"יום כורש הגדול", שצוין על-ידי אזרחים איראנים בסוף חודש אוקטובר, נועד להנציח את זכרו של מייסד האימפריה האח'מנית הפרסית (539 - 331 לפנה"ס). המנהג, שהחל בעשור האחרון ואינו נכלל בלוח השנה האיראני הרשמי, עומד בניגוד למאמץ המתמשך מצד המשטר להדגיש את המרכיב הדתי-אסלאמי בזהות האיראנית, על פני המרכיב התרבותי-פרסי. לא בכדי, הטילו השלטונות מגבלות על עריכת טקסים בסמוך לקבר כורש. אלה עוררו שיח ציבורי נרחב סביב שאלת הזהות הלאומית האיראנית והתנגדות מצד חלקים בחברה האיראנית המשתקפת היטב ברשתות החברתיות.
"יום כורש הגדול" נקבע ל-29 באוקטובר, המועד שבו נכנס המלך כורש לבבל לצורך כיבושה, כפי שעולה ממספר עדויות היסטוריות. בתקופה הפהלוית שקדמה למהפכה האסלאמית (1979) הובלטה דמותו של כורש בניסיון להעניק לגיטימציה לשלטון המלוכני ולסייע לו בגיבוש עוגן היסטורי ובסיס הצדקה אידיאולוגי למדיניותו. לאחר המהפכה, ביקש המשטר האסלאמי להציב את הדת במוקד הזהות הלאומית האיראנית, כתגובת נגד לחילוניות הבוטה של המשטר המלוכני ולמאמציו להדגיש את עברה הטרום-אסלאמי של איראן. אף על-פי כן, גילה המשטר האיראני לעיתים נכונות להשלים עם מאפייניה התרבותיים הטרום-אסלאמיים של הזהות האיראנית, ובמיוחד לאחר מותו של מכונן המהפכה, איתאללה ח'ומיני ביוני 1989.[1] חרף זאת, הסתייגות הממסד השמרני הדתי באיראן ממסורות טרום-אסלאמיות, כדוגמת ראש השנה הפרסי ("נורוז") ומסורת ה"צ'הארשנבה סורי", טקס מסורתי שנחוג לצורך סילוק הרע ערב ראש השנה, נותרה בעינה.
באוקטובר אשתקד, עם ציון "יום כורש", פרצו התנגשויות אלימות בין כוחות הביטחון לאלפי אזרחים שהגיעו למתחם הקבר בפאסארגאד שבמחוז פארס בדרום-מערבה של איראן, לאחר שמספר אזרחים החלו לקרוא סיסמאות בגנות המשטר. השנה הודיעו שלטונות איראן מראש על כוונתם לאסור על התקהלות אזרחים ליד הקבר, ואף הציבו מחסומים בדרכים הראשיות המובילות למתחם. מפקד משמרות המהפכה במחוז פארס הזהיר כי כוחות הביטחון והרשות השופטת לא יאפשרו ל"כוחות אנטי-מהפכניים" לקיים אירועים בסמוך לקבר ולערער בכך את היציבות במחוז.[2]
בתגובה לכך השיקו גולשים איראנים קמפיין רשתי שנועד לעודד השתתפות אזרחים באירועים לציון היום, ולמחות על המגבלות שהטילו השלטונות. הגולשים הציגו את כורש כדמות מופת וכסמל לאומי שראוי להנצחה והצביעו על חשיבותו ההיסטורית. הם גינו את מאמצי המשטר למנוע את הטקסים לזכרו והעלו תמונות וסרטונים המתעדים את המחסומים שהוצבו בדרכים הראשיות המובילות לקבר, כשבחלקם ניתן לראות אזרחים העושים דרכם ברגל דרך ההרים על מנת להגיע למתחם. גולשים רבים הנגידו בין המגבלות שהטיל המשטר על קיום אירועי "יום כורש" למאמצים הרבים והיקרים שהושקעו מטעמו במהלך חודש אוקטובר לעידוד העלייה לרגל למקומות הקדושים לשיעה בעיראק במסגרת ה"ארבעין", המועד המציין ארבעים יום לאחר צום העאשוראא'. אחד הגולשים הלין על כך שהשלטונות מספקים לעולי הרגל לעיראק מוניות בחינם, בשעה שהם סוגרים את הכבישים ומעלים מסוקים לאוויר על מנת לפקח על האזרחים הנוסעים לקבר כורש.[3]
מאמצי השלטונות למנוע את קיום טקסי "יום כורש" עוררו שיח ציבורי נרחב ברשתות. מתנגדי המשטר ניצלו זאת להבעת מחאה נגד השלטון האיראני ולערעור הלגיטימציה שלו. הם הציגו את המגבלות על קיום הטקסים כביטוי לפחד המשטר מפני מחאת האזרחים, ואת שלטון אנשי הדת כאנטי-איראני המבקש לטשטש את מורשתו הלאומית וההיסטורית של עמו. "היום הוכח בבירור, שהרפובליקה האסלאמית ואיראן אינם חד הם", צייץ אחד הגולשים.[4]
מנגד, נשמע קולם של תומכי המשטר שהציגו את "יום כורש" כמזימה "מערבית-ציונית" לה שותפים מתנגדי המשטר, שנועדה לערער את יסודות השלטון באיראן ולפגוע באסלאם.[5] בתגובה למאמצי ההנצחה של כורש הגדול צייץ איש הדת השמרני וחבר "מועצת המומחים" איתאללה עבאס כעבי כי אילו כורש היה קם מקברו וחוזה בעוצמתה של איראן תחת האסלאם, הרי שהיה מזדרז להתאסלם.[6] הוסיף על כך דרשן תפילות יום השישי בשיראז, איתאללה אסדאללה אימאני, שיצא בחריפות נגד היום בטענה כי אויבי המשטר וחוגים מלוכניים איראנים יצרו "אירוע מזויף" חסר כל ביסוס היסטורי ששורשיו הם "תורניים (יהודיים) וישראלים",[7] על מנת לזרוע פילוג בעם האיראני.[8]
השיח הרשתי שהתפתח בעקבות המגבלות שהטיל המשטר האיראני על קיום אירועי "יום כורש" הבליט את הדיון הציבורי סביב מדיניות המשטר בסוגיית הזהות הלאומית האיראנית. הסוציולוג מהראן סולאתי השווה את מאמצי המשטר למניעת הנצחת כורש לניסיונותיו הכושלים של השאה הפהלוי למחוק את הזהות האסלאמית. סולאתי הצביע על העיסוק הגובר ב"יום כורש" ברשתות החברתיות וטען שהדבר מוכיח כי מדיניות המשטר רק מחזקת את זהותם התרבותית הטרום-אסלאמית של אזרחי איראן. לדבריו, במקום לנסות ולשלב בין מרכיביה השונים של הזהות האיראנית, מנסה המשטר "לאסלם" את החברה האיראנית. כתוצאה מכך, הפך, לדבריו, קבר כורש (מטאפורית) תחליף לכעבה שבעיר מכה שבסעודיה ככיוון התפילה עבור חלק מהצעירים האיראנים.[9] אתר "תאבנאכ" הצביע אף הוא על החשיבות הגוברת שרבים מאזרחי איראן מייחסים להנצחת כורש, ועל חוסר היעילות שבצעדי המשטר נגד הטקסים לזכרו. במאמר דעה שפרסם האתר נכתב כי לא זו בלבד שהכבוד שאזרחים איראנים מייחסים למכונן האימפריה הפרסית אינו מסכן את ביטחונה הלאומי של איראן, אלא שאף ניתן לנצלו לחיזוק הסולידריות הלאומית והרגש הלאומי בקרב אזרחי המדינה.[10]
השיח הרשתי שהתפתח סביב אירועי "יום כורש" מספק הוכחה נוספת לעוצמת המרכיב הלאומי-תרבותי בזהות האיראנית המתקיים במקביל למרכיב הדתי-אסלאמי, ולעיתים אף גובר עליו. קיומן ואף התחזקותן של מסורות טרום-אסלאמיות ברפובליקה האסלאמית מצביעים על כך שאיראנים רבים, במיוחד צעירים, מבכרים את מוקד ההזדהות הפרסי הייחודי בזהותם הלאומית על פני זה האסלאמי-שיעי. בתהליך זה משמשות הרשתות החברתיות אמצעי לניצול אירועים וסמלים היסטוריים להבניית נרטיב לאומי וזהות לאומית מתחרים לאלה שהמשטר מנסה לעודד.
[1] In this context see, Menahem Merhavy, “National identity and historical heritage in the shadow of King Cyrus,” in Liora Hendelman-Baavur, ed. Iran Then and Now: Society, Religion, and Politics (Tel Aviv, 2017), pp. 149-163.
[2] “The Revolutionary Guards and the judiciary will not permit any program with anti-revolutionary content in Fars,” Fars News Agency, October 28, 2017.
[3] @gholledena, Twitter. 9.11.17.
[4] @shahinmilani81, Twitter. 9.11.17.
[6] @kabi_abbas, Twitter. 9.11.17.
[7] King Cyrus and his decree are reported in the Book of Ezra, 4:1-4.
[8] “Friday preacher in Shiraz: ‘The source for the false event marking the 7th of Aban [October 31] as Cyrus Day is Biblical and Israeli,” Fars News Agency, October 28, 2017.
[9] “The question is commemorating Cyrus,” @solati_mehran, Telegram.October 27, 2017.
[10] “The beginning of unofficial effort to prevent the commemoration of Cyrus,” Tabnak, October 28, 2017.