مايل). השימוש במונחים אלה נעשה גם על-ידי הוספת כינויי קניין או באמצעות הטיות. כך לדוגמה המילה مايلي, (מיילי) במשמעות "המייל שלי", או בהטיית הפועל وتصابنا (וואטסאפנא) במשמעות "שלח לנו וואטסאפ".
החוגים 'השמרנים' רואים באימוץ הערבית המדוברת להתכתבויות במרחב הרשתי איום על השפה הערבית התקנית. במאי 2013 התכנסה בביירות בפעם השנייה המועצה הבין-לאומית של שפה הערבית, תחת הכותרת: "השפה הערבית בסכנה, כולם שותפים בשימורה". בהזמנה לוועידה נכתב: "אנו פונים לכל המשתמשים ברשתות החברתיות ובאתרים האלקטרונים בקריאה להכיר בבעיה ובאתגרים העומדים בפני השפה הערבית, עידוד השיח והעלאת המודעות להעשרתה ושמירתה של השפה הערבית". מתוך ממצאי נייר העבודה שהגישו נאסר אל-דין עבד אל-קאדר ומרים מחמד סאלח לוועידה, תחת הכותרת: "בעיות השפה הערבית בקרב משתמשי הרשתות החברתיות – מחקר משווה של דגימות משתמשי הפייסבוק",[7] עולה ההערכה לפיה 75% ממשתמשי הרשתות החברתיות מתכתבים בערבית מדוברת במקום בערבית הספרותית כמקובל.
השפה הערבית עוברת בשנים האחרונות שינוי מהיר בכל הרבדים: הגיה, תחביר, דקדוק ואוצר מילים. שינויים אלה מתרחשים בעיקר בשל החשיפה למרחב הדיגיטלי והשימוש הגובר בערבית מדוברת לטובת התכתבויות ברשתות, דבר המעורר דאגה בקרב חוגים שמרנים החרדים לשימור השפה הערבית. נראה כי מדובר בשלב אחד מתהליך ארוך שעוברת השפה הערבית, שעשוי לטשטש את החלוקה המסורתית לערבית ספרותית ומדוברת ולהופכה לרצף המשתנה בהתאם למשלב הדיבור של המשתמש. לא מן הנמנע שנראה בעתיד היווצרותן של שפות ערביות מקומיות המגובות בדקדוק מיוחד ובכתיב אופייני, שלא היה קיים עד כה.
[1] Charles A. Ferguson, “Diglossia,” Word 15, no. 2 (1959): 325-340.
[2] Jonathan Owens, “Arabic sociolinguistics,” Arabica 48, no. 4 (2001): 419-469.
[4] Eman Mansour, Facebook.com, 21 January 2017. Last accessed 12 January 2018.
[5] Abdulsattar Sharaf, Facebook.com, 30 March 2013. Last accessed 12 January 2018.
[6] @LbTouufik, Twitter.com, 26 January 2018. Last accessed 12 January 2018.