"לא לתיקון החוקה": הוויכוח על האפשרות להארכת כהונת אל-סיסי

מתחילת חודש פברואר מתנהלת ברשתות החברתיות מחאה נרחבת של אזרחים מצרים, בעיקר מקרב מחנה השמאל, נגד אישור תיקון החוקה המצרית בנוגע להארכת כהונתו של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי לשתי קדנציות נוספות – עד לשנת 2034, מעבר לשתי הקדנציות האפשריות הקבועות בחוקת מצרים משנת 2014. לראיית המתנגדים, משמעות הדבר איננה רק הפרה בוטה של החוקה, אלא חשש ממשי לצביונה של מצרים – באם תהא זו מדינה דמוקרטית וחופשיה או באם יהיה זה משטר דיקטטורי.

במהלך שנת 2018 נראה היה שתומכי אל-סיסי בוחנים את רחשי הציבור לגבי האפשרות להאריך את כהונתו של אל-סיסי, בין השאר, דרך העלאת הסוגיה לדיונים בפרלמנט ובבית הדין המצרי,[1] כמו גם באמצעות התבטאויות של אנשי ציבור ודת לפיהן הישארותו של אל-סיסי בשלטון עשויה להטיב עם האינטרס של העם המצרי, כפי שהעיד על כך הארכיבישוף הקופטי תאודורוס השני.[2] ואולם, אפשרות זו עוררה מחאה רשתית, בעיקר בקרב פעילי שמאל וליברלים, בשלהי שנת 2018 תחת התיוג "השתתף בקמפיין, לא לזיוף החוקה".[3] העיתונאי המצרי ומייסד העיתון "אל-מצרי אל-יום", אנור אל-הוארי, הדגיש כי מצרים איננה יכולה לסבול מצב כזה: "ההשתעשעות עם החוקה לשם סיפוק המאווים של האדון הנשיא היא תוקפנות גלויה [...]."[4]  ההתנגדות במחנה השמאל עליו נמנים כוחות שונים כמו הסוציאליסטים, המרקסיסטים והנאצריסטים נובעת במידה רבה מההתנגדות להשפעה הגוברת של צבא מצרים על המרחב הפוליטי והחשש כי קולות מחנה השמאל ימשיכו להתקיים בשולי המפה הפוליטית מבלי יכולת אמתית לקדם את האג'נדה שלהם. יש אף הרואים במשטרו של אל-סיסי כהמשך ישיר לשלטונו של מבארכ המזוהה עם שחיתות שלטונית וקיפוח כלכלי.

בתחילת חודש פברואר התחדשה המחאה ביתר שאת בעקבות בקשתם של מספר חברי פרלמנט לאשר את התיקון בחוקה, ומחאה זו הלכה והתגברה בעקבות אישור התיקון שזכה לתמיכה מצד 485 חברי פרלמנט ולהתנגדותם של 17 אחרים.[5] עיקר המחאה התבטא בשימוש בתיוגים כמו "#לא לתיקון החוקה" שזכה למעלה ממיליון וחצי צפיות, ו-"#הירגע אינך לבדך", שלוו לרוב בשינוי תמונות הפרופיל בפייסבוק לתמונות עם הכתוביות "לא לתיקונים בחוקה" ו"אני מתנגד לתיקון החוקה".[6] גולשים אחרים, בעיקר מקרב תנועת האחים המוסלמים, העלו לרשתות סרטוני סלפי ובהם פרשו את משנתם בנושא. כך לדוגמה קראו הגולשים לתושבי מצרים להגן על חירותם, להיאבק למען המשך מהפכת 2011 ולא לתת יד לביצור מעמדו של שליט אוטוקרט.[7]

במהלך חודש פברואר חתמו כ-29 אלף מצרים ממחנה השמאל על עצומה מקוונת נגד התיקון והפיצו קריאה לבני העם המצרי להגן על החוקה.[8] "התנועה האזרחית הדמוקרטית" (ארגון גג המונה שמונה מפלגות ממחנה השמאל) הקימה ב-4 בפברואר את "התאחדות ההגנה על החוקה" (אתאחד אל-דפאע ען אל-דסתור), שתהיה אמונה על המאבק נגד "הפשע והניסיון להרוס את בסיס האיזון החברתי הנוכחי במצרים ולגדוע את הדרך לעבר בניית מדינה אזרחית דמוקרטית".[9] כך ציין דובר הארגון, מג'די עבד אל-חמיד, בחשבון הפייסבוק שלו: "מערכת ההגנה על חוקת המדינה היא מערכה גורלית [...]. זוהי מערכה שתקבע את עתיד מצרים באופן מלא [...]. כל העם המצרי שותף לה, אזרחים ואנשי ביטחון, מוסלמים וקופטים, עשירים ועניים, נשים וגברים. כל אזרח שייטול חלק בהגנה על החוקה יסייע בהקמת מדינה שתגן על הזכויות והחירויות [של הפרט] ותסלול את הדרך להקמת מדינה אזרחית, דמוקרטית, מודרנית, בעלת מוסדות חזקים ועצמאיים".[10] מוחמד אל-ברדאעי, לשעבר ראש סוכנות האנרגיה האטומית הבינלאומית, זוכה פרס נובל לשלום וגם אופוזיציונר מצרי בולט המבקש לקדם רפורמות דמוקרטיות במצרים, כתב בחשבון הטוויטר שלו: "האם אנו בורים או שאיננו מבינים שהחוקה היא חוזה המתבסס על הסכמה בין כל הצדדים ואיננו חוזה כניעה הנאכף על ידי צד אחד על צד שני? האם טרם הבנו שהמאבק על החוקות מאז שנת 2011 היה חלק מרכזי באסון שלנו? האם אנו טיפשים מכדי להבין מהניסיון המר שלנו שחוקה אשר איננה מוסכמת על כולם תאיץ את גירוש בעליה ותעלם יחד עימו?."[11]

בצד השאיפה לקחת חלק במאבק, בלט חששם של הגולשים המצרים מהאפשרות כי השמעת ביקורת גלויה בנושא מסכנת אותם בעונש מאסר.[12] הבמאי המצרי ח'אלד יוסף ציין כי הוא מודע לחשש זה, אך הצהיר: "אמרתי בעבר שאני מוכן לשלם מחיר עבור עמדותיי [...]". לדבריו, העם המצרי הוא שניזוק, בסופו של דבר, מהמהלך שכן חירויותיו מדוכאות ורסן השלטון מופקע מידי החברה האזרחית ומושם בידי שליט אוטוריטרי אחד: "העם המצרי לא יצא למהפכה כדי שיסתמו את פיו, או יענישו אותו במאסר [...], או כדי שיחסלו את התקווה לבנות חברה אזרחית דמוקרטית מודרנית [...]. העם המצרי יצא למען חיי כבוד, צדק חברתי, חירות למולדת [...]".[13] גולש אחר העיר בסרקזם כי מצרי המתנגד לתיקון  החוקה נחשב לפעיל של האחים המוסלמים, ומצרי המתנגד להעברת איי טיראן וסנאפיר לידי סעודיה נחשב לבוגד, ואם הוא מביע סולידאריות עם אזרחים מצרים שהוצאו להורג הוא נחשב לטרוריסט.[14] לא זו בלבד, היו גולשים שהזהירו מפני מעורבותם של אנשי הממשל בשיח הרשתי במטרה להטותו. חמדאן צבאחי, פוליטיקאי מצרי בולט המזוהה עם הזרם הנאצריסטי, יעץ לגולשים להיזהר מפני צריכת חומרי תעמולה המופצים דרך חשבונות פיקטיביים המופעלים בידי גורמים הממומנים מצד הממשל המצרי: "אל תהיה שבוי של הזבוב הזה, או של מעסיקו, או של המממן שלו. האזן, צפה או קרא את הנושאים ותן למצפונך ולשכלך הישר להוביל את השקפת עולמך העצמאית".[15]

באופן לא מפתיע, הביעו תומכי אל-סיסי תמיכה בתיקון החוקה באמצעות התיוגים "#כן לתיקון החוקה", "#העם מתקן את החוקה", ו-"#הקמפיין הלאומי לתיקון החוקה". לדבריהם, במהלך ארבע שנות הכהונה האחרונות של אל-סיסי, השכיל הנשיא להוביל את מצרים להישגים כבירים, כפי שמנה אותם אחד הגולשים: חיזוק הגאווה והחזרת הכבוד המצרי, ביעור נגע הטרור וחיזוק היציבות, בניית 700 אלף יחידות דיור חדשות שתאכלסנה כתשעה מיליון מאזרחי מצרים, שיקום מעמדה של מצרים ביבשת אפריקה, חיזוק מערכת הבריאות ועוד.[16] גולשים אחרים טענו כי תיקון החוקה איננו מנציח שלטון יחיד או הופך את פניה של מצרים למדינה דיקטטורית, שכן אל-סיסי רץ בבחירות דמוקרטיות לנשיאות כפי שעשה כן בעבר.[17] נמצאו גם גולשים שהודו לאל-סיסי על תרומתו למצרים אך סייגו אותה בהדגישם כי במדינה תקינה ראוי לכבד את החוקה ולבחור בשליט, כמו גם הדגישו את הצורך בהחלפת השליט מעת לעת. כך הביע אחד הגולשים את חיבתו לאל-סיסי אך ציין כי בחברה המצרית ישנם עדיין תחלואים חברתיים כמו יוקר מחיה ויש לאפשר לנשיא אחר להתמודד עם בעיות אלו.[18] 

השיח הרשתי מצביע על חשש עמוק בקרב אזרחים מצרים, בעיקר ממחנה השמאל, כי תיקון החוקה עשוי להביא להחלשת החברה האזרחית ולסתימת הגולל על הסיכוי להפוך את מצרים למדינה דמוקרטית. ניכר בקרב הגולשים גם חשש מפני הבעת דעה ברבים שאיננה מתיישרת עם אינטרס המשטר המעמיד אותם בסכנת מעצר. חרף החזית האחידה שמפגין מחנה האופוזיציה נגד תיקון החוקה מתוך תקווה לסחוף אחריו את אזרחי מצרים, נראה כי כוחו מוגבל ואיננו מצליח להוביל למחאה ממשית מעבר לרשתות. מחמד אנואר אל-סאדאת, אחיינו של הנשיא המצרי המנוח אנואר אל-סאדאת ומנהיג המפלגה הליבראלית "אל-אצלאח ואל-תנמיה", הטיב לסכם זאת: "תיקון החוקה תיצור תנועה פוליטית עממית אופוזיציונרית, אולם השפעתה עשויה להיות חלשה."[19]