"עידן חדש": תוכנית הריאליטי האיראנית

ב-16 בפברואר החלה הטלוויזיה הממלכתית האיראנית בשידור תוכנית ריאליטי בשם "עצר ג'דיד" (עידן חדש) בהנחיית מפיק ומגיש הטלוויזיה אחסאן עליח'אני. התוכנית היא גירסה איראנית לתוכנית הריאליטי האמריקאית "America's Got Talent", המשודרת בארצות הברית משנת 2006. בדומה לגירסה האמריקאית, מדובר בתחרות שבה מציגים המתמודדים את כישרונותיהם המגוונים בפני ארבעה שופטים ובסופה זוכה המתמודד המועדף בפרס כספי גבוה. התוכנית הפכה עד מהרה לאחת התוכניות הפופולריות באיראן ועוררה גל תגובות ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת המסורתיים המשקף את המתח בין הדור הצעיר שנמשך לתרבות המערב לבין זרמים שמרניים החוששים מפני חדירה תרבותית מערבית שעלולה, בראייתם, לערער את ערכי היסוד של המהפכה ואף את יציבות המשטר.

הלך הרוח הציבורי כלפי התוכנית הוא חיובי בעיקרו ונמצאו לא מעט גילויי התפעלות מכישרונותיהם יוצאי הדופן של חלק מהמתחרים בתוכנית. תגובות אוהדות במיוחד נשמעו ביחס לביצועיהם של המתמודדים הצעירים, ודוגמה לכך בביצוע המרגש שהעניק פארסא ח'אא'פא בן 13 מארדביל שבצפון איראן לשירה איראנית מסורתית.[1] גולשים רבים בירכו על ההזדמנות שהתוכנית החדשה מספקת לצעירים איראנים להפגין את יכולותיהם המיוחדות, אך גם הלינו על כך ששלטונות איראן אינם מעודדים כישרונות אלה. באחת התגובות נכתב כי התוכנית חושפת רק מעט ממאות אלפי הכישרונות הקיימים באיראן ששליטי המדינה "קוברים", במקום לטפחם.[2]

בצד התגובות החיוביות כלפי התוכנית, בלטה ביקורת מרכזית שהתייחסה לעובדה כי מדובר בחיקוי של התוכנית האמריקאית. מספר גולשים הלינו על כך שאפילו התפאורה הועתקה מהמקור. "מדוע אנו האיראנים אוהבים כל כך חיקויים?", תהה אחד המגיבים בטוויטר.[3] גולשים אחרים ראו בשידור התוכנית ביטוי לצביעות מצד אנשי רשות השידור הממלכתית המתריסים משך שנים נגד תרבות המערב, שאותה הם מכנים "תרבות מנוונת", ומטיפים נגד חדירתה לאיראן.[4] באחת התגובות נכתב בלעג כי אלה הקוראים "מוות לאמריקה" גונבים את "אמריקאז גוט טאלנט"[5] (America's Got Talent) .לעומת זאת, טענו גולשים אחרים כי אין כל פסול בחיקוי תוכניות אמריקאיות כפי שהדבר נעשה בכל העולם. אחד מהם אף המליץ לנצל לטובה את הניסיון האמריקאי לא רק בתוכניות טלוויזיה, כי אם גם בפוליטיקה, בכלכלה, בתרבות ובחינוך.[6]

במהלך התוכנית נשמרה הקפדה יתרה על קוד המוסר והלבוש האסלאמי. בין היתר לא התאפשרה שירת סולו של נשים, לא הושמעה מוסיקה בסגנון מערבי ונשמרה הפרדה בין מתחרים גברים לנשים. התנהלות זו עוררה התנגדות מצד מספר גולשים, במיוחד ביחס לאיסור על שירת נשים ולאכיפת הרעלה, כולל על ילדות קטנות שהשתתפו בתוכנית.[7] חרף ההקפדה על הקוד האסלאמי, הביעו גולשים אחדים הסתייגות מהתוכנית בטענה שאינה עולה בקנה אחד עם ערכים אסלאמיים. אחד מהם הלין על כך שהתוכנית לא תורמת ל"בניית אדם מהפכן ואסלאמי", כפי שהרדיו והטלוויזיה נועדו, לדעתו, לעשות.[8]

התוכנית זכתה לסיקור נרחב גם באמצעי התקשורת המסורתיים, שאף הם נחלקו ביחסם אליה. בעוד שחלק מאמצעי התקשורת המזוהים עם הימין השמרני השמיעו אף הם הסתייגות מחיקוי התוכנית האמריקאית, נמצאו אמצעי תקשורת אחרים, ובמיוחד הפרגמטיים שבהם, שהתייחסו אליה בחיוב, במיוחד על רקע ההזדמנות שהיא מספקת עבור צעירים. בטור דעה שהתפרסם באתר "עצר-י איראן" נכתב כי בעוד שמערכת החינוך האיראנית אינה מייחסת כל חשיבות לכישרונות, אלא רק לרכישת ידע, מספקת התוכנית הזדמנות עבור צעירים להציג את כישרונותיהם בפני הציבור ולטפחם.[9]

את העניין הרב בתוכנית הריאליטי החדשה יש לבחון גם על רקע ביקורת ציבורית גוברת כנגד הטלוויזיה האיראנית בשנים האחרונות בטענה שזו קופאת על שמריה ואינה מתאימה את תכני השידורים לדרישות הצופים. לא בכדי, רבים מאזרחי איראן מעדיפים לצפות בשידורי טלוויזיה מחוץ לאיראן באמצעות צלחות לוויין המותקנות בבתיהם בניגוד לחוק. מאז שנות התשעים מנהלים שלטונות איראן מאבק בלתי פוסק נגד השימוש בצלחות הלוויין תוך שהם מציגים את השימוש בהם כביטוי לחדירת תרבות מערבית משחיתה ובלתי מוסרית. מאבק זה כולל מבצעים חוזרים ונשנים מצד כוחות ביטחון הפנים לאיסוף צלחות לווין מבתי האזרחים, הנוחלים כישלון חרוץ. בדצמבר 2013 הודה שר ההכוונה האסלאמית (תפקיד מקביל לשר תרבות), עלי ג'נתי, כי כשלו מאמצי השלטונות לאסור את השימוש בצלחות לווין וכי למעלה מ-70% מתושבי טהראן צופים בשידורים אלה.[10]

התגובות האוהדות לתוכנית הריאלטי האיראנית מספקות עדות נוספת לתהליכי השינוי הפוקדים בעשורים האחרונים את החברה באיראן, ובעיקר את בני הדור השני למהפכה האסלאמית, המגלים אהדה כלפי תרבות המערב, ובמיוחד התרבות האמריקאית. החשיפה הגוברת למערב ולמודרניזציה מביאה להתרחקות מערכי המהפכה ולאימוץ אורח חיים מערבי מתירני הכולל צריכת תרבות מערבית, קיום מסיבות מחתרתיות וכדומה.[11] כמו כן, מתרחקים הצעירים מעיסוק בעניינים פוליטיים ומעדיפים להקדיש את זמנם לפעילויות בידור ופנאי. גם אירועים בעלי צביון אידיאולוגי דוגמת תהלוכות יום השנה למהפכה, שינו את אופיים והפכו לקרנבל צבעוני המספק הזדמנות לבילוי משפחתי ביום החופשה הלאומי ולמפגשים חברתיים. מגמות אלה מעוררות ביקורת באיראן, בעיקר מצד חוגים שמרנים החוששים מפני התערערות ערכי התרבות האיראנית והמוסלמית המקומית.