התגובות ברשתות החברתיות באיראן לחידוש הסנקציות

חידוש הסנקציות על איראן בראשית נובמבר עמד במוקד השיח הציבורי ברשתות החברתיות ברפובליקה האסלאמית. הגם שמרבית התגובות שיקפו הסתייגות נרחבת מהמדיניות שאימץ הממשל האמריקאי כלפי איראן, ניכר בהן חשש ציבורי מפני השפעת הסנקציות ומנגד הטלת ספק ביעילותן. מן השיח באיראן משתקפות גם עמדות מנוגדות באשר לצדקת הסנקציות וביחס לזהות האחראי להן – החל מהמשטר האיראני בכללותו בראשות המנהיג העליון ח'אמנהאי, דרך ממשלת איראן בהנהגת הנשיא רוחאני וכלה בממשל האמריקאי.

בעקבות פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין במאי האחרון, הטיל הממשל האמריקאי בחודש אוגוסט סבב סנקציות ראשון על איראן שכלל איסור על מכירת דולרים, זהב, מתכות יקרות, מטוסים אזרחיים ומכוניות לאיראן. בראשית נובמבר הודיע הממשל האמריקאי על הטלת סבב סנקציות נוסף המתמקד ביצוא נפט ובמערכת הבנקאית האיראנית. שמונה מדינות (סין, הודו, דרום קוריאה, יפן, טיוואן, תורכיה, איטליה ויוון) הוחרגו מהסנקציות על יבוא נפט מאיראן למשך חצי שנה, אך נדרשו לצמצם את היקפו. בהודעת הממשל הובהר כי הסנקציות לא יכללו סחורות הומניטריות ובהן מזון, חקלאות, תרופות וציוד רפואי.[1] בכירי הממשל בטהראן ניסו להמעיט מחשיבות הסנקציות וטענו כי השפעתן על איראן, שכבר התמודדה בעבר עם משטר סנקציות קשה, תהיה מוגבלת.[2]

התגובות ברשתות החברתיות להשבת הסנקציות היו מעורבות. מחד גיסא, גולשים רבים הביעו חשש מהחרפת המצוקות הכלכליות והחברתיות מהן סובלים אזרחי איראן והטילו ספק ביכולת השלטונות באיראן להתמודד עם חידוש הסנקציות תוך שלעגו לבכירים איראנים שהצהירו כי לא תהיה להן כל השפעה (ראה תמונה). מאידך גיסא, היו שהמעיטו בחשיבותן והצביעו על מגבלות כוחו של הממשל האמריקאי לאכוף משטר סנקציות קפדני בהעדר שיתוף פעולה בינלאומי מלא. חלק מהגולשים ציינו את החלטת הממשל להעניק לשמונה מדינות פטור מהסנקציות על יבוא נפט מאיראן ולהחריג מהסנקציות משלוחים לאפגניסטאן מנמל צ'אבהאר שבדרום איראן כעדות לקשיים הניצבים בפני הנשיא טראמפ באכיפת הסנקציות, תוך שימוש בתיוג #USisIsolated (ארה"ב מבודדת).

בדומה לסנקציות שהוטלו על איראן בעבר, שיקפו התגובות לסבב הסנקציות הנוכחי הסתייגות ציבורית נרחבת מעצם השימוש בהן כאמצעי להשגת יעדים פוליטיים ולכפיית תכתיבי המערב על איראן. גולשים רבים הדגישו כי בניגוד לטענת הממשל האמריקאי לפיהן הסנקציות נועדו לפגוע בראש ובראשונה במשטר האיראני, הרי שפגיעתן הקשה מורגשת בעיקר בקרב האזרחים הפשוטים שיכולתם להתמודד עם הסנקציות פחותה משמעותית מזו של בכירי המשטר ומקורביהם. הגולשים זעמו במיוחד על טענת הממשל לפיה הסנקציות אינן כוללות סחורות הומניטריות ולפיכך אינן פוגעות באזרח הפשוט. בתגובות שהתפרסמו תחת התיוגים: "SanctionsTargetMe" (הסנקציות מכוונות נגדי) ו"#تحریم_دارو" (סנקציות על תרופות), האשימו הגולשים את הממשל האמריקאי בפגיעה מכוונת באזרחי איראן. כך לדוגמה צייץ אחד הגולשים: "אני מרגיש את יוקר המחיה, אני ניצב בפני צרות בחיי היומיום שלי, התרופות מצטמצמות, אני מודאג מהעתיד שלי ושל משפחתי, הסנקציות האמריקאיות מכוונות נגדי".[3] גולש אחר ציין בציניות כי אילו היה טוויטר במהלך מלחמת העולם השנייה, היה משרד החוץ האמריקאי מצייץ שההתקפות הגרעיניות נגד הירושימה ונגסאקי אינן מכוונות נגד אזרחי יפן.[4] מנגד, היו גולשים שהצדיקו את טענת הממשל האמריקאי לפיה הסנקציות אינן כוללות תרופות ומזון והאשימו את המשטר האיראני באחריות למחסור במוצרים אלה כתוצאה ממדיניות מכוונת שנועדה לגייס את תמיכת הציבור באמצעות תעמולה שקרית.[5]

הגולשים נחלקו בדעתם ביחס לזהות הנושא באחריות למצב שנוצר בעקבות השבת הסנקציות. גולשים רבים תלו בממשל האמריקאי, ובעיקר בנשיא טראמפ, את האחריות למצבם הקשה. הם הצביעו על העוינות ההיסטורית מצד ארה"ב כלפי איראן והזכירו את עשרות הסנקציות שהוטלו על איראן מאז המהפכה האסלאמית מצד ממשלים דמוקרטיים ורפובליקנים כאחד.[6] גולשים המזוהים כתומכי המשטר השיקו קמפיין שתקף את ארה"ב ואת ישראל, התומכת במדיניות הסנקציות של הנשיא טראמפ,  תחת התיוגים "מוות לארה"ב" ו"מוות לישראל". לדברי אחד הגולשים, הממשל האמריקאי פתח במלחמה פסיכולוגית נגד איראן וכי אם ינצחו האיראנים במאבק זה, יהיה בכוחם להביס את הסנקציות.[7]

מנגד, הפנו גולשים אצבע מאשימה לעבר ממשלת איראן שלראייתם אינה עושה די על מנת לספק מענה למצוקות האזרחים. בקרב גולשים המזוהים כמתנגדי המשטר, שבחלקם מתגוררים מחוץ לאיראן, נשמעו קריאות לנצל את הסנקציות להחרפת המאבק נגד המשטר על מנת להביא לקריסתו. אחד הגולשים קרא לאזרחי ארצו לצאת מאדישותם ולהימנע מגורל דומה לזה של אזרחי צפון קוריאה, עיראק וונצואלה, שניצבו שנים ארוכות בפני משבר כלכלי וסנקציות, שלא גרמו להפלת המשטר אך הסבו סבל רב עבור האזרחים.[8]

ניכר כי תגובות הגולשים לחידוש הסנקציות שיקפו במידה רבה את עמדותיהם הפוליטיות. כך, לדוגמה, גולשים המזוהים עם תומכי הנשיא רוחאני והזרם הפרגמטי מתחו ביקורת על החלטת מועצת שומרי החוקה השמרנית להתנגד להצעת חוק של הפרלמנט האיראני (מג'לס) בנוגע להלבנת הון ולמימון טרור. הצעה זו, שהתקבלה בסמוך להטלת סבב הסנקציות השני, נועדה למלא אחר הדרישה הבינלאומית מאיראן לעמוד בתקנות המחייבות בעניין זה. לעומת זאת, מתנגדי הנשיא שבו והאשימו אותו במדיניות פייסנית שהובילה להסכם הגרעין, במסגרתו הסכימה איראן לוויתורים כואבים מבלי לקבל כל תמורה. חלק מהגולשים שללו מכל וכל אפשרות לכניעה לדרישות ארה"ב. אחד מהם הזהיר כי כניעה לדרישות האמריקאיות תהפוך את איראן לחסרת אונים בפני כל מנהיג אחר בעתיד ותעודד התערבות זרה בענייניה הפנימיים. הוא ציין כי בתור סטודנט איראני הלומד באירופה ומושפע היטב מקריסת ערך המטבע האיראני, הוא חש היטב בהשפעות הסנקציות, ואף על פי כן, הוא מתנגד לכניעה, משום שאדם המאבד את כבודו אינו יכול להיחשב עוד לאדם.[9]

השבת הסנקציות מעוררת מחדש את השיח הציבורי באיראן סביב מדיניות הלחץ החיצוני על איראן, השפעותיה והאחראים להחרפת המצב הפנימי כתוצאה ממנה. שיח זה, המושפע מהשסע הפוליטי בציבור, מבטא הסתייגות ממדיניות הנתפסת כענישה קולקטיבית וכפגיעה בכבוד הלאומי מחד גיסא, ומאידך גיסא חשש מהמחיר הכבד הכרוך בהמשך הסנקציות. מוקדם להעריך האם המשטר האיראני יצליח לנצל את הסנקציות לגיוס תמיכה ציבורית נגד המערב, כשם שעשה בעבר במידה רבה של הצלחה, או שמא הסנקציות יגבירו את תחושת הייאוש הציבורי ויזינו את גל המחאה הפוקד את איראן בשנה האחרונה.