מהומות הדלק באיראן: מחאה באיפול תקשורתי

בליל ה-14 בנובמבר פורסמה החלטת שלטונות איראן להעלות את מחירי הדלק מעשרת אלפים ריאל (כ-9 סנט אמריקני) לליטר בנזין רגיל ל-15 אלף ריאל (כ-12.7 סנט אמריקני), ולקצוב את השימוש בו. תוך זמן קצר פרצו ברחבי איראן הפגנות רחבות היקף שחשפו את עוצמת הייאוש והתסכול שאליו נקלע הציבור האיראני שמתקשה לעמוד בנטל הכלכלי. בנוסף, עוררה המחאה עניין מחודש בפוטנציאל השימוש ברשתות החברתיות ככלי לקידום שינויים חברתיים ופוליטיים, לנוכח חסימת הגישה לאינטרנט בידי הרשויות שהקשתה על התארגנות המפגינים ושיבשה את זרימת המידע אל מחוץ לאיראן.

עם פרסום ההחלטה החל קמפיין מחאה רשתי תחת התיוג "דלק [במחיר] 3,000 תומאן [המטבע הנסחר באיראן לצד הריאל]" (#بنزین۳۰۰۰تومانی). הגולשים מתחו ביקורת נוקבת על התעלמות השלטונות מהמצוקות הקשות ממילא של האזרחים הסובלים מהחרפת המשבר הכלכלי בעקבות חידוש הסנקציות נגד איראן. אחד הגולשים הלין על התייקרות הדלק בזמן שהכנסות האזרחים אינן מספיקות לצרכי החיים הבסיסיים. הוא תיאר את ההחלטה כ"שוד המאה" שעשוי להימשך כל עוד אזרחי איראן יהיו מוכנים לשאת זאת.[1] גולשת אחרת הגיבה בכאב כי "משמעות בנזין במחיר 3,000 תומאן עבור פועלת כמוני היא פי שלושה אינפלציה, פי שלושה בעיות נפשיות, שלוש משמרות של פועל כמו אבי, שמשפחתו אולי תזכה לראותו שעה אחת ביום."[2] גולשת נוספת ציינה "תודה לאל שאיננו יכולים לחזות את העתיד, שאם לא כן, אין ספק שלא היינו יוצאים מהמיטה."[3] הגם שמספר גולשים הצדיקו את המהלך מבחינה כלכלית, הם הסתייגו מאופן פרסום ההחלטה, שהתרחש בחצות הלילה, זמן קצר לאחר שהממשלה הכחישה דיווחים אודות כוונתה להעלות את המחירים. אחד הגולשים תיאר זאת כ"עלבון עבור 80 מיליון אזרחים איראנים" וכהתנהלות של גנבים בלילה.[4]

בין המגיבים, נמצאו גולשים ממתנגדי הנשיא רוחאני בימין השמרני. אלו ניצלו את האירועים כדי לתקוף את הנשיא ולערער את מעמדו הפוליטי והציבורי, המעורער ממילא, במיוחד לקראת הבחירות הפרלמנטריות הצפויות להתקיים באיראן בפברואר 2020. מתנגדי הנשיא מתחו ביקורת על מדיניותו שהובילה, בראייתם, להסכם הגרעין שלא הביא לשיפור בחיי האזרחים. "אילו היית מקשיב להנחיית המנהיג, לא היית חותם על הסכם הגרעין והיית מיישם את "כלכלת ההתנגדות", האזרחים לא היו נאלצים כיום להאשימך על שגיאותיך", צייץ אחד הגולשים.[5] גולש אחר הציע לנשיא לשנות את הכינוי שאימץ לממשלתו, "ממשלת התבונה והתקווה", משום שבשש השנים האחרונות אין שום עדות לתבונה או לתקווה.[6]

ב-15 בנובמבר, למחרת פרסום החלטת השלטונות על העלאת מחירי הדלק, פרצו הפגנות בעשרות ערים באיראן, לרבות טהראן, ככל הנראה בהיקף של בין מאות לאלפי מפגינים בכל מוקד. כוחות הביטחון, שתגברו מראש את נוכחותם בערים המרכזיות, פעלו לדיכוי ההפגנות באמצעות גז מדמיע ובמקרים רבים אף באמצעות שימוש באש חיה.

בדומה למחאות שפרצו באיראן בשלהי דצמבר 2017, עשו המוחים שימוש נרחב ברשתות להפצת מידע ועדכונים אודות ההפגנות. הגולשים הפיצו אלפי סרטונים שתיעדו חסימת כבישים, הצתת סניפי בנקים, תחנות דלק ובנייני ציבור וכן השחתת תמונות של המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי. הרשתות שימשו גם להפצת  סיסמאות בגנות המשטר והשקעותיו מחוץ לאיראן הגובות מחיר כלכלי כבד על חשבון הטיפול במצוקות אזרחי המדינה. כמו כן, הופצו סרטונים המתעדים עימותים קשים בין המפגינים לבין כוחות הביטחון, כולל חללים שנהרגו כתוצאה מהשימוש שעשו כוחות הביטחון באש חיה. מספר סרטונים כללו עצות למפגינים כיצד להימנע ממעצר, למשל באמצעות הסתרת פניהם על-ידי לבוש.[7] הסרטונים הופצו ברשתות תחת תיוגים בפרסית ובאנגלית שביטאו כנראה את הרצון להביא את המחאה לידיעת העולם. בין התיוגים הללו היו גם תיוגים ותיקים כגון "מחאות כלל-ארציות" (#اعتراضات_سراسری) ו"מחאות איראן" (#IranProtests), ששימשו את הגולשים גם במהלך גלי המחאות הקודמים שהתחוללו באיראן בשנתיים האחרונות.

הסרטונים חשפו את הקהל באיראן ומחוצה לה להיקף הנרחב של המחאה, ואתגרו את הדיווחים החלקיים שהופצו מטעם אמצעי התקשורת הממלכתיים. דיווחים אלה הופצו בעיכוב מסוים וניכר בהם הניסיון להמעיט מאוד בחומרת ובהיקף ההפגנות, תוך ערעור על הדיווחים ה"מופרזים" ו"המסולפים", כהגדרתם, בתקשורת הזרה וברשתות החברתיות. לא זו בלבד, החל מה-17 בנובמבר הופצו באמצעי התקשורת הממלכתיים דיווחים לפיהם ההפגנות הופסקו ברוב חלקי איראן והסדר הציבורי הושב, בשעה שהמחאות בשטח הוסיפו להתקיים.

קולם של מתנגדי המחאה לא נעדר מהשיח הרשתי, במיוחד ביחס לגילויי אלימות ולהשחתת רכוש ציבורי. הגולשים הבחינו בין מחאה שקטה ומוצדקת לבין מחאה אלימה. אחד הגולשים, לדוגמה, פרסם סרטון בו נראים מפגינים הקוראים "לא מרד, לא הפרות סדר, רק זכויות העניים" וציין כי אין כל פסול במחאה מסוג זה, אך מי שפונה לאלימות, חייב להיעצר.[8] באשר לתומכי המשטר, הרי שעמדתם שיקפה את זו של בכירים איראנים, בראשם המנהיג העליון ח'אמנהאי, שהציגו את המהומות כביטוי נוסף למזימה של גורמים זרים בהובלת ארצות-הברית החותרים ללבות את המחאה. מאמץ תככני שניכר לטענת הבכירים האיראנים גם במחאה העממית הנמשכת בעיראק ובזו שהתחוללה עד לא מכבר בלבנון.[9] הגולשים השוו את המחאה למהומות 2009, שפרצו לאחר הבחירות לנשיאות איראן, שהוצגו, אף הן, כניסיון להפלת המשטר בידי גורמים זרים המסתייעים במשתפי פעולה מבית. הם הזהירו את האזרחים מפני ניסיונות מתנגדי המשטר, ובראשם ארגוני האופוזיציה האיראנית הגולה, להסית את האזרחים לאלימות ולזרוע מלחמת אחים ("פתנה" בפרסית).[10]

החל מה-16 בנובמבר השביתו שלטונות איראן באופן כמעט מוחלט את הגישה לאינטרנט תוך צמצום שירותי הטלפוניה הסלולארית. פעולות אלו הקשו מאוד על המעקב אחר האירועים ויש להניח שהפריעו מאוד גם ליכולת ההתארגנות של המוחים. נקיטת האמצעים הללו, שמחיר כלכלי ניכר בצדם (הפגיעה במערכות הבנקים וההתנהלות העסקית בכלל) הייתה חריפה מזו שנקטו שלטונות איראן בגל המחאה של 2018-2017 שבמהלכו הסתפקו בדרך כלל בחסימה נקודתית של מספר פלטפורמות חברתיות ובראשן אפליקציית המסרים טלגרם. נראה שהחלטת "המועצה העליונה לביטחון לאומי" על חסימה גורפת של הרשת התקבלה על בסיס הערכה כי המחאה עלולה להציב אתגר משמעותי ליציבות המשטר, במיוחד לנוכח התנאים הרגישים בהם נתונה איראן בזירה הפנימית, האזורית והבינלאומית. כך או כך, הפעולות הנחרצות לצמצום התקשורת באיראן סתרו לחלוטין את ניסיונות המשטר ושופריו להציג את המחאה כמצומצמת.

חסימת הגישה לאינטרנט עוררה ביקורת נוקבת מצד גולשים בטענה שלא זו בלבד שהיא מפרה באופן בוטה את זכויות האזרח הבסיסיות, אלא אף משבשת את חייהם ומסבה נזקים כלכליים כבדים לאזרחים רבים התלויים באינטרנט לפרנסתם או להשכלתם. רשת טוויטר הוצפה בעשרות אלפי ציוצים של גולשים איראנים שניצלו את הרגעים הבודדים שבהם התאפשרה הגישה לאינטרנט, וקראו לקהילה הבינלאומית להתערב כדי לשים קץ להאפלה התקשורתית תחת התיוג "#internet4Iran". "החיבור שלי לאינטרנט ייקטע שוב בקרוב, איני יודע מתי. אם יש באפשרותכם, אלה הנמצאים מחוץ לאיראן, לעשות דבר מה - מצאו דרך לחבר אותנו מחדש לרשת," צייץ אחד הגולשים.[11] תוך זמן קצר הצטרפו אלפי גולשים מרחבי העולם לקמפיין רשתי נגד חסימת הרשתות וכביטוי לסולידריות עם מאבק העם האיראני (ראו תמונות).

ביקורת נשמעה גם במספר אמצעי תקשורת ממסדיים למחצה באיראן. אתר החדשות "עצר-י איראן", למשל, הזהיר כי החלטת השלטונות עלולה להוביל דווקא להתרחבות המחאה, משום שאזרחים, ובמיוחד צעירים, שאינם מעורבים במחאת הדלק אך רואים בפעולתו התקינה של האינטרנט עניין חיוני בחייהם, עלולים להצטרף להפגנות. זאת ועוד, השבתת האינטרנט עשויה ליצור את הרושם כי המחאות נרחבות ומסוכנות יותר מכפי שהן במציאות.[12] החל מה-21 בנובמבר החלה הסרת הדרגתית של החסימה ונחשפו ממדי המחאה והברוטאליות שבה נהגו כוחות הביטחון כלפי המוחים. מדיווחים לא מאומתים, נראה כי מספר ההרוגים בהפגנות נע בין 200 לבין 300 בני אדם.

מהומות הדלק באיראן ממחישות את חשיבותן של הרשתות החברתיות בקידום המחאה, אך גם את מגבלותיהן. באמצעות חסימת הגישה לאינטרנט, שחשפה את השיפור המשמעותי שחל בעשור האחרון ביכולת המשטר האיראני לשלוט בתעבורת המידע במרחב הדיגיטלי, שובשה זרימת המידע וגם יכולת ההתארגנות של האזרחים לכדי תנועה חברתית חסרת-ראש ומוסדות שמסוגלת להתמיד במחאתה לאורך זמן. זאת ועוד, שיבוש התקשורת האינטרנטית העניקה ככל הנראה למשטר את התחושה כי הוא יכול להשתמש בכוח פיזי חסר פרופורציות לדיכוי המהומות מבלי שהתנהלותו תיחשף במלואה בזמן אמת. אלא שזוהי הנחה נכונה לטווח הקצר בלבד. משחוזרת התקשורת האינטרנטית לפעול נחשף מחיר הדמים ותורם את חלקו לרעיון המחאה ששב לרחוש ברשתות עד להתפרצותו הבאה.