"אירוסין רוחניים": נשים איראניות המתארסות לחללי מלחמה

בשבועות האחרונים התפרסמו ברשתות החברתיות באיראן מספר דיווחים אודות נשים איראניות, חלקן חברות בסיג', המיליציה העממית של משמרות המהפכה, המכריזות על אירוסיהן לחללים (שהידים) איראנים שנהרגו במלחמת איראן-עיראק או במערכה הצבאית שמנהלת איראן בשנים האחרונות בסוריה ובעיראק. העדויות בעניין זה עוררו שיח נרחב המעיד על עוצמת הרגישות הציבורית לנושא החללים ועל מרכזיותו בתודעה הקולקטיבית האיראנית.

השיח סביב התופעה החל בראשית חודש נובמבר האחרון בעקבות ציוץ של העיתונאי בהנאם קוליפור, עורך אתר האופוזיציה "דיגרבאן". בציוץ שהפיץ בחשבונו האישי, טען קוליפור כי מזה מספר שנים ש"נשות חזבאללה" [הכוונה לנשים אדוקות המזוהות עם המשטר האיראני] פוקדות את חלקת החללים בבית הקברות "בהשת זהרא" שבדרום טהראן ובוחרות את אחד מהחללים הקבורים שעימו הן מקיימות "קשר שמיימי", כלומר מתארסות לו.[1] 

בתוך זמן קצר החלו להופיע ברשתות החברתיות עדויות נוספות התומכות בטענתו של קוליפור. בציוץ שפרסמה גולשת איראנית בחשבון הטוויטר שלה, הופיעה תמונתו של לוחם איראני שאותו כינתה "החלל שלי". הגולשת שאלה האם ישנן נשים נוספות שפיתחו "חברות" עם חללים ועודדה אותן לפרסם את תמונותיהם ברשת. בתגובה לכך, פרסמו עשרות נשים תמונות ופרטים של "אהוביהן החללים".[2] כחודש מאוחר יותר פרסם גולש בשם מהראן מוחמדי, המזהה עצמו כ"פעיל פוליטי" מאספהאן, ציוץ בו סיפר על פגישה מקרית עם צעירה בבית קברות צבאי. כאשר שאל את הצעירה מה הקשר שלה ללוחם שעל קברו ישבה, היא השיבה לו שהיא ארוסתו. הוא הופתע מכך וטען בפניה כי המת לא היה מאורס. בתגובה ענתה לו הצעירה כי היא משתייכת לקבוצה של נשות בסיג' המתארסות לחללים על מנת לקיים עימם "קשר רוחני".[3] 

פרסום העדויות בעניין זה עורר תגובות סוערות ברשתות החברתיות. רוב הגולשים הביעו תדהמה וזעזוע לנוכח התופעה, הגם שחלקם הטילו ספק באמינות הדיווחים. גולשים רבים הציגו את הנשים המתארסות לחללים כ"חולות נפש" הסובלות מנקרופיליה, פטישיזם וסטיות אחרות.[4] אחרים פרסמו תגובות לעגניות, למשל ביחס ליכולתן של נשים אלה להיכנס להיריון מאהובן המת. אחד הגולשים שאל בציניות האם הוא רשאי כגבר מוסלמי לשאת ארבע חללות לנשים ולזכות בתמיכה כספית מצד קרן החלל האיראנית המסייעת למשפחות של חללי מלחמה.[5] גם גולשים שחשו הזדהות עם כאבן של הנשים אשר העידו על קשריהן המיוחדים עם החללים, הביעו הסתייגות מדרך פעולתן בטענה שהיא פוגעת בכבוד החללים ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות האסלאם. אחד הגולשים טען כי יש דרכים טובות יותר להחיות את זכר המתים וכי באופן בו נוהגות הנשים יש משום הגחכת העניין.[6]

בקרב גולשים המזוהים כמתנגדי המשטר האיראני הוצגה התופעה כביטוי למשבר המוסרי והערכי ממנו סובלת הרפובליקה האסלאמית בהנהגת אנשי הדת הקיצונים. באחת התגובות נכתב כי זוהי התוצאה של מדיניות הרפובליקה האסלאמית המפיצה תרבות של "אהבת המוות" והקרבה על חשבון חייהם של מיליוני חפים מפשע.[7] גולש אחר הלין על כך שאיראן הופכת בהדרגה לבית חולים לפגועי נפש עבור עשרות מיליוני אזרחים.[8] מספר גולשים הישוו את התופעה הקיצונית ל"ג'האד המיני" (ג'האד אל-ניכאח) שיוחס בעבר ללוחמי דאעש אשר כפו יחסי מין על נשים שנשבו על-ידם.[9] 

בתגובה לתמונות חללי המלחמה האיראנים, שהועלו על-ידי גולשות איראניות שהעידו על קשריהן המיוחדים עימם, העלו מספר גולשים את תמונותיהם של אזרחים ואזרחיות שנהרגו בעימותים עם כוחות הביטחון במהלך המהומות שפרצו ברחבי איראן בקיץ 2009. בין התמונות, הופצה גם זו של נדא  סולטאן, הצעירה שנהרגה מאש כוחות הביטחון והפכה לאחד מסמלי תנועת המחאה הבולטים.[10] בכך ביטאו גולשים אלה את עמדתם לפיה גם קורבנות הדיכוי הפוליטי על-ידי המשטר האיראני ראויים להכרה כחללים.

התופעה עוררה עניין ציבורי כה רב עד שאפילו נציגות רשמיות של המשטר מצאו לנכון להתייחס אליה. ראשת ארגון בסיג' הנשים, מינו אצלאני, גינתה את התופעה בחריפות, אף כי טענה שמעולם לא נתקלה בה באופן אישי. בריאיון לסוכנות הידיעות אילנ"א תיארה אצלאני את הנשים המתארסות לחללים כהזויות, בלתי-רציונליות וסובלות מהפרעה נפשית המחייבת טיפול פסיכולוגי. היא הדגישה כי תרבות קידוש החללים וההקרבה היא עניין חיובי, אך טענה שאין קשר בין חללים לבין אירוסין וכי מדובר בתופעה שאינה ראויה או הגיונית.[11] חברת ועדת החברה של הפרלמנט האיראני (מג'לס), זהרא סאעי, תיארה את התופעה כמסוכנת וקראה לשלטונות להיאבק בה. היא ציינה כי אין זה הגיוני עבור אישה חיה להתארס לאדם מת וכי כבת למשפחה שכולה היא רואה בתופעה פגיעה בכבוד החללים. תרבות ההקרבה העצמית היא עניין מקודש המוגדר היטב במסגרת דת האסלאם והפצת רעיונות סוטים בנוגע לאירוסין עם חללים שמה את החללים ללעג, אמרה סאעי.[12]

סערה ציבורית נוספת שנקשרה אף היא עם החללים האיראנים, פרצה לאחרונה בעקבות ציוץ של מוחסן רזאא'י ששימש כמפקד משמרות המהפכה במלחמת איראן-עיראק, במלאת 32 שנים למתקפת "כרבלאא'-4" שהתרחשה במהלך מלחמת איראן-עיראק. המתקפה, שאמורה הייתה להביא לכיבוש העיר בצרה, הסתיימה כעבור יום לחימה אחד בלבד בתבוסה קשה לאיראנים ובמותם של אלפי לוחמים איראנים. בציוץ שפרסם בטוויטר טען רזאא'י כי המתקפה נועדה אך ורק לצרכי הונאת האויב. טענתו עוררה עליו ביקורת נוקבת מצד גולשים שראו בכך משום פגיעה בכבודם של הרוגי ופצועי המתקפה.[13]

אף שנראה כי תופעת האירוסין של נשים איראניות לחללים מצומצמת ביותר, הרי שההדים לה זכתה ברשתות החברתיות מעידים על עוצמת הרגישות הציבורית ביחס לסוגיית חללי המלחמה הן מצד המשטר, המקיים פעילות נרחבת להנצחתם,[14] והן בקרב הציבור הרחב. רגישות זו לצד השפעת הרשתות החברתיות על השיח הציבורי מייצרות הזדמנות עבור המשטר לטפח את אתוס ההקרבה העצמית במאמץ לגייס את הציבור סביב סמלים לאומיים משותפים ולעידוד תודעה קולקטיבית. יחד עם זאת, הרשתות מספקות קרקע נוחה לחשיפתן ולעידודן של תופעות קיצוניות שנראות כתוצר לוואי של אתוס זה, שלא זו בלבד שלא משרתות את המשטר, הן אף מנוצלות על-ידי מתנגדיו על מנת לתקוף אותו ולהעיד על קיצוניותו.